דברים שלקחתי כמובן מאליו לפני שהיו לי ילדיםסוזן שייד

 ההורות שימחה אותי יותר מכל דבר אחר שקרה בחיי אבל כמו הורים רבים, לא היה לי מושג למה אני נכנסת.
ההפתעות שלא מפסיקות להגיע מצחיקות אותי אם אני לא בוכה או קוראת בקול "למה? למה אני?"
הנה רשימה של עשרת הדברים שלקחתי כמובן מאליו לפני שהיו לי ילדים.

3. בגדים נקיים
אחרי שהתינוק שלי נולד, ניסיתי לשבור את ההרגל של ללבוש בגדים מרושלים. הבגדים הגדולים, הנוחים, היו בגדי היציאה שלי. אבל אפילו כשלבשתי בגדים "נורמלים" תמיד היה מופיע כתם מסתורי איפשהוא בתלבושת.
יש לי חברה שאחרי יום קשה במיוחד הזמינה טייק אווי ויצאה להביא אותו. בדיוק כשהיא עמדה להיכנס למסעדה היא שמה לב שאחד הילדים כנראה פלט עליה במשך היום, כי כל המכנס שלה היה מוכתם.
פעם אכלתי בחוץ והשווצתי בתינוק לחברה. הוא היה מקסים עד הרגע שבו הוא פלט ישר על הכתף שלי, אחרי שניסיתי, לא בהצלחה גדולה, לנקות את הכתם שמחתי שיש לי שיער ארוך שיכולתי להסתיר איתו את התקרית. היי, לפעמים להיות הורה זה מגעיל.

4. להחזיק רהיטים יפים
אני זוכרת שביקרתי אצל חברה יום אחד. כשהגעתי לבית שלה, היא פתחה את הדלת, הסתובבה וקלטה שהמכנסיים של הילד שלה רטובות לגמרי. "לא! לא! לא!" היא צעקה בזמן שהיא רצה לספה החדשה שלה. בחשש היא הניחה את היד שלה על הבד העדין. החשש שלה התאמת - הספה היתה רטובה. היא נפלה לרצפה בדמעות, "אפילו לא שילמנו על זה עדיין". אני יודעת שיש אנשים שאומרים שאתה פשוט צריך לחנך את הילדים שלך. הילדים שלך לא אמורים להרוס דברים ולא להתפרע בציבור ובאופן כללי, אמורים להיות הילדים הכי מושלמים בעולם. אני לא חושבת שילדים כאלה קיימים. אני מוכנה להודות שיש ילדים שהם יותר מופרעים מאחרים, אבל רוב טרגדיות הרהיטים שלי התרחשו בתאונה. זה עדיין גורם לך לרצות לבכות, אבל תאונות קורות.

5. ארוחות חמות
בעבר נהגתי להגיש לכולם את האוכל לפני שהתחלתי לאכול בעצמי. באופו קבוע, מישהו היה צריך עזרה בשירותים, או ביקש משקה, מפית, עוד אוכל או סכו"ם כלשהו, בכל פעם שהתיישבתי. מה שקרה בעצם זה שחיממתי את האוכל שלי כמה פעמים לפני שאכלתי או שכולם סיימו לאכול לפני שבכלל התחלתי. רציתי להראות לילדים שלי, שאמהות (ונשים) חשובות באותה מידה כמו כולם בשולחן האוכל. היום יש לנו חוק שאם אמא או אבא אוכלים, הם יסיימו לאכול לפני שיקומו להביא משהו. אני שומרת על החוק הזה, רוב הזמן.

6. כישורי השכנוע וריבוי המשימות שלי
אפילו כשעבדתי מחוץ לבית, לא ממש הערכתי את כישורי המכירה שלי. מאז שהפכתי לאמא אני מומחית בלגרום לילדים שלי לעשות מה שאני רוצה ולחשוב שזה היה הרעיון שלהם. זה לא קל. זה מצריך סבלנות ולפעמים הרבה זמן. הפכתי להיות גם מומחית בביצוע משימות רבות בו זמנית. בערך כל אמא שאני מכירה מסוגלת לעשות מספר דברים בו זמנית. זה תכונה שנרכשת מתוך צורך חיוני. אין מספיק זמן ביום להורה לעשות את כל מה שצריך להעשות. לכן גם קביעת סדר עדיפויות הופך לאמנות. מעסיקים צריכים לקחת את הנסיון הזה בחשבון כשהם שוקלים להעסיק אישה, שחוזרת לעבוד אחרי הפסקה, שנועדה לגדל ילדים.

7. פרטיות בשירותים
אם יש לי את המזל להיות לבד בשירותים, זה בדרך כלל כי מישהו עומד מאחורי הדלת ומנסה לדבר איתי.
אמא שלי אומרת לי שאני והאחים שלי נהגנו לעשות זאת. אפילו יותר גרוע, היא מספרת שהיא ראתה את האצבעות שלנו מנסות לעבור מתחת לדלת בזמן שדיברנו איתה, כנראה בגלל שחשבנו שהיא תשמע אותנו טוב יותר אם נדבר מתחת לדלת. אני מודה, לפעמים אני אומרת לילדים שאני הולכת לשירותים אבל לא בגלל שאני צריכה ללכת, אני רק צריכה קצת זמן לבד. אפילו אם זה לא תמיד בשקט.

 8. מקלחות יומיות 
כשאת אמא, מקלחת הופכת למותרות במקום לצורך.

9 . לצאת מהבית
לפני הילדים, לצאת מהבית כלל: לבדוק את האיפור והשיער שלי, למצוא נעליים מתאימות לתלבושת ולקחת את הארנק.
עכשיו, עם שלושה ילדים, אני צריכה לבדוק שכולם לבושים, לצחצח שלושה סטים של שיניים, למצוא נעליים לילדים (ולפעמים גרביים שלא תמיד תואמות), לארוז חטיפים, משקאות, ספרים לנסיעה ולחפש את הצעצוע האהוב היומי, ביחד עם כל האקססוריס שלו כמובן.
ואז הכל מועמס לתוך הרכב. זה לוקח עשר דקות בערך לגרום לכולם להפסיק לזחול בתוך האוטו ולדאוג שכולם חגורים בכסאות שלהם.
אני רצה לתוך הבית לפחות עוד פעמיים בשביל דברים ששכחתי. עד שאני חוזרת לרכב, מישהו צריך לשירותים. לבסוף אחרי שכולם שוב חגורים אני מתחילה לנסוע כשזיעה נוטפת במורד הגב שלי. כל זה בשביל נסיעה לדואר, לשלוח חבילה. אם זה יום ההולדת שלך וקיבלת ממני מתנה בחבילה בדואר, אתה כנראה מאוד מיוחד.

10. סידורים
תמו הימים בהם יכולתי "לרוץ שניה" לעשות משהו. לא הולכת לסופר פארם בשביל איפור שבדיוק נגמר לי.
לא הולכת לקניון להחזיר את הקנייה האימפולסיבית האחרונה שלי. כל דבר פשוט כמו לקנות חלב או חיתולים, מצריך תכנון מראש ומאמץ אמיתי. תודה לאל על בעלי והאייפון שלו. אם אני קולטת שאני צריכה משהו, אני שולחת לו רשימת מצרכים. הוא עוצר בדרך הביתה ואני לא צריכה להעמיס שלושה ילדים לרכב, יחד עם כל מה שהם צריכים. מה שמחזיר אותי לסעיף 9 "לצאת מהבית".