מיד תועבר לדף המבוקש
נגישות
נגישות
נגישות
|
באחד השבטים היתה נערה נאה וממשפחה טובה. בחורים רבים ביקשו את ידה מאביה, אבל היא לא הסכימה להינשא אף לאחד מהם.
גבר אחד, שהיה גבר שבגברים, שלח אליה שליח שאמר לה: "אם תסכימי להינשא לי - אבקש את ידך מאביך. ואם לא תסכימי - עין לא ראתה עין. ניפרד בשקט".
כששמעה את דברי השליח אמרה לו: "אמור לו - לא אסכים להינשא לך אלא אחרי שתגרש את אמך הזקנה מביתך. לא אסכים לגור יחד אתה. ואם אינך מסכים לתנאי הזה, לך חפש לך אשה אחרת".
אחרי ששמע הגבר את דברי האשה מפי השליח, הרהר קצת ואחר כך שלח לה מספר חרוזי שיר שאמר בהם:
אמי, בראותה את צלליתי מרחוק, תצהל.
היפה, בראותה את צלליתי תתעסק ביופיה.
לאמי אין מחסה מחום השמש ומלהטה.
היפה, אם תבקש לה צל, מצא תמצא.
תשעה חודשים בבטנה חסיתי שלוש שנים משדיה, כמו מתוך נאדות, שתיתי ובזרועותיה השתעשעתי ומלמלתי יא... יא...
כששמעה הנערה את דברי השיר אמרה לשליח: "חזור אליו והגד לו כי אני מסכימה. אמור לו שילך אל אבי ויבקשני ממנו. אני רציתי לבחון אותו, וכשראיתי שהוא זנח אותי ולא זנח את אמו, אהבתיו בכל לבי. כל בן יגדל וידמה לאביו. ואני מקוה שילדי, שיוולד לי ממנו, ילך בדרכיו ולא יזנחני לעת זקנתי".
|
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: