נגישות
- דפדפן זה אינו תומך בניגודיות. אנא השתמש בדפדפן אחר כמו chrome או firefox
- ניגודיות עדינה
- ניגודיות גבוהה
- הדגשת קישורים
- גופן קריא (אריאל)
- גופן מוגדל
- איפוס
- הצהרת נגישות
המציאות: בלגן מוחלט בבית לא מועיל לרמות הלחץ של ההורים.
טרה פיסטר, אמא לילדה בת 4 וילד בן שנתיים מניו יורק, אומרת שאפילו השלמת מטלה קטנה, כמו כביסה, גורמת לה לזכות בתחושת הישגיות ושליטה. "עם שני ילדים קטנים, הבית שלנו נראה כמו אסון", היא אומרת. "איכשהו אני מוצאת שלווה בסידור הצעצועים, וכשהבית מסודר, זה עוזר לי להירגע". אם בלגן גורם לכם לחוש לחוצים ומתוסכלים, נסו להשלים משימה קטנה מדי יום, כמו סידור הארונות או המדפים, ואתם תרגישו הרבה יותר טוב במהלך כל השבוע.
המציאות: אם אתם מצליחים, כל הכבוד, אך אם לא, אל תילחצו.
תנומת צהריים יחד עם הילדים זה רעיון מצוין, אך במציאות לא כולנו יכולים להירדם בשעות היום אם השעון הפנימי שלנו לא מאפשר זאת. לא משנה כמה שעות שינה חסרו לכם בלילה, אם אינכם מצליחים להירדם בשעות הצהריים אל תכריחו את עצמכם – זה רק יגרום לכם להרגיש מתוסכלים. במקום, נסו לקרוא ספר, לראות סרט טוב או אם יש לכם כוח, להשלים מטלות ברחבי הבית.
המציאות: זה עלול להוריד את המוטיבציה של ילדיכם ללכת אחרי השאיפות שלהם.
אתם אולי חושבים שהילדים שלכם ישמחו יותר להתמיד בחוג אחד ולהתמקצע בו, אך מוחם של ילדים הוא כמו ספוג, וככל שתחשפו אותם ליותר תחומים בגיל צעיר, כך תעלה בהם המוטיבציה ליהנות מכל מה שיש לחיים להציע, וגם תספקו להם את הכלים לעשות זאת בצורה נכונה. הם לא יילחצו מכמות החוגים, אלא להפך – הם יהפכו למאושרים יותר. באופן כללי, נסו להיזכר כמה אתם שיחקתם בחוץ בילדותכם. היום הילדים שלנו נמצאים הרבה פחות מחוץ לבית, וזו דרך נהדרת לאפשר להם להפעיל את הגוף ולעסוק בפעילויות שונות ומגוונות שמעניינות אותם.
המציאות: זה לא תמיד עובד ככה.
אם אתן מצליחות להניק את התינוק שלכם במשך שנה שלמה, זה מצוין, אך אל תילחצו אם לא. הורים רבים חוששים שילדיהם יהיו חולים אם לא יקבלו חלב אם בשנה הראשונה לחייהם, אך זה לא בהכרח נכון. אל תילחצו אם אתן לא מצליחות להניק במשך כל השנה הראשונה, והשתמשו לפעמים בבקבוק בראש שקט או בשילוב של שני השיטות.
המציאות: בסופו של דבר ילדיכם יוותרו על החיתולים, לא משנה כמה הנושא ידאיג אתכם.
אבבי קאר, אמא לבן 3.5 מניו יורק, מספרת שכולם אמרו לה שעליה לשמור על עקביות בתהליך הגמילה מחיתולים, בעוד שבנה לא הראה בכך עניין רב. "צריך לשים להם תחתונים ולתת להם להתלכלך, ובסופו של דבר הם יבינו – זה מה שאמרו לי וזה מה שחשבתי", מספרת קאר. "בכנות, לא הייתה לי סבלנות לכך, הרגשתי שאני עושה משהו רע לבני ותמיד צץ משהו שלא אפשר לעשות את זה – הוא נהיה חולה או שהיינו צריכים לבלות יום שלם מחוץ לבית". למרות הגישה הזו, קאר מדווחת שבנה כבר הספיק לעבור לתחתונים ונשאר יבש במשך מספר חודשים, וזה פשוט לקח טיפה יותר זמן – זה הכל.
המציאות: אין הורה שלא מתגמש
אם תשמרו על החוקים שלכם בצורה נוקשה מדי, גם אתם וגם ילדיכם תרגישו רע לחינם. אפשר לפעמים לעגל פינות ולהקל על הילדים, למשל אם החלטתם שהם לא ישחקו במחשב במשך שבוע אך הם נהיו חולים ועליהם לבלות את כל זמנם בבית – הם ישתעממו ולא יהיו מרוצים בכלל, שלא לומר ישכחו לגמרי מהסיבה לעונש המחמיר הזה. כמובן שלא מומלץ לדלג מצד אחד של משמעת לצד אחר כל יומיים, אך לפעמים צריך להתפשר, לפחות במקרים שבהם אי אפשר באמת לאכוף את העונש, למשל אם אסור לילד לצפות בטלוויזיה אבל חברים באו לשחק איתו ועל הדרך רוצים לראות טלוויזיה. זכרו שגם הילדים צריכים ללמוד להתפשר ועליכם להעביר להם את היכולת הזו, ובסופו של דבר היא תעזור להם ללמוד כיצד לשתף פעולה עם אחרים.
המציאות: הטלוויזיה היא לא השטן, ולמעשה היא גם יכולה להיות מועילה.
"בימים שבהם בתי חולה או שיש חופש, אני נותנת לה לבלות כמה שעות בצפייה בתוכניות חינוכיות", כך מספרת ננסי שוורץ מפלורידה. עם זאת, בתה של ננסי היא גם ילדה מאוד פעלתנית שאוהבת לשחק בחוץ, לכן לפני שאתם אוסרים צפייה בטלוויזיה, מומלץ פשוט לוודא האם ילדיכם באמת מעבירים את כל היום מול הטלוויזיה, מה שמזיק להם, או פשוט צופים בה מדי פעם כשמשעמם להם בבית.
המציאות: זה רק יענה את ילדיכם ואתכם
באופן טבעי אנחנו רוצים להחדיר משמעת ויכולת התמדה בילדינו, ולעודד אותם לסיים את מה שהתחילו, אך כולנו לפעמים עושים טעויות בחינוך. ג'נט רטפורט מפנסילבניה שלחה את בנה לחוג שבו ילמד לנגן בקרן יער, והיא מספרת שבנה אהב את צליל כלי הנשיפה, אך התקשה מאוד להשתלט עליו. "אחרי כמה חודשים הבנתי שזו הייתה טעות", היא מספרת, ובנה הסכים להפסיק ללמוד לנגן על קרן יער ועבר לקלרינט, שהוא כלי הרבה יותר קל לשליטה. "הסברתי לבני שהוא לא הולך להחליף כלים כל כמה חודשים, ושאנחנו עושים זאת רק כדי למצוא מה יהיה מתאים עבורו יותר. בינתיים הולך לו נהדר". אם בחרתם לאפשר לילדיכם להתנסות כך, אך אתם חוששים שינהגו לפרוש מכל דבר שינסו ולא יצליחו בו, שאלו את עצמכם האם אתם יכולים למצוא איזושהי תבנית שחוזרת ע עצמה; האם ילדיכם ביקשו לפרוש מהחוגים בעצמם? אם כן, האם אתם בוחרים פעילויות שמתקדמות מדי עבורם?
המציאות: פירמידת המזון לא בורחת, והיא תחכה גם למחר.
כל הורה רוצה שילדיו יאכלו צלחת שמלאה בפירות וירקות, ואכן יותר מדי ממתקים מזיקים לבריאות, אך מדי פעם מותר לצרף חתיכת עוגה או חטיף טעים לסוף ארוחת הערב, אפילו אם לא סיימו את כולה. למעשה, רעיון נחמד ומומלץ הוא לנהל "ארוחת ערב הפוכה" כל כמה חודשים, בה מגישים קודם כל את הקינוח ולאחר מכן את המנה העיקרית. הילדים שלכם יאהבו את הפעילות הזו, ותוכלו לחזור להתעקש על הברוקולי בערב שלמחרת מבלי שיגרם להם נזק גופני אמיתי, וזאת גם בתנאי שאינכם מפריזים במתן חטיפים במהלך השבוע.
המציאות: גם אתם, גם חיות המחמד וגם הילדים רוצים ליהנות ביחד – אז מה רע?
לפני שהביאה את בנה לעולם, ג'ן קייסל מפיטסבורג שבארה"ב גידלה כלב מעורב מסוג טרייר-צ'יוואווה. כשנכנסה להריון, מכריה שאלו אותה כל דבר אפשרי, משאלות כמו "מה אם הכלב ילקק את התינוק?" עד שאלות כמו "מה אם הכלב יעשה פיפי על התינוק?". ג'ן מעולם לא חשה דאגה, אך ככל שאנשים הטרידו אותה יותר עם שאלות שכאלה, כך היא החלה לחשוש יותר, ולכן היא פשוט ניגשה להתייעץ עם רופא ילדים. הרופא הבטיח לה שדווקא בני אדם מסכנים את הילד שלה הרבה יותר במחלות מאשר כלב, אפילו אם הוא מלקק אותו. היום היא מספרת שהילד שלה מעולם לא היה חולה בגלל הכלב, אך למען הבטיחות היא אף פעם לא משאירה אותו לבד לגמרי עם חיית המחמד.
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: