מיד תועבר לדף המבוקש
נגישות
נגישות
נגישות
באחד הימים הלכתי לי בחוץ והושטתי ידי לכיסי. שלפתי משם את ארנקי הבלוי, הבטתי לתוכו וידעתי את אשר אמצא: כלום. אף לא שקל אחד. הגעתי למסקנה המתבקשת - אני אדם עני!
אחזתי את ראשי בשתי ידיי והתיישבתי בצד הדרך מלא ייאוש. בצעד של עלבון ואכזבה החלטתי לזרוק את הארנק, שהרי הוא לא משמש לתפקידו.
מבט חטוף אחרון בארנק הישן ו...רגע, משהו שם לכד את עיני. פינה חדה בצבצה מאחד הכיסים. מאין היא הגיעה ומה הסתירה, לא זכרתי. שלפתי אותה וגיליתי תמונה ישנה ונדירה של משפחתי, אני, אישתי ושני הילדים עומדים יחד ועושים פרצופים למצלמה.
באותו הרגע פרצתי בבכי. איך יכולתי לשכוח ממנה וכמעט לזרוק אותה לנצח. ישבתי וחשבתי והבנתי שלא רק מהתמונה שכחתי, כי אם מעושרי האין סופי - משפחתי האהובה.
הרהרתי בדבר עוד זמן מה וחשבתי: יש לי את רגליי שהוליכו אותי בשביל, את ראשי שהביא אותי לחשוב שאני עני, את ידיי שאחזו את ראשי ביאוש, את עיניי שראו את התמונה ואת ליבי שגרם לי לבכות.
וכמובן, יש לי את משפחתי.
הרגשתי בושה על המחשבות הסוררות שחדרו למוחי ואיך התעלמתי מכל שסביבי.
היום אני אדם אחר, אדם עשיר ומלא אושר, אפילו כשהמחייה עולה ביוקר.
זהו המסר שלי אליכם - אם רק נדע להביט לפינות החבויות ששכחנו בחיינו, נגלה שכולנו אנשים עשירים כקורח!
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: