למה ילדים מתחילים להתרחק מהוריהם עם עזיבתם את הבית?
לפי יהושוע קולמן, פסיכולוג וחבר במועצה למשפחות עכשוויות בארה"ב, מדובר במגיפה שקטה. "המצב הזה נוצר כתוצאה משינוי שהתחיל להתרחש ב-50 השנים האחרונות" הוא אומר ומצביע על סגנון ההורות כאחד מהגורמים לשינוי הזה. "במהלך שנות ה-60 הילדים הפכו להיות המרכז שסביבו חגה המשפחה. הם גודלו כיחידים שהבינו שיש להם זכות לפקפק בסמכות. מערכות היחסים שלהם סבבו סביב מה שגרם להם להרגיש טוב והם דחו את מה שגרם להם להרגיש רע, מבלי לנסות לנהל משא ומתן על המצב." שינוי נוסף שקולמן מדבר עליו הוא העלייה במספר המתגרשים: "גירושים אשר מתרחשים בחייו המוקדמים של הילד יכולים לפגוע ביחסיו עם ההורים אם אחד מהם משתמש בו נגד האחר, וזה עשוי לקרות אפילו לילדים בוגרים".
האם קיים מחסום ביניכם לבין ילדיכם?
מלבד השינויים החברתיים שצוינו, יתכן שאתם מרחיקים מעצמכם את ילדיכם מבלי להתכוון לכך בכלל. אם אתם מרגישים שילדיכם מתנהגים באחת מהדרכים הבאות, אולי זה הזמן לבדוק מה אתם עושים לא בסדר ביחסים שלכם איתם:
-
הם כמעט ולא מתקשרים אליכם, ואתם מרגישים שהם מסננים אתכם כשאתם מתקשרים אליהם.
-
קשה לקבוע איתם תוכניות, למרות שזה נראה שעבור חבריהם תמיד יש להם זמן.
-
הם לא מספרים לכם הרבה על מה שקורה בחייהם, ואחת התשובות העיקריות שלהם לשאלות שלכם היא פשוט "הכל בסדר".
-
הם מגיבים בכעס או בזלזול להערות שלכם לגביהם, אפילו אם ההערה מוצדקת ומגיעה ממקום של דאגה.
-
תמיד הייתם שם בשבילם, אבל הם לא תמיד נמצאים שם בשבילכם. הבעיות שאתם סובלים מהן מביכות או מעצבנות אותם, והם לא ממהרים לעזור לכם להתמודד איתן.
-
הם מתייחסים אליכם בזלזול ואומרים לכם משפטים עוקצניים שמכוונים לפגוע, כמו "אמא, את ממש יודעת הכל!".
6 הטעויות שאתם מבצעים והדברים שעליכם לעשות במקום
אם הסעיפים הקודמים נשמעים לכם מוכרים, זה סימן אזהרה שאסור לכם להתעלם ממנו. המטרה שלכם היא לזכות ביחסים טובים יותר עם ילדיכם, ועל כן אלו הם 6 הדברים שעליכם להימנע מהם, והפתרונות המומלצים לכל מצב:
1. אתם מתקשרים או שולחים הודעות לילדים שלכם לעתים קרובות מדי
יתכן שאתם מתקשרים בזמנים שלא נוחים לילדיכם, כמו למשל ברגע שבו הם משכיבים את הילדים שלהם במיטה או בזמן שהם נמצאים בעבודה החדשה שלהם, שבה הם רוצים להראות כמה שיותר עסוקים. חיים מחוץ לבית ההורים מביאים איתם הרבה מאוד אחריות ולחצים שלעתים גורמים לילדים שלכם להרגיש שאין להם זמן לשום דבר, אפילו לא לשיחת טלפון.
הפתרון: אם אתם רוצים לשמור על קשר בצורה יעילה שתהיה נוחה לילדיכם, שאלו אותם מתי הם מעדיפים שתתקשרו אליהם. זה כל כך פשוט – כל שעליכם לעשות זה לכבד את בקשתם.
2. אתם סופרים כמה פעמים הם מעדיפים להיפגש עם אנשים אחרים לעומת אתכם
העובדה שילדיכם מעדיפים לבלות זמן רב יותר עם חבריהם, בני הזוג שלהם או הילדים שלהם לא בהכרח אומרת שאתם לא הורים טובים או שהם לא אוהבים אתכם יותר. יחד עם זאת, אם אתם מזכירים להם את סדר העדיפויות שלהם בצורה שמראה שאתם נפגעים ממנו, אתם רק מזיקים ליחסים ביניכם.
הפתרון: תכננו מפגשים קצרים שלא ייקחו זמן רב מהשבוע העמוס של ילדיכם – ארוחת ערב בשישי היא הזדמנות מצוינת, או שתוכלו לשאול אותם האם תוכלו לשבת איתם על קפה למשך שעה בזמן שנוח להם.
3. אתם מתערבים יותר מדי בעניינים שלא קשורים אליכם
עוד לפני שאתם מתערבים, אתם בטח מרגישים שהילדים שלכם שוללים מכם מידע על חייהם, וכשאתם שואלים שאלות אתם מקבלים תגובות תוקפניות. יתכן שאתם אכן שואלים אותם יותר מדי שאלות על נושאים שכבר מעסיקים ומטרידים אותם, ושהעצות שלכם פשוט אינן מתאימות להם.
הפתרון: אם הילד שלכם אומר לכם שהוא ניגש לראיון עבודה בחברה אחרת מזו שהוא עובד בה, אל תתחילו לנסות לדלות מידע על ההטבות שיקבל, שעות העבודה, האחריות שתהיה עליו וכולי. הוא יספר לכם את כל המידע הזה בעצמו אם ירצה וכאשר ישיג את העבודה, ואם לא תשמעו שום מידע חדש במשך כחודש, פשוט שאלו אם יש חדשות בנוגע לנושא. בנוסף, הימנעו מלהגיד דברים כמו "אולי אתה צריך להתקשר אליהם כדי להראות כמה שאתה מעוניין". הילד שלכם לא יעשה זאת, וזה רק יכעיס אותו שאינכם מצליחים לעזור לו, במיוחד משום שלא ציפה לקבל מכם סיוע בנושא שכזה.
4. אתם יותר מדי ביקורתיים
תסמכו על הילד שלכם שהוא יודע אם הוא סובל ממשקל עודף, ועל הבת שלכם שהיא יודעת שהיא לא מצליחה לחנך את הילד שלה בדרך האידיאלית. כל ילד מעוניין באישור ובקבלה של הוריו, אך כשילדיכם מקבלים מכם במקומם רק תזכורות לדברים שהם לא מרוצים מהם בעצמם, זה מוריד להם את המוטיבציה לנסות ולשמור על קשר עם ההורים.
הפתרון: שבחו את ילדיכם. כן, זה כל כך פשוט. תחמיאו להם על כמה שהם בעצמם הורים טובים וכמה שאתם גאים בהם על כך שיש להם עבודה קבועה. שמרו את ההערות השליליות לעצמכם ותנו לילדיכם את הדאגה והאהבה שאתם אמורים להעניק להם כהורים. הם כבר יודעים מה עליהם לשנות בחייהם ולא זקוקים לעצות שכאלה מהאנשים שאמורים להיות המפלט שלהם מכל הלחצים.
5. אתם מרגישים שמה שמגדיר אתכם זה תפקידכם כהורים, וזה חסר לכם
בסעיף הקודם אמנם הומלץ לכם לעשות את התפקיד שילדיכם מצפים מכם, אך יתכן שאתם מנסים יותר מדי לדחוף את תפקידכם כהורים לחייהם מתוך רצון למלא חלל שנפער בכם מאז שעזבו את הבית. קשה להורים לקבל את העובדה שילדיהם הם לא אלו שאמורים לפתור את הבעיות הרגשיות שלהם; "זהו לא התפקיד של ילדיכם לשמש לכם כהורים, ועליכם ללמוד כיצד להתמודד עם העובדה הזו ועם התחושות שעלו בכם כשעזבו את הבית", כך אומר קולמן.
הפתרון: עליכם לעבוד על ריפוי עצמי ולפתח את הזהות שלכם מחוץ לתפקידכם כהורים או כסבים וסבתות. מצאו תחביב חדש שיעסיק אתכם ויעזור לכם להתפתח. אתם צריכים לעשות זאת עבור עצמכם ללא קשר ליחסים שלכם עם ילדיכם.
6. אתם תמיד אומרים "כן", אפילו ברגעים שבהם אתם אמורים להגיד "לא"
אין סיבה להתנהג כמו קדושים מעונים, ואם אתם מקריבים מעצמכם ואומרים "כן" אפילו ברגעים שבהם אתם אמורים להגיד "לא", זכרו: זה בסדר לענות בשלילה לבקשות שאינכם רוצים או יכולים למלא, מבלי שהדבר יעיק עליכם. עליכם להבחין בין צורך אמתי שיש לילדכם לבין סתם בקשה שתספק אותו, ובכל מקרה להבהיר לו מה אתם מרגישים לגבי זה.
הפתרון: אם הילד שלכם יוצר אתכם קשר רק כשהוא צריך עזרה, השתמשו ברגע הזה כדי להבהיר את הרגשות שלכם. אמרו: "אשמח לעשות זאת (או "מצטער, אני לא יכול"), אבל אני גם אשמח לבלות איתך ועם משפחתך זמן. לפעמים אני מרגיש שאני רואה אותך רק כשאתה צריך משהו". קולמן אומר שזה הרבה יותר טוב מאשר פשוט להגיד "לא" ולאחר מכן להרגיש תחושות אשמה.
כמה מילים לסיום
כולנו נשארים הורים מהיום שבו נולדים ילדינו ועד היום שבו ניפרד מן העולם. זו העבודה שלנו לעשות את הדבר הנכון עבור ילדינו, אפילו אם אנחנו מרגישים תסכול בעקבות רגישות היתר שלהם. אנחנו הם אלה שמלמדים אותם כיצד לנהל מערכות יחסים בריאות, ולכן יחסינו עימם צריכים להיות בריאים ומתאימים, גם להם ולא רק לנו. אף אחד מאתנו לא מושלם, אך אנחנו תמיד יכולים לשאול את עצמנו: האם הקשר עם הילד שלי עם ילדי הוא הטוב ביותר שיכול להיות? אם לא, כיצד אני יכול לשפר אותו? עקבו אחר הטיפים שלמדתם ועזרו לילדיכם לנהל אתכם מערכת יחסים אוהבת ותקינה.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: