1. חוסר מתן עצמאות לילדים לשחק לבדם
פעם, כשאנחנו היינו ילדים, היינו יוצאים החוצה לבד כבר בגיל קטן, עם מפתח של הבית על הצוואר, והיינו מבלים שעות על גבי שעות בחוץ בלי שום השגחה. היום לעומת זאת להורים רבים קשה לדמיין שיוכלו לתת לילדיהם עצמאות שכזו – לשחק לבד וללא השגחה, אפילו בתוך הבית – אך חשוב לאפשר זאת לילדים על מנת שיוכלו ללמוד בעצמם ובאופן טבעי מה המשמעות והתוצאות של הפעולות וההתנהגויות שלהם.
ביטחון הילדים הוא כמובן דבר חשוב, במיוחד בזמנים כמו שלנו, בהם לילדינו יש גישה לאינטרנט ולרשתות חברתיות, והורים רבים פועלים כך מכיוון שהם שואלים את עצמם באופן תמידי ״מה אם יקרה משהו רע לילד שלי?״ וחוששים מהתוצאות. הורים אחרים אולי מרגישים שכשהם היו ילדים הוריהם לא שיחקו איתם מספיק, ולכן הם מנסים להיות מעורבים יותר, אך באופן קיצוני מדי.
אם תפקחו עין באופן מתמיד על ילדיכם ותגנו עליהם מאתגרים שהם עשויים להתמודד איתם, אתם תמנעו מהם את האפשרות לפתח ביטחון עצמי ותחושת מסוגלות. ילדיכם גם לא יוכלו ללמוד מהטעויות של עצמם, מה שחשוב להתפתחותם כבני אדם, וגרוע מכול – אם תגוננו עליהם יתר על המידה תוכלו לפתח אצלם תחושות חרדה ותלותיות שימשיכו איתם גם בגיל מבוגר.
איך למנוע את זה:
לתת לילדים לשחק לבד לא אומר שעליהם לצאת לחלוטין מטווח הראייה או ההשגחה שלכם. כשהם צעירים, מספיק שיהיו במקום שבו תוכלו לראות או לכל הפחות לשמוע אותם, ואם הם נאבקים בדבר מה שלא מסכן אותם באופן חריג, עדיף ש״ייפגעו״ ורק לאחר מכן תיגשו אליהם. אם למשל נוצר ויכוח בינם לבין ילד אחר, תנו להם לנסות לפתור אותו בעצמם, גם אם לא בדרך הנכונה – זה רק יראה להם שהדרך הזו לא עובדת. ככל שהילדים יגדלו, תנו להם עוד ועוד חופש והזדמנות להרגיש עצמיים. זה בסופו של דבר יהיה רק לטובתם.
2. עומס יתר של פעילויות
כשאנחנו היינו קטנים, השעות שאחרי בית הספר וסופי השבוע היו הזמנים שבהם זכינו לחופש מוחלט. כן, היו לנו חוגים ושיעורי בית, אך ברוב המקרים לא היה הורה שישב לנו על הראש ואמר לנו מה לעשות ומתי, אך נראה שההורים של היום מנסים לדחוף כמה שיותר פעילויות מעשירות לילדיהם במטרה להפוך אותם למוצלחים ביותר שיש, זאת על חשבון דברים אחרים שהילדים רוצים ואוהבים לעשות.
בנוסף, הילדים שלכם צריכים גם קצת זמן לנוח, ואין שום דבר רע בלשבת מול הטלוויזיה למשך שעה-שעתיים. זה למעשה יכול להיות גם בריא לבריאות הנפשית של ילדיכם, כי גם הם, כמוכם, חווים לחץ בחיים וצריכים קצת להירגע לפעמים. אל תרגישו שזה הופך אתכם להורים רעים או שאתם מזניחים את ילדיכם – הכול יהיה בסדר אם רק תשחררו קצת את הילדים לעשות את מה שהם אוהבים.
איך למנוע את זה:
יתכן שאתם קובעים לילדים שלכם זמנים מסוימים לחוגים, לשיעורי בית, לטיולים בחוץ ולפעילויות מעשירות, אך האם אתם קובעים להם גם זמן למשחק חופשי, לציור, לקריאת ספרים ולהרפתקאות לא צפויות שימציאו לעצמם? או יותר נכון – האם אתם משחררים אותם לעשות את זה לבדם? זה נראה קצת כמו הסעיף הקודם, אך מדובר בנושא שונה לחלוטין, כשכאן הבעיה היא שלעיתים אנחנו נוטים להשתלט יותר מדי על לוח הזמנים של הילדים שלנו ולהכתיב להם מה לעשות ומתי.
שאלו מפעם לפעם את ילדיכם האם הם באמת נהנים מהחוג שרשמתם אותם אליו או האם הם היו פשוט רוצים לעשות משהו אחר – הם בדרך כלל יגידו לכם את שעל דעתכם אם תסכימו להקשיב באמת. הקשיבו גם לעצכם וצייתו לקול הקטן שאומר לכם ״מספיק״ אם אתם מרגישים שאתם מנסים לדחוף יותר מדי פעילויות לאחר צהריים אחד. אם אתם מותשים, סביר להניח שגם הילדים שלכם מרגישים כך.
3. החזקת ידיים תמידית
אם הילד שלכם גדול מספיק – למשל בן 8 – ועדיין ניגש אליכם ושואל האם הוא יכול לעשות דבר מה די שגרתי, כמו לאכול משהו שהוא אוהב, סביר להניח שהוא צריך יותר מדי שתחזיקו לו את היד ולא מרגיש שיש לו עצמאות שאמורה להיות לו כבר בגיל הזה. אתם כמובן עושים את הכול מתוך אהבה ורצון טוב, אך עליכם לתת לילדים שלכם ללמוד כיצד להפעיל את עצמם ולהיות אחראיים על עצמם.
יתכן שילדיכם תמיד יצטרכו שתגידו להם לעשות שיעורי בית למשל, אך עליכם ללמד אותם כיצד להגיע למצב שהם עושים זאת לבד, בלי שתהיו שם לידם ובלי שיצטרכו את ההדרכה שלכם. באופן שכזה הם יוכלו לעשות דברים בלי להרגיש את הלחץ שיש תמיד מישהו שבוחן אותם, או מנגד, הם יתרגלו לעשות דברים לבד בלי להילחץ כשאין מי שיחזיק להם את היד ויתקן אותם אם יעשו טעות. כל ילד צריך את זה מהסיבות שלו.
איך למנוע את זה:
בדיוק כמו שאתם יכולים לסרב לכל דבר אחר בחיים, זה בסדר לסרב להכין לילדכם בן ה-8 כריך ולתת לו את החופש (וגם את האחריות) להכין לעצמו משהו לאכול לבד. באותה מידה, לילד בן 13 יש את היכולת להיות אחראי על שיעורי הבית שלו מבלי שתצטרכו לשבת לידו ולוודא שהוא עושה אותם כמו שצריך. רק כך הילדים שלכם ילמדו להיות עצמאיים, ובלי זה, ספק שזה אי פעם יקרה באופן חלק ומלא.
4. הסתמכות יתר על ״מומחי הורות״
אנחנו נודה על האמת ונסכים שיש לנו כאן באתר הרבה עצות להורים, אך אתם לא חייבים להסתמך באופן מוחלט על כל דבר שאתם קוראים בכתבות או רואים בסרטונים – לא כאן ולא במקורות אחרים. עליכם לקחת את מה שנכון עבורכם ולסמוך גם על האינטואיציה שלכם, בלי להרגיש שאתם חסרי כל יכולת להיות הורים טובים ללא עצות של מומחים.
במקרה הקל הורים רבים מסתמכים על אפליקציות שיקבעו להם את סדר היום הנכון עם התינוק, ובמקרים גרועים יותר הם פשוט עוקבים אחרי משפיענים כאלה ואחרים ברשתות החברתיות ומתייחסים למילים שלהם כאל עצות זהב. הורות זה דבר מורכב מאוד, וכל ילד הוא שונה ומיוחד, וכך גם כל הורה. זה בסדר לרצות להיות ההורים הטובים ביותר שאתם יכולים להיות, אך זכרו שאין כזה דבר הורה מושלם. שקלו נקודות מבט חדשות, אך אל תרגישו שאתם מחויבים אליהן. סמכו גם על עצמכם, כי אתם יודעים באמת מה הכי טוב לילדיכם.
איך למנוע את זה:
ראשית, דעו שלא כל ה״מומחים״ הם באמת מומחים. אכן יש אנשים מקצועיים שהעבודה שלהם היא לייעץ להורים, אך יש גם רבים שאתם נחשפים אליהם ברשתות החברתיות והם פשוט אנשים שזכו לחשיפה רבה, לאו דווקא עם הרבה הצדקה. אם אתם מרגישים שאתם הולכים לפי החוקים שאחרים הכתיבו וזה לא עובד עם הילדים שלכם, יתכן שזה פשוט לא הכללים שאתם צריכים ללכת על פיהם.
לכן עשו לעצמכם מנהג לשאול את עצמכם מפעם לפעם את השאלות הבאות, ובדקו האם אתם בכלל זקוקים לטיפים מאחרים:
-
האם באמת יש בעיה באופן שבו אני עושה דברים עם ילדיי?
-
האם הילד שלי גדל ומשתפר מדי יום?
-
האם הילד שלי שמח ומאושר?
-
למה אני לא סומך על עצמי?
-
האם ה״מומחה״ הזה מנסה למכור לי משהו?
-
האם אני מגיב למאבקים או טראומות מהילדות שלי?
5. מגננת יתר על הרווחה הנפשית של הילדים
הסעיף הזה הוא קצת בעייתי, כי קשה לדעת מתי אנחנו עושים טוב או רע לנפש של הילדים שלנו כשאנחנו מתייחסים לרגשות שלהם ונותנים להם מקום. יש תחושות מסוימות שעלולות לפגוע בילדים, כמו לחץ וחרדה, וכך גם רגשות מסוימים שהילדים שלכם צריכים לחוות, כמו כעס למשל, ואתם בהחלט יכולים לעזור להם לנסות להבין אותם, אך אינכם חייבים להסכים איתן.
אם הילד שלכם נסער ועושה בלגן במקום שבו זה לא יאה, אין סיבה שתהיו רחומים מדי – עליכם להשתלט עליו ולהיות תקיפים, כי אם לא, הוא יהפוך להיות הבוס שלכם ושל כל מי שסביבו מהר מאוד, וזה לאו דווקא באמת יעזור לו להשיג את מבוקשו כשיגדל ויתמודד עם החיים האמיתיים. אתם יכולים לדבר איתו על הנושא הזה ברוגע לאחר מכן בבית, אך ברגע האמת, אין סיבה שתתנו אישור להתנהגות שאתם לא מסכימים איתה.
איך למנוע את זה:
ניקח דוגמה למצב שבו הילד שלכם מתנגד לביצוע מטלה מסוימת שהטלתם עליו בבית. יתכן שהוא אפילו יתחיל לצעוק עליכם, אך אם נהגתם לוותר, חשוב שאתם כהורים תישארו רגועים ותגידו משהו בסגנון ״אני מבין שזה לא מה שאתה רוצה לעשות, אך לא תמיד אנחנו עושים את מה שאנחנו רוצים – לפעמים אנחנו עושים פשוט את מה שאנחנו צריכים, ואתה בן משפחה בבית הזה, לכן זה מה שעליך לעשות״. אל תיתנו לו לפקד עליכם ואל תיכנעו לכעס שלו כי ״הוא עייף״ או כי ״עובר עליו הרבה בזמן האחרון״.
אל תיכנעו בעצמכם לכעס שלכם, כי אז אתם רק תדגימו לילדיכם שכעס וצעקות זה אכן כלי שמסייע להשיג מטרות. הישארו רגועים, ואם צריך תתנו גם עונשים עד אשר המטלה תתבצע. אתם בהחלט יכולים להסביר לילדכם שאתם מעודדים אותו לבטא את רגשותיו, אך לאו דווקא בדרך שכזו, וגם זה לאו דווקא ישנה את החלטותיכם. אתם ההורים, ואתם אלו שמחליטים – לא להיפך.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: