חרם חברתי זו אחת התופעות השכיחות והנוראיות ביותר בגיל ההתבגרות, ולמרבה הצער כיום כבר לא מדובר רק באירועים שמתרחשים בין כותלי בית הספר. החרם לא נגמר כשהילד חוזר מהלימודים, אלא נמשך גם ברשתות החברתיות ובמכשיר הסלולרי ובא לידי ביטוי במגוון מעשים אכזריים שעלולים להשאיר צלקות אצל הנפגע. בכתבה הבאה נסקור את מאפייני התופעה הזו בקרב ילדים ונספר לכם כיצד תוכלו לעזור לילדכם להתמודד עם הבעיה ולפתור אותה.
מהן הסיבות לחרם?
רבים מעידים על כך שחרם חברתי נוצר בעקבות מקרה חסר חשיבות או ללא סיבה הגיונית, אך המניעים האמתיים של מארגן החרם נובעים ממספר מקורות; מומחים טוענים שבתרבות שבה כוח, ניצחון ותחרותיות נחשבים להישגים, קשה להתעלם מהעובדה שהחרם שמאורגן בדרך כלל על ידי בעלי הכוח שבקבוצה, הוא מפגן של כוח ואלימות הנועד לאשרר את המעמד של כל אחד מחברי הקבוצה כ"שייך" או "לא שייך". בנוסף, מרבית הילדים בגיל ההתבגרות מקבלים תשומת לב רבה (גם אם שלילית) ורמת הפופולאריות החברתית שלהם עולה ככל שהם מתפרעים ומפגינים את כוחם וזה לכשעצמו מדרבן אותם להתנהגות מרושעת, חסרת מעצורים ואלימה. כמו כן, חרם חברתי תלוי באופן ההתייחסות והטיפול של המשפחה ובית הספר בנושאים חברתיים ובמשמעת וככל שהמוסדות האלה יותר סגורים ונוקשים, כך התופעה תהיה הרבה יותר רחבה.
מדוע חרם חברתי מסוכן כל כך עבור מתבגרים?
חיבור ותחושת שייכות עם אנשים הם דברים שחשובים בכל גיל, אך רלוונטיים במיוחד בגיל ההתבגרות. זה הזמן שבו בדרך כלל ילדים מתנתקים מהתלות בהוריהם ורוכשים את עצמאותם ואת זהותם דרך החברה והסובבים אותם. בשונה מהחיים הבוגרים בהם בחירה של מסגרות ושל אנשים מהימנים היא יותר קלה, הקושי העומד בפני מתבגרים רבים הוא שכללי ה"קבלה" והשייכות לקבוצות הם מאוד נזילים. זו גם הסיבה לכך שפעמים רבות הסיבה הראשונית לחרם חברתי הוא עניין קטן וחסר חשיבות שיכול להוביל להשלכות קשות ולפגוע בילד המוחרם.
מהם תמרורי האזהרה שיכולים להעיד על כך שילדכם עובר חרם?
ילדים שחשופים להדרה ולחרם חברתי סביר יותר שיסבלו מקשיי למידה, בעיות בריאותיות, דיכאון, תוקפנות וחרדה, וייתכן כי יתדרדרו לסמים ואלכוהול. בנוסף, קורבנות החרם יתקשו לפתח מערכות יחסים מוצלחות ויחוו בעיות חברתיות גם בחייהם הבוגרים. לכן חשוב לשים לב לתמרורי האזהרה הבאים שיכולים לרמוז על כך שילדכם נמצא במשבר ועובר חרם חברתי או לכל הפחות לאותת לכם על כך שזה הזמן לשבת איתו לשיחה מלב אל לב.
-
התקפי זעם או תגובות קיצוניות ללא קשר לחומרת המצב
-
היעדרות מהלימודים בתואנות שווא
-
שינויים בהרגלי השינה והאכילה
-
הסתגרות בחדר, מופנמות או שינוי קיצוני באישיות
-
חוסר רצון להגיע למפגשים חברתיים או משפחתיים
איך עוזרים לילד המוחרם?
לא כל ההורים מצליחים להבחין בכך שילדם עובר חרם חברתי, ראשית מכיוון שהסימנים שהזכרנו יכולים להופיע אצל כל מתבגר ומתבגרת, ושנית מכיוון שילדים רבים דואגים להסתיר מהוריהם שיש להם בעיות חברתיות בבית הספר ולהתנהג כרגיל. למרות שילדים רבים מעדיפים לא לשתף את הוריהם בכל הנוגע לקשיים חברתיים, חשוב שתגרמו להם להבין שפעולת השיתוף לכשעצמה והתמיכה שלכם יכולים לעזור להם גם מבלי שתציעו פתרון. 5 העצות הבאות יעניקו לכם את הכלים איתם תוכלו לעזור לילדכם להתמודד עם חרם חברתי ולתמוך בו באופן הטוב ביותר.
1. למדו אותו להבחין בין ביקורת בונה לאלימות מילולית
ילדים רבים נוטים להאשים את עצמם ולראות במעשיהם את האחראים לחרם וכהורים, מוטלת עליכם האחריות ללמד אותם להבדיל בין סיבות אישיות לבין סיבות חיצוניות כך שידעו להבחין מתי מדובר בטעות אישית או באלימות ובהתנהגות מרושעת. קיים הבדל גדול בין ביקורת בונה שנועדה לגרום לשיפור ולהתייעלות לבין אמירות מזלזלות, לועגות ומעליבות, ועל כל ילד לדעת להבחין בין שני הסוגים האלה כדי שיוכל לבחור את חבריו בצורה טובה יותר ולסמוך עליהם שלא יעשו עליו חרם חברתי. כמו כן, כדאי לעבוד על הביטחון העצמי של ילדכם ולהעצים אותו במיוחד ברגעים בהם הוא מרגיש לבד.
2. עודדו את ילדכם לשתף אתכם יותר
ילדים רבים שנמצאים בגיל ההתבגרות לא אוהבים לשתף את הוריהם בחיים הפרטיים שלהם ובמיוחד בבעיות שהם חווים, אך לדעתם של פסיכולוגים רבים, במקרה בו ילדכם עובר חרם חברתי, השיתוף הוא הכרחי ובלעדיו יהיה לו יותר קשה להתגבר. חשוב לרכוש את האמון של ילדכם ולאפשר לו לשתף אתכם במה שמתרחש מבלי ללחוץ עליו מכיוון שדחייה חברתית היא בעיה חמורה ביותר שיכולה להיות מאוד מכאיבה ומזיקה. ברגע שהילד משתף אתכם, תוכלו לשאול אותו שאלות מנחות כגון: "האם מדובר בחבר אמת?", "כמה זמן זה נמשך?", "מדוע לפי דעתך זה קרה?" וכדומה. ללא קשר לתשובות שהוא יענה, השיתוף עצמו יכול לעודד את הילד ולעזור לו להתגבר על הכאב הראשוני של הנידוי.
3. חזקו את המיומנויות החברתיות של ילדכם
המניעים לחרם חברתי יכולים לנבוע מסיבות חיצוניות אך גם עשויים להיות קשורים להתנהגות של הילד. אם הכישורים החברתיים שלו לוקים בחסר, כדאי ללמד אותו כיצד להבחין יותר ברמזים ו"לקרוא" מצבים חברתיים, להיות קשוב יותר ולא להתפרץ לדברי חבריו. כמו כן, תוכלו לשתף אותו בחוויות ובדוגמאות מחייכם האישיים או להזכיר לו מקרים בהם הוא התנהג טוב ומקרים בהם היה יכול לפעול אחרת.
4. אל תגרמו לו לחוות מחדש את הפגיעה
אין זה מפתיע שהכאב הנפשי הנגרם כתוצאה מחרם חברתי לא עובר במהירות ובקלות. על פי מחקרים פסיכולוגיים, רמזים שנוגעים או מזכירים את הדחייה החברתית יכולים לעורר את הכאב הנפשי מחדש שוב ושוב, וכדאי להימנע ככל הניתן מדברים שעלולים להזכיר לילדכם את החוויה הקשה שהוא עבר. לעיתים זה גם יצריך מכם לא לשאול שאלות ולהתעניין בנוגע לחברים ותיקים שלו ואפילו לא להאזין לשירים של הלהקה האהובה עליו, אבל זה יעזור לו ויקל על מצבו הנפשי.
5. אפשרו לו לקבל החלטות באופן עצמאי
הורים רבים נוטים להתערב ולהתעמת עם מארגני החרם והוריהם, אולם מומחים ופסיכולוגים שעוסקים בהתפתחות הילד טוענים כי מהלך שכזה רק מוסיף ללחץ הגדול שבו נתון ילדכם. חשוב שלא תקבלו החלטות עבורו, אלא תגרמו לו לשתף אתכם במחשבותיו, תתנו לו הזדמנות לבחור את אופן הפעולה באופן עצמאי ותכבדו את הבחירה שלו גם אם אתם לא מסכימים איתה. התפקיד שלכם הוא לתמוך בו ולהראות לילד שאתם מאמינים ביכולותיו, לכן השתדלו בעיקר להקשיב לו והימנעו מהטפות מוסר.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: