ראשי > רוחניות והעצמה > העצמה

אל תשליכני לעת זקנה

מאת: עופר בר אל

251

גודל גופן:

א א

אנחנו דואגים לגדל את הילדים שלנו כמיטב יכולתנו, מעניקים להם כל דבר שבאפשרותינו לתת, ומנסים לעצב עבורם את החיים הטובים ביותר שהם יכולים לחיות. ככל שהשנים עוברות אנחנו לאט לאט מגלים שהקו שמבדיל בין ההורה התומך והילד הנתמך הופך למטושטש, ושהילדים שלנו הם אלה שלפעמים עוזרים לנו. הקטע הבא מתאר את האהבה העצומה של אב לנו, את כאב הלב של הנטישה, והוא מכיל בתוכו מסר חשוב לכל הורה וילד.

אל תשליכני לעת זקנה
מאת: ניקול בנימין

ילד שלי, אני כבר בן תשעים אך זוכר הכל.

איך אחרי הרבה נסיונות, כאבים ודמעות, אמא הצליחה להביא ילד לעולם - אותך.

את האושר שהכנסת לבית לא ניתן לתאר במילים ובמכתב אחד. את הלילות שאני ואמא התעוררנו בשבילך, והבקרים שלמחרת, כשהייתי נוסע לעבודה עייף ומותש אבל שמח, ילד שלי, שיש לי אותך.

daily sunny

קיבלת הכל, וכשגדלת קצת לימדתי אותך לרכב על אופניים, לשחק כדורגל ולהבדיל בין צבעים.

אתה זוכר את הפעם ההיא שהיית לבד במגרש עם הגדולים? לא רצו לשתף אותך ובכית, אז עברנו לשכונה חדשה עם ילדים בגילך, רק שתהיה שמח.

כיתה א', ילד שלי, תיק חדש, קלמר חדש, הכל חדש.

ישבתי איתך שעות כדי להסביר לך את ההבדל בין א' ל-ה' בין קמץ לסגול, אבל באהבה, שתגדל ותהיה חכם. כשגדלת רצית חוג קארטה, כמו כולם, אתה לא ידעת שהמצב בבנק שלי משפיל, שאמא חותמת אבטלה ושאותי רוצים לפטר, אבל ביקשת וקיבלת, שתגדל ותהיה גיבור. עכשיו אתה גדול ויוצא לעבוד, זה קצת מוריד מהנטל אבל מביא דאגות חדשות.

אתה יוצא לבלות והלב שלי ושל אמא שלך לא שקט. אנו נשארים ערים עד שתיכנס הביתה ונרדמים. ילד שלי, לגדל ילדים זה לא פשוט אבל עשינו הכל באהבה. ועכשיו אתה מתחתן, אנו נעזור לך עם ההוצאות של החתונה, לקנות בית חדש וריהוט. רק שיהיה לך טוב.

אבל ילד שלי, אני בן 90 עכשיו ואני זוכר.

אמא שלך כבר לא איתי, ואני לבד, חולה וקשה לי.

אני בן 90, אבל אני זוכר איך סגרת בפניי את הדלת.

כשביקשתי להתגורר אצלך כי קשה לי לאכול ולשתות לבד, קשה לי להתקלח ולהתלבש בכוחות עצמי. אני זוכר ילד שלי, שלא רצית אותי.

אתה יודע שאין לי לאן ללכת, אתה ילדי היחיד והאישה שאני אוהב כל כך כבר לא פה, נשאר לי רק אותך. אבל אתה מתבייש בי ולא מעוניין, אתה נותן לילד שלך את כל מה שנתתי לך אבל בשביל מה ילדי? בסוף הוא ישאיר אותך לבד...

הקטע פורסם במקור על ידי ניקול בינימין באתר דעתון מבית בא-במייל.