למה אנחנו מסמיקים?

אתם לא מאמינים אילו מילים יצאו לכם כרגע מהפה. בהחלט לא התכוונתם להעליב את האיש שעמד לפניכם בתור, אבל זה מאוחר מדיי עכשיו. הוא מביט בכם בכעס ואתם מרגישים טלטלה פתאומית; קצב הלב מתחיל לעלות, הרוק בפה מתייבש והלחיים מתחילות להתחמם. כן, אתם נבוכים... בגלל זה אתם מסמיקים.

הסמקה היא תופעה אוניברסלית, בלעדית לבני אדם, והיא הולכת יד ביד עם מבוכה. השאלה היא למה פיתחנו תהליך פיזי שמציג את המבוכה שלנו? ולמה זה טוב?

שאלת ההסמקה מעסיקה מדענים רבים. למרות שהפסיכולוגיה מאחורי הפעולה נותרה חמקמקה, אנחנו כן מבינים איך התהליך הפיזי עובד. הסמקה ממבוכה נשלטת על ידי אותה המערכת המפעילה את התגובתיות של הגוף במצבי סכנה. המשוואה של "להילחם או לברוח" נשלטת על יד מערכת העצבים הסימפתטית. מערכת זו היא לא רצונית, כלומר, היא לא מונעת על ידי מחשבות או החלטות רציונליות, כמו למשל הזזת יד או רגל.

כאשר אנחנו במבוכה, הגוף משחרר אדרנלין. הורמון זה מהווה תמריץ טבעי ויש לו מגוון השפעות פיזיות שכולן לוקחות חלק במערכת של "להילחם או לברוח". כהכנה של הגוף להתמודדות עם הסכנה, האדרנלין מאיץ את הנשימה ואת קצב הלב. הוא גורם לאישונים להתרחב כדי לקבל מידע חזותי רב ככל האפשר, מאט את קצב תהליך העיכול, כך שהאנרגיה מנותבת לשרירים, וגורם לכלי הדם להתרחב על מנת לשפר את זרימת הדם ואספקת החמצן לכל מערכות הגוף. כל התופעות הללו מתרחשות כאשר אנחנו נבוכים וכאשר אנו מסמיקים.

הורידים בפנים מגיבים לאותות כימיים שמבקשים מהם לתת לאדרנלין לעשות את שלו. כתוצאה מכך, הורידים בפנים מתרחבים ומאפשרים ליותר דם לזרום, מה שיוצר למראית עין, לחיים אדומות. במילים אחרות, האדרנלין גורם להסמקה, וההסמקה מעידה על מבוכה.

זה נשמע די סביר, אבל מה שמעניין הוא שמדובר בתגובה יוצאת דופן של הורידים. שכן, באזורים אחרים של הגוף, ורידים לא עושים הרבה כשהאדרנלין משתחרר. יש דרכים נוספות לגרום להסמקה, כמו שתיית אלכוהול או גירוי מיני, אבל רק מבוכה גורמת להסמקה באמצעות אדרנלין, וזה מה שהופך אותה לתופעה ייחודית.

האם ידעתם שיש אנשים שבוחרים לעבור ניתוח כדי להגביל את תגובת ההסמקה שלהם? Erythrophobia - הפחד מהסמקה, יכול לגרום לאדם לקצץ את העצבים הזעירים מעמוד השדרה שגורמים להסמקה. ניתוח זה, המכונה כריתת העצב הסימפתטי, הוכח כמגביל את התופעה. השאלה, למה צריך להגביל אותה?

הסמקה היא חוויה חזקה ומעניינת והשאלה למה פיתחנו את התגובה הזו במצבים מביכים, מעניינת עוד יותר. לפניכם כמה תיאוריות אפשריות...

ריי קרוייזר הוא פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת מזרח אנגליה. הוא הגיע למסקנה כי הסמקה היא אמצעי לאכיפת הקודים החברתיים שבהם בני האדם נדרשים לעמוד, כדי לתפקד בצורה ידידותית. כשאנחנו נבוכים ומסמיקים, אנחנו מראים לאחרים שכרגע "טעינו" מבחינה חברתית ואנחנו משלמים את המחיר. אחרים, שרואים אותנו מסמיקים, מבינים מהניסיון שלהם שאנחנו נבוכים ועשויים לפרש את ההסמקה כנימה של התנצלות. לדעת קרוייזר, מבוכה מציגה אינטיליגנציה רגשית: "תנאי מוקדם למבוכה היא המסוגלות להרגיש איך שאחרים מרגישים - צריך להיות אמפתיים ואינטיליגנטים למצב החברתי".

האמפתיה והאינטיליגנציה החברתית, מתפתחות אצל בני אדם בגיל צעיר, בשלבים הראשונים של בית הספר, בהם אנחנו מתחילים לעסוק באינטראקציה חברתית. על ידי למידה של האינטיליגנציה החברתית הזו, פסיכולוגים מצאו כי הסמקה במצב של מבוכה מפתחת מודעות סביבתית חשובה.

על פי תיאוריה זו, הסמקה היא אמצעי להביע חרטה אמיתית על עלבון של מישהו אחר. חרטה ללא מילים. מאחר שיש בבני האדם דמיון רב גם לבעלי חיים, הרי שניתן להקביל את ההסמקה לדרכי ההתנצלות הבלתי מילוליות של בעלי החיים.

חשבו לרגע על כלב שמתגלגל על גבו לאחר שתפסתם אותו חופר בחצר. כשהוא חושף את הבטן שלו, הוא לא מאתגר אתכם לכעוס, אלא דווקא מרכך את תגובתכם. רוב האנשים מתקשים להרגיש כעס כלפי כלב שהתהפך על גבו. באופן דומה, הסמקה יכולה להיות אמצעי חרטה והפגת כעס.

תיאוריה נוספת אומרת שהסמקה היא ההפך הגמור מחרטה, שהיא דווקא היבט של זעם. לפי תיאוריית ה-NPA, נרקיסיזם, פרפקציוניזם ואגרסיביות, הן שלוש התכונות הבסיסיות באישיות של כל אדם. תכונות אלה יכולות להופיע בדרגות שונות, ולכן נוצרים טיפוסים מגוונים, אך ככלל, הן משותפות לכל בני האדם.

כאשר ההיבט הנרקיסיסטי (N), שמבוסס על חיפוש אחר תהילה והכרה, מרגיש שהוא תחת מתקפה, או כאשר הוא חש שהשאיפה הזו לתהילה והכרה משתבשת בפומבי, הוא עשוי לחוש מבוכה ולחוות פרץ של אדרנלין, שגורר איתו הסמקה.

לא משנה מה ההסבר האולטימטיבי לשאלה מדוע אנחנו מסמיקים, נראה שרובינו מתייחסים לתגובה הזו בסלחנות, ומגלים כלפיה אמפתיה. אז בפעם הבאה שאתם נבוכים ומרגישים את הלחיים מתחממות, רק זכרו - זה קורה לכולם...