maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

כיצד להתמודד עם תחושת דחייה?

כיוון שכולנו יצורים חברתיים, אנחנו אוהבים להיות חלק מקבוצה ואוהבים להרגיש נאהבים, אך זה לא תמיד מרגיש ככה. לפעמים, כשלא בוחרים אותנו, לא מזמינים אותנו או פתאום מתעלמים מאיתנו, אנחנו מרגישים דחויים; ואף אחד לא חסין מפני תחושה של דחייה. מה מפעיל את התחושה הזו?

תחושה של דחייה מהלכת על קו דק בין זעם לעצב, בין אשמה לבושה. יש לכך הסבר פיזיולוגי. חוקרים מאוניברסיטת טקסס שבחנו סיטואציות של נידוי חברתי גילו כי כאשר המוח השמאלי שלנו דומיננטי, קרוב לוודאי שנגיב לסיטואציה בעצב, אך אם המוח הימני הוא הדומיננטי, הרי שנגיב לכך בכעס. כך או כך, דחייה מגרה בנו תחושה שלילית.

אומללות

נסו לבחון כיצד הייתם מגיבים בסיטואציה הבאה:

אתם מתמסרים בכדור עם 2 חברים. כל אחד מכם מקבל הזדמנות למסור בתורו את הכדור באופן אקראי. לאט לאט אתם מתחילים להרגיש כי שני החברים מתמסרים ביניהם ולא משתפים אתכם. לאחר 10-12 מסירות, הם מתעלמים מכם לגמרי. איך תרגישו?

משחק ההתמסרות הוא ניסוי פשוט מתחום הפסיכולוגיה החברתית. הוא מוכר יותר כמשחק מקוון בשם CyberBall, כאשר המטרה העומדת מאחוריו היא לבחון כיצד אנשים מתמודדים עם תנאים של דחייה, נידוי והדרה חברתית. הניסוי שואב את כוחו מהעובדה שמדובר בסיטואציה אפשרית מהמציאות. כך שהניסיון לדמות אותה, גם בגירסה מקוונת, מצליח לייצג באופן כמעט מדוייק תחושות מציאותיות של דחייה.

ההבדל היחיד בא לידי ביטוי בעובדה שבסיטואציה של נידוי וירטואלי, אנשים נוטים להסביר את ההתעלמות המכוונת כסיטואציה מבוימת או כתולדה של משתתפים זרים. הם אומנם יחושו אומללים, אך ימצאו לכך הצדקה חיצונית. לעומת זאת, אם המצב מתרחש בחיים האמיתיים בסיטואציה עם מכרים, קרוב לוודאי שנרגיש עלבון ובלבול.

מסירות

כאמור, כשאדם חש דחוי או מנודה, התגובה שלו תנוע בעיקר בין כעס לבין עצב. גם אם מדובר בהדרה שנעשית בתום לב או על ידי זרים וירטואליים, הרי שברגע שתחושת הנידוי נפגשת עם הרצון שלנו להיות נאהבים ומקובלים, עשוי להיווצר משבר.

המצב הרבה יותר קשה עבור ילדים ובני נוער, שהזהות שלהם וחומות ההגנה שלהם עדיין לא מבוססות היטב, אך גם מבוגרים אינם חסינים מפני תחושה זו. החיים מזמנים הרבה מאוד מצבים שעשויים לערב סוג של דחייה; חברים שמתעלמים מימי הולדת, מכרים שלא מחזירים טלפונים, מעסיקים שלא מביעים הערכה, קולגות שלא מזמינים אותנו לערב צוות או אנשים שלא משיבים לנו אהבה.

כשאנחנו שואלים את עצמנו מדוע זה ככה, על פי רוב איננו ממתינים לתשובה, אלא ממהרים להפנות את הכעס להאשמה ושנאה. בחסות תחושת הדחייה, אנו עשויים לאבד את הביטחון העצמי שלנו וגרוע מזה, את האנשים שאנחנו אוהבים.

איך ניתן למנוע תחושות לא נעימות הקשורות לדחייה? ובמקביל, איך ניתן להימנע מדחייה תמימה של מישהו אחר? להלן 5 הצעות כיצד לעזור למוח להתמודד עם רגשות של הדרה חברתית וכיצד לווסת רגשות אלה בקרב הסביבה שלנו:

1. להכיר בכך שלא כל נידוי הוא מכוון - זה יכול להיות קשה להאמין שאנשים לא שוכחים אותנו בכוונה, אבל לפעמים הם באמת "שוכחים" במקרה. הזמנות הולכות לאיבוד בדואר, טלפונים שבורים או עומסים לגיטימיים, עשויים ליצור תשתית להדרה לא מכוונת. אם אדם, שאתם יודעים שבדרך כלל איכפת לו, פתאום התרחק או התנתק ללא סיבה, אזרו אומץ ושאלו אותו מה קרה והאם בכלל קרה משהו. לפעמים כל המהות של דחייה היא קצר בתקשורת.

2. היו עדינים בפני אלה שאתם רוצים להתרחק מהם - כולנו חווים פעמים בחיים כאשר אנחנו רוצים להמשיך הלאה. עם זאת, להיעלם מבלי להעניק הסבר ומבלי לרכך את המהלך, זו לא דרך הוגנת להתמודד עם מכרים. התעלמות נחשבת לאחת הדרכים הקשות ביותר לסיים דברים, השתדלו להסביר את עצמכם ולהעניק תשובות הוגנות, כך שהאדם הדחוי לא ירגיש זעם שעשוי להתחזק לשנאה ואשמה.

3. הבחינו בעצמכם בין כעס לבין עצב - ייתכן והמוח הימני ישליט תחושה של כעס, אבל אל תתעלמו מהאפשרות של העצב השמאלי. על ידי ויסות הרגשות והבנתם, תוכלו לחסוך לעצמכם נזק מיותר ולהבין את המניעים של התחושה, במקום להתחרט על צעדים שנקטתם מתוך כעס. הביטו פנימה על הכאב הפנימי שלכם, ואם אף אחד אחר אינו מציע לפייס אותו, פייסו את עצמכם.

4. הזהרו לא לגרות דחייה בפני מישהו אחר - אחת הדילמות הגדולות בקבוצה מתרחשת כשאחד מחברי הקבוצה לא מוזמן לאירוע או סובל מנידוי. קבוצה במקרה הזה יכולה להיות קבוצת חברים, בני משפחה, קולגות או חברים בתנועת הנוער, אין זה משנה מהי הקבוצה אלא העובדה שהיא מגדירה שותפות וזהות מסוימת. כאשר אחד מחברי הקבוצה מרגיש מנודה, עליכם להיות רגישים אליו. אין זה אומר שהאחריות היא עליכם בלבד, אבל נסו לפעמים לשים את עצמכם בחזקת מיעוט. התייחסו אליו כפי שהייתם מצפים שיתייחסו אליכם אם המצב היה מרגיש אחרת.

5. נסו להמשיך הלאה - אם אתם חשים דחויים, בצדק או לא, אתם לא חייבים להשלים עם התחושה. חפשו סביבכם אנשים שיהיו רגישים אליכם, ירצו בחברתכם ויעריכו אותה. אל תבזבזו אנרגיות בניסיון להתקבל למקום שאינו מקבל אתכם.

תחושת הדחייה היא אחת התחושות הקשות ביותר, אבל היא יכולה גם להוות מראה חיונית ללמידה. הדחייה יכולה לשמש כחץ שמפעיל בתוכנו תחושה רדומה ומעורר אותנו לבחון את מערכות היחסים שלנו עם האנשים שמסביב. בסופו של דבר, הדחייה יכולה להעמיק את הזהות שלנו.

 

 

ליקטה וכתבה: טל עזר

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: