פעמים רבות אנו מתקשים לבצע את השינויים הדרושים לניהול אורח חיים בריא ונכון ואיננו יודעים כיצד לערוך מחדש את סדר העדיפויות שלנו. אנחנו רוצים להתקדם לעבודה בה נוכל לממש את הפוטנציאל הטמון בנו, משתוקקים למצוא את הזוגיות המושלמת ומדמיינים את הרגע בו נאפר את הסיגריה בפעם האחרונה ולא נסתכל לאחור, אך בפועל איננו עושים דבר כדי לקדם את זה. על אף שכולנו מכירים בכך שלא נחיה לנצח ושזמננו בעולם מוגבל, אנו מוצאים את עצמנו דוחים את השינויים האלו לעתיד, על מנת שלא נצטרך לעבוד קשה היום, אך גם לא נאלץ להודות בפני עצמנו שוויתרנו על הרצונות והחלומות שלנו.
אז מה הדבר שיכול לגרום לערכים על פיהם אנו פועלים ולסדרי העדיפויות שלנו להשתנות בין רגע? במקרה של תשע הנשים המופלאות שאתם עומדים להכיר, היה זה המשפט "יש לך סרטן". ברגע שהן למדו שהן סובלות מהמחלה הקשה הזו הן הבינו מה באמת חשוב בחיים ולכן החלו לשנות את אורח חייהן ואת ההרגלים שלהן מקצה לקצה. כעת, לאחר שניצחו את המחלה, הן בוחרות לשתף אותנו במה שעברו ולתאר כיצד פעלו כשהאמינו שלא נותר להן עוד זמן רב לחיות. עבור הנשים האלו, מחלת הסרטן שימשה כ"נורת אזהרה", והסיפור שלהן יכול לשמש אתכם באותה צורה. אינכם צריכים לחכות ליום בו יהיה מאוחר מידי, בצעו כבר עכשיו את השינויים הדרושים והתחילו לחיות את החיים שאתם באמת רוצים.
"למדתי להגיד לא"
"אני אימא ל-3 ילדים ואני עובדת, לכן תוכלו לדמיין כמה קשה היה לי להתמודד עם סרטן השד. הבנתי שאני לא יכולה לעשות הכל ולהיות גיבורת על. אפילו במהלך הטיפולים, הייתי ההורה היחיד שהתנדב להסיע את הילדים לבית הספר. לאחר זמן מה שאלתי את עצמי מדוע אני מתישה את עצמי בצורה כזו, כשאני יודעת שמחקרים הוכיחו שמתח יכול להעלות את הסיכון לחלות שוב בסרטן. היום, כשאני מציבה גבולות ויודעת מתי לסרב ולומר "לא", אני מרגישה שמחה ובריאה יותר". סוזן גלוקסמן, בת 54.
"גיליתי שאני עובדת קשה מידי"
"תמיד ניהלתי אורח חיים בריא, התעמלתי מידי יום ואכלתי בעיקר אוכל אורגני. כאשר אבחנו אצלי את סרטן השחלות לפני כשנתיים, הבנתי דבר אחד: הייתה כמות עצומה של מתח בחיי. הרופא אמר לי שאם לא אמצא דרך להתמודד עם הלחץ, אני אמות. אז הפחתתי בהדרגה את העבודה, ביליתי זמן רב יותר בעשיית דברים שאני אוהבת, כמו יוגה או פילאטיס, והדבר החשוב ביותר, התחלתי לוודא שאני מקבלת 7-9 שעות שינה בכל לילה. כרגע אני מציבה בראש סדר העדיפויות שלי את הטיפול בגוף שלי על מנת שיוכל לשקם את עצמו". שרי פולקס, בת 36.
"שמתי את המשפחה שלי במקום הראשון"
"אנשים תמיד היו חשובים לי, אבל עכשיו המשפחה שלי היא הראשונה בסדר העדיפויות – ילדיי, בעלי, ההורים שלי וכל אדם אחר שקרוב אליי. לא תמיד הייתי כזאת, לפני שאבחנו אצלי את סרטן השד ב-2003, לא תמיד פיניתי זמן לבלות בנפרד עם כל אחד משלושת הילדים המתבגרים שלי. כיום יש לי זמן אישי קבוע עם כל אחד מהם: אני פוגשת את בני הגדול לקפה לפחות פעם בשבוע, אני מתעקשת על זמן צפייה בטלוויזיה עם בני השני ודואגת לוודא שאני ובתי מקבלות את המניקור השבועי שלנו יחד. לפני כן, הייתי אומרת שאין לי זמן, עכשיו, אני מוודאת שיש לי." קארן לינץ', בת 48.
"פתחתי חברה משלי"
"כאשר אבחנו אצלי גידול בראש ב-2008, שאלתי את הרופא איך זה יכול היה לקרות. הוא אמר שזה יכול להיות קשור אפילו לדבר פשוט כמו מה אני נוהגת לשים על העור שלי. זה היה רגע מעורר תדהמה, כיוון שעד אז לא הבנתי שבערך 60% ממה שאתה מורח על העור נספג אל תוך הגוף. אז זרקתי הכל: את האיפור שלי, הקרמים היוקרתיים וסבוני הגוף. החלטתי לייצר סדרת מוצרים טבעיים ונטולי כימיקליים לחלוטין ולהביא לשינוי בתעשיית היופי. אנחנו תמיד מדברים על תזונה, ואין ספק שזה נושא חשוב, אבל מה שאתה מורח על הגוף שלך חשוב כמו מה שאתה מכניס לתוכו." אינדי לי, בת 44.
"למדתי לנצור את הרגעים הקטנים בחיים"
אני משתדלת להעריך את רגעי האושר הקטנים בחיים, כמו נהיגה במכונית עם חלונות פתוחים ביום יפה. לפני שאבחנו בגופי סוג נדיר מאוד של סרטן שחלות בגיל 18, לקחתי את החיים כמובן מאליו. היו לי את כל הדברים בעולם – הורים נפלאים, חברים מדהימים, אפילו הייתי מלכת הנשף בתיכון שלי. אבל אף פעם לא הייתי שמחה, ובאופן קבוע הרגשתי שאני נמצאת על רכבת הרים רגשית. הייתי מסתובבת ואומרת בדרמטיות שאני רק רוצה למות. ואז פתאום התחלתי לעבור טיפולי כימותרפיה ולא נשאר לי שיער על הגוף. אני זוכרת שעברתי טיפול בבית החולים והסתכלתי על סופה מהחלון וחשבתי כמה אני משתוקקת להיות בצד השני, מכוסה ב-3 מטרים של שלג. שני עשורים אחר כך, אני עדיין זוכרת את הרגע הזה, ואני נוצרת כל דקה מחיי, כולל הזמן בו אני מבלה עם בני בן התשעה חודשים." ג'ני מורו, בת 39.
"התחלתי ללמד יוגה"
"כשאבחנו אצלי את סרטן השד ב-2009, הייתי בהלם, הייתי רק בת 38. התחלתי לחקור על כוחות הריפוי של התזונה ואפילו חזרתי לאוניברסיטה שם קיבלתי תואר בתזונה מבוססת צמחים. בסופו של דבר גיליתי שהמקום היחיד בו הרגשתי שלווה ורגועה היה הסטודיו שלי ליוגה. היוגה עזרה לי לשים רגל אחת לפני השנייה ולהמשיך הלאה. כיום אני מדריכת יוגה מוסמכת ובתהליך לפתיחת סטודיו משלי, שם אשתמש ברקע שלי כמטפלת תעסוקתית ובידע שיש לי על תזונה כדי ללמד אנשים כיצד להישאר בריאים. אני אוהבת ללמד וזה מעצים אותי; אני מרגישה שבעבר יכולתי להישען לאחור ולתת לסרטן להשתלט עלי, אבל היום אני חיה את החיים שאני רוצה." איימי אלסנר, בת 45.
"הוצאתי את הכימיקלים מחיי"
"לאחר שאבחנו אצלי לימפומה ב-2013 שיניתי לחלוטין את התזונה ואת אורח החיים שלי. הפסקתי לאכול בשר אדום, שומן רווי וסוכר וכתוצאה מזה, כל העדפות המזון שלי השתנו ואני כבר לא משתוקקת לדברים אליהם השתוקקתי בעבר. אני סוחטת בכל בוקר מיץ עם המון קייל, כורכום (שמחקרים מצביעים על כך שהוא עשוי להגן על הגוף מפני סרטן), ג'ינג'ר ולימון. אני אפילו נוהגת לוודא שהשמנים שאני מבשלת איתם הם אורגניים: שמן זית ושמן זרעי ענבים כתחליף לשמן קנולה זול. אין ספק, זה יקר יותר, אבל לא יקר כמו לחלות בסרטן. בנוסף החלפתי את כל חומרי הניקוי מלאי הכימיקלים בחומרי ניקוי טבעיים או בחומץ בלבד. התחלתי להתאמן באופן קבוע, אפילו בתקופות של טיפולי כימותרפיה בהן הייתי חולה והרגשתי שאני לא יכולה לקום מהספה, זחלתי אל עבר מכשיר הכושר שלי. כל כך הרבה מחקרים קישרו בין פעילות גופנית לבין הפחתת הסיכון לחזרה של סרטן שד, שהרגשתי שאיני יכולה להרשות לעצמי לא לעסוק בה." שריל קנאפ, בת 52.
"גיליתי את האתלטית שבי"
"לפני שאבחנו אצלי לוקמיה ב-2006, הייתי בליינית והעברתי לילות רבים בשתייה ומסיבות. לא התחלתי לשנות את דרכיי עד לשנת 2009 בה הסרטן חזר, הפעם הייתה זו לימפומה. ב"יום הנישואין" החמישי שלי עם הסרטן, החלטתי לעשות משהו גדול. אהבתי שיעורי ספינינג, אז נרשמתי לקבוצת הדרכה למרוץ אופניים. התחלתי עם אופניים היברידיות ואהבתי רכיבה על אופניים כל כך, שבתוך חודשיים התקדמתי לאופני מרוץ. מאז, השתתפתי פעמיים נוספות וזו לא רק הפעילות הגופנית שמספקת אותי, זו גם העובדה שפגשתי כל כך הרבה חברים שחולקים איתי את תחום העניין הזה." ווינצ'אנג לין, בת 35.
"הפסקתי לעשן"
"הייתי רק מעשנת חברתית כשאבחנו אצלי את סרטן בלוטת התריס ב-2003. עישנתי סיגריה מידי פעם כשיצאתי לשתות עם חברות שלי, אבל ביום בו הרופא בישר לי את החדשות, הפסקתי. כבר אז חייתי חיים בריאים – התעמלתי באופן קבוע, אכלתי מזון רזה והחרמתי בשר אדום, אז זה היה הלם אמיתי מבחינתי לקבל את האבחנה הזו. נדמה כאילו יש כל כך מעט דברים שאפשר לשלוט בהם בחיים, עישון הוא אחד מהם." שירה אנסטרום, בת 46.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: