ראשי > כדאי לדעת > דברים שכדאי לדעת

מידע על טיפולי פוריות: האפשרויות השונות ומה כלול בהן

מאת: שי אליאב

גודל גופן:

א א

כ-12-15% מהזוגות נאבקים להביא ילדים לעולם אחרי שנה של ניסיונות, וכ-10% מהזוגות עדיין לא רואים הצלחה גם לאחר שנתיים. אך למזלנו, הודות לטכנולוגיה המודרנית, יש כיום שלל פתרונות לאלו שסובלים מבעיית פוריות. עם זאת, מאחר שיש מספר אפשרויות קשה לדעת מה נכון ועם מה צריך להתחיל, לכן החלטנו לעשות קצת סדר בבלגן ולהכין לכם מדריך מפורט שיציג בפניכם כמה מהאפשרויות השונות שעומדות בפניכם, כולל למי הן מתאימות, מה אחוזי ההצלחה הצפויים ומה הסכנות או תופעות הלוואי שכלולות בתהליך. לעיתים רק אחד מבני הזוג יצטרך לעבור טיפול, ואילו במקרים מסוימים שניהם יצטרכו להשתתף בטיפולים, אז אם אתם מעוניינים להביא ילד לעולם ונאבקתם עם זה עד עכשיו, גלו כיצד ביכולתכם לעשות זאת ומה כל דרך תביא איתה.

1. תרופות פריון וזריקות הורמונים

בתרופות פריון וזריקות הורמונים ניתן להשתמש כצעד הראשון בניסיון להיכנס להריון כאשר ישנה בעיה בתהליכי הביוץ, אולם הן מתלוות לרוב גם לטיפולי הפריה אחרים. התרופות שניתנות הן איקקלומין ולטרוזול, ומטרתן לגרות את השחלות ולווסת את תהליך הביוץ. גם הן וגם הזריקות ניתנות כחלק מסל הבריאות לנשים שסובלות מתסמונת השחלות הפוליציסטיות (האפשרות הראשונה תהיה תרופות והשנייה הזרקות), נשים מבייצות עם אי-פוריות שאינה מוסברת או כאשר ישנה ירידה קלה בספירת הזרע של הגבר.

מידע על טיפולי פוריות: אישה מזריקה הורמונים לבטן

למי זה מתאים: כל המצבים שתוארו כאן יכולים להיות מטופלים בעזרת תרופות פריון, אולם אם הצעד הראשון שלכם היה ניסיון להזרעה תוך רחמית (נפרט על כך בהמשך) והוא כשל, יתכן שהצעד השני יהיה תרופות פריון.

מה אחוזי ההצלחה: האחוזים תלויים בטיפול ובתרופה; להזרקות יש סיכוי של 32% להצליח, ללטרוזול יש סיכוי של 28% ולאיקקלומין יש סיכוי של 23%.

סכנות ודברים שצריך לדעת: התרופות עלולות לגרום לתופעות לוואי כמו נפיחות, בחילות, כאבי ראש, שינויים במצב הרוח ורגישות בחזה. זריקות ההורמונים יכולות לגרום לתסמונת גירוי יתר שחלתי, בה השחלות מתנפחות, מה שגורם לכאבים. בנוסף, תרופות מגבירות את הסיכויים להריון מרובה עוברים (לידת תאומים או יותר ילדים) ביחס להזרקות, אולם מבין שתי התרופות, ללטרוזול יש סיכוי קטן יותר להוביל לכך. חשוב גם לדעת שההזרקות נעשות באופן עצמאי, אולם תקבלו הדרכה לכך בקופת החולים.

2. הזרעה תוך רחמית (IUI)

בטיפול שכזה משתמשים בצינורית כדי להחדיר זרע ישירות לחלל הרחם בזמן שהשחלה משחררת ביצית. המטרה היא להגדיל עד כמה שניתן את הסיכוי של הזרע להגיע לתוך החצוצרה ושם להפרות את הביצית ולגרום להריון. הטיפול הזה כלול בסל הבריאות, אולם ישנה לרוב מגבלה עד לגיל 45 של האישה.

מידע על טיפולי פוריות: גבר ואישה מבקרים אצל רופאה

למי זה מתאים: הטיפול הזה עשוי להתאים לזוגות ולמקרים שלגבר יש ספירת זרע נמוכה או תנועתיות ירודה של הזרע, או שהאישה סובלות מאנדומטריוזיס קל עד בינוני. זוהי גם אפשרות שכדאי לשקול לאלו שסובלים מבעיות פוריות שהמקור שלהן אינו ידוע.

מה אחוזי ההצלחה: ניתן לבצע 4-6 טיפולים בשנה, ולכל ניסיון יש 5-15% להצליח, כך שאחרי 6 טיפולים הסיכויים יכולים לנוע בין 30-90%. ככל שהגיל עולה, כך הסיכוי להצלחה קטן.

סכנות ודברים שצריך לדעת: אין סכנה אמיתית לטיפול הזרעה תוך רחמית פרט לסיכוי נדיר לפתח זיהום, אך התהליך הזה לא יעיל לכולם. אחרי גיל 40 היעילות של הטיפול הזה פוחתת באופן משמעותי, וכך גם בקרב נשים שסובלות מחסימה בחצוצרות או שיש להן היסטוריה של מחלה דלקתית של האגן או אנדומטריוזיס ברמה חמורה. רמת ההצלחה של הטיפול תהיה גם נמוכה יותר אם הגבר סובל מבעיית פוריות.

3. הפריה חוץ-גופית (IVF)

בהפריה חוץ-גופית הביצית מופרית על ידי זרע בתנאי מעבדה, על כן היא נקראת גם ״הפריית מבחנה״. לאחר מכן אחת או יותר מהביציות המופרות מועברות לתוך הרחם בתקווה שייקלטו, מה שיוביל להריון. הזכאות לטיפול זה במסגרת סל הבריאות היא לנשים עד גיל 45, אולם ניתן לקבל את הטיפול גם בעזרת תרומת ביצית עד לגיל 54 (על כך בהמשך). זאת ועוד, צריך להתקיים אחד מהתנאים הבאים:

זוגות שאין להם ילדים בנישואיהם הנוכחיים (אלא אם כן הילד הראשון הגיע מהפריה חוץ-גופית בעצמו, אז ניתן לקבל גם טיפול לילד שני).
אישה ללא ילדים שמעוניינת להקים משפחה באופן עצמאי או ללדת ילדים מגבר שאינו בן זוגה.
מטופלים שעוברים אבחון גנטי טרום השרשתי (PGD).

יש לציין כי הסדרי הביטוח של קופות החולים יכולים לכסות גם חלק מעלות הטיפולים שאינם כלולים בסל הבריאות, לדוגמה ללידת ילד שלישי, הוצאות שכרוכות בתרומת ביצית וטיפולים שנעשים בבתי חולים או מחלקות פוריות פרטיות.

למי זה מתאים: הרופא שלכם יוכל להמליץ על הפריה חוץ-גופית אם הזרעה תוך רחמית לא הצליחה עבורכם, וזו גם יכולה להיות אפשרות טובה למי שמתמודדת עם חסימה בחצוצרות, בעיות בביוץ, רזרבה שחלתית נמוכה, תסמונת השחלות הפוליציסטיות או אנדומטריוזיס.

מה אחוזי ההצלחה: רמת ההצלחה של הטיפול תלויה בעיקר בגיל האישה, ואחוזי ההצלחה יכולים לנוע בין 12-25%.

סכנות ודברים שצריך לדעת: יש לקבל הזרקות הורמונים לפני שניתן להפרות את הביצית, מה שעלול לגרום לתופעות לוואי קצת לא נעימות כפי שכבר ציינו. התהליך עצמו אינו חודרני, וחשוב לדעת כי העברת מספר ביציות מופרות לרחם יכולה להוביל להריון של תאומים או יותר ילדים, מה שמגביר את הסיכויים לסיבוכים בהריון.

4. קבלת תרומת ביצית

התהליך הזה דומה להפריה חוץ-גופית, אלא שכאן הביצית מגיעה מתרומה. ההבדל המהותי בין טיפול זה לקודם הוא שהתינוק לא יהיה קשור לאם באופן ביולוגי, אך היא עדיין תחשב אימו לפי החוק. בנוסף לכך, על אף מימון קופת החולים, האם תידרש לשלם אגרה על סך 10,000 ש״ח לבית החולים. כאן יש לציין שקופות החולים מרחיבות את הזכאות במסגרת הביטוחים המשלימים גם לטיפולי הפריה בחו״ל, כך שמומלץ לברר גם על אפשרות שכזו.

מידע על טיפולי פוריות: גבר מניח יד על בטן של אישה בהיריון

למי זה מתאים: אם הפריה חוץ-גופית לא עבדה, הצעד הבא הוא קבלת תרומת ביצית. הטיפול הזה יכול להתאים גם לנשים עם רזרבה שחלתית נמוכה, מצב שהסבירות שלו עולה אחרי גיל 40. זו גם אפשרויות מצוינת לנשים שסובלות מבעיות גנטיות חמורות שלא היו רוצות להעביר לילדיהן.

מה אחוזי ההצלחה: 50-80% כשמדובר בביצית טרייה, ו-40-60% כשנעשה שימוש בביצית מוקפאת. יתכן כי יהיה צורך במספר ניסיונות העברה, אך לפי הסטטיסטיקה, בניסיון השלישי הסיכוי להצלחה כבר מגיע ל-90%.

סכנות ודברים שצריך לדעת: שימוש בתרומת ביצית עלול להיות תהליך יקר, ויתכן שיהיה לאישה קשה לקבל את העובדה שהתינוק לא יקבל את המטען הגנטי שלה. בנוסף לכך מתלווים לתהליך זה כל הסכנות שקשורות להפריה חוץ-גופית לכן יש לשקול אותו בכובד ראש.

שתף כתבה