ראשי

עשרת המחקרים המפורסמים ביותר בפסיכולוגיה

571

גודל גופן:

א א

פסיכולוגיה זה המחקר של המוח האנושי והתהליכים הנפשיים בהקשר של התנהגות אנושית וטבע האדם. כיוון שזהו נושא המחקר בפסיכולוגיה, אין היא נחשבת למדע "קשה", למרות שפסיכולוגים עורכים מחקרים ומפרסמים אותם בכתבי עת נחשבים. כמה מהמחקרים הפסיכולוגים שנעשו במשך השנים, חושפים דברים לגבי הצורה בה אנו חושבים ומתנהגים שכנראה אנו לא רוצים לאמץ אך הם בהחלט יכולים להוות חומר למחשבה. זה בהחלט משהו.

	1. בעל זבוב – תאורית הזהות הקבוצתית. ניסוי "שודדי המערות", הוא ניסוי פסיכולוגי קלאסי שבנוי מ- 2 קבוצות של ילדים בני 11 בפארק באוקלהומה, ומראה כיצד בקלות נבנת זהות קבוצתית אקסקלוסיבית וכמה מהר הקבוצה מתדרדרת מבחינה מוסרית ומאמצת דפוסים של דעה קודמת ואנטיגוניזם לאנשים מבחוץ. החוקרים ערכו סידרה של ניסויים. בניסוי הראשון חברי הקבוצות חברו יחד בכדי לצאת נגד אויב משותף. בניסוי השני הם חברו יחד בכדי לצאת נגד החוקרים עצמם, ובניסוי השלישי הצליחו החוקרים לגרום לקבוצות לצאת האחת נגד השנייה.
	2. ניסוי כלא סטנפורד – הכוח משחית. הניסוי הידוע לשימצה שמטרתו הייתה להגיע לעומקי הרוע שבלב האדם, הסתיים בכך שגרם לפגיעה גם בחוקרים עצמם וגם במושאי המחקר. החוקרים חילקו את משתתפי הניסוי לשתי קבוצות: אסירים ושומרים. הניסוי נערך במרתפי אוניברסיטת סטנפורד שם יצרו מעין בית כלא. האסירים היו כפופים למאסר, חיפוש ללא בגדים, בדיקת כינים, גילוח הראש והתעללויות נוספות. לשומרים נתנו אלות. האסירים מרדו ביום השני ותגובת השומרים הייתה ברוטלית וקשה. תוך זמן קצר, האסירים התנהגו בצייתנות מוחלטת, בזמן שהשומרים אימצו את השליטה על ידי התגרות והתעללות באסירים. הניסוי הזה יכול לאשר את ההנחה שלבני האדם יש נטייה לטפח רוע. הניסוי שהיה אמור להיערך שבועיים הסתיים לאחר 6 ימים עקב התעללות קשה מידי.
	3. ציות לסמכויות – הקיבולת של בני האדם לאכזריות. ב- 1963, פסיכולוג בשם מילגרם, ערך ניסוי במטרה לבדוק עד כמה אנשים מוכנים לציית לסמכויות כשהם מתבקשים להכאיב לאדם אחר. העולם עדיין תהה בקשר לנסיבות ולגורמים שהובילו לזוועות הקשות של מלחמת העולם ה- 2. למשתתפי הניסוי נאמר שהם צריכים להיות המורים של תלמידים (התלמידים היו מעין שתולים של המחקר). הם היו צריכים לגרום לשוק חשמלי בכל פעם שתלמיד לא ענה נכונה על שאלה שנשאל. מה שיותר גרוע היה שהם התבקשו להעלות את חוזק הזרם בכל פעם שהתלמיד טעה. למרות זעקות הכאב שהגיעו מהתלמידים, אותם המורים לא ראו, המשיכו המורים לתת שוקים חשמליים כפי שהורה להם המומחה שלבש חלוק מעבדה. הם המשיכו אפילו שנאמר להם שהתלמיד איבד הכרה. המסקנה? נראה שאנו בני האדם מסוגלים בקלות רבה מידי לשים בצד שיקולים אתיים ומוסרים, כשסמכות מעלינו מורה לנו לעשות כך.
	4. קונפורמיסטיות – לא להאמין לעינינו המשקרות. בשנת 1951 פסיכולוג בשם סלומון אש, ערך מחקר בכדי לבדוק עד כמה יכולת השיפוט של היחיד מושפעת מהקבוצה. הנבדקים התבקשו למסור תשובה לשאלה על משהו מסוים. לאחר שחלק ניכר מהקבוצה מסר את תשובתו המוטעית בכוונה, 50% נתנו גם כן את התשובה השגויה. רק 25% סירבו לשנות את דעתם, ו- 5% תמיד הלכו עם דעת ההמון. המשמעות היא ששליש מהאנשים יתעלמו ממה שהם יודעים שנכון וילכו עם ההטעיה, אם הם נמצאים בתוך קבוצה שמתעקשת על כך שההטעיה היא האמת. מעניין מה עוד אנשים יהיו מוכנים לעשות תחת השפעת קבוצה.
	5. לשקר לעצמנו – דיסוננס קוגניטבי. ניסוי קלאסי שנערך ב- 1959 פסיכולוגים עיצבו ניסוי בעל שלב אחרי שלב של הטעיות, בכדי לראות עד כמה אנשים יתעלמו מנסיונם האישי, אפילו עד למצב שהם יעזרו לשכנע אדם אחר במשהו שהם עצמם לא מאמינים כי הוא נכון. היכולת הזו לשקר לעצמנו כך, מתקשרת לרצון שלנו להצטרף ולהשתלב בתוך קבוצה.
	6. מניפולציות על הזיכרון – האם אתה באמת זוכר מה ראית? ב- 1974, חוקרים ערכו מחקר שבדק עד כמה אפשר לסמוך על הזיכרון והאם אפשר לעשות מניפולציה על הזיכרון לאחר מעשה. 45 אנשים צפו בסרטון על תאונת דרכים. 9 מהאנשים התבקשו להאריך באיזה מהירות היו המכוניות בזמן ההתנגשות. 4 קבוצות אחרות נשאלו את אותה שאלה רק שבמקום המילה התנגשות, נאמרו המילים: ריסוק, חבטה, יצירת מגע. אלו שהמילה אצלם הייתה ריסוק, העריכו את המהירות ב- 10 קמ"ש יותר מאלו שהמילה אצלם הייתה יצירת מגע. שבוע לאחר מכן, נשאלו הנבדקים לגבי שמשות מנופצות (דבר שמצביע על תאונה קשה יותר), אלו שמילת המפתח אצלם הייתה קשה יותר כמו "ריסוק" טענו שהם זוכרים זכוכיות שבורות, אפילו שבסרט לא היו שום זכוכיות. נראה כי למילה מסויימת יכולה להיות עוצמה כל כך חזקה, שהיא יוצרת לבדה אירוע שלם.
	7. המספר הקסום של הזיכרון: 7. הפסיכולוג ג'ורג' מילר כתב ב-1956 שהוא הרגיש "נרדף" ע"י המספר 7, שלא הפסיק לרוץ לו בראש מתי שהוא קרא עיתון או כל מידע אחר. לפעמים יותר, לפעמים פחות אבל תמיד זה היה 7. מילר פיתח תאוריה שהמספר ה"קסום" הזה מייצג את המספר של הדברים שאנחנו מסוגלים להחזיק בזיכרון לטווח הקצר בכל זמן נתון (פלוס מינוס 2). עוד מחקרים שנערכו לאחרונה הוכיחו שאנשים מסוגלים ל"קבץ" דברים בזיכרון לטווח קצר – וע"י כך לזכור יותר דברים פרטניים – עדיין בסך הכל אם מחשיבים גם את הקבוצות, המספר יוצא 7, פלוס מינוס 2. אולי בגלל זה תמיד החשיבו את המספר 7 כמספר אלוהי, קסום וחשוב.
	8. האנטומיה של היסטריה-המונית: מלחמת העולמות. אורסון ולס שידר ברדיו עיבוד של הרברט ג'ורג' וֵלס "מלחמת העולמות" וגרם לפניקה בקרב 3 מליון מתוך 6 מליון המאזינים לתוכנית. מאוחר יותר, פסיכולוגים ראיינו 135 מאזינים על התגובה שלהם לתוכנית. מספר מפתיע של אנשים שנתקפו בפניקה לעולם לא טרחו לבדוק את אמינות התוכנית, ועוד מספר גבוה של אנשים האמינו בגלל שזה נאמר ברדיו. אנחנו חושבים שהיום אנחנו יותר חכמים ושלא ניפול בפח, אבל אל תהיו כ"כ בטוחים, כיום התקשורת משפיעה על הרגשות והרצונות שלנו כדרך קבע.
	9. שולחן המשא-ומתן: איומים לא עוזרים. למרבה המזל, התנהגותו של הפרט פחות מטעה ופחות אלימה מאשר התנהגותה של הנורמה הקבוצתית. בתחום הדיפלומטיה בין יחידים וקבוצות, אנשים מנסים להשיג ויתורים שהם רוצים או צריכים מאחרים, בדר"כ מבלי לוותר על יותר מדיי בתמורה. החוקרים מורגן דויטש ורוברט קראוס בדקו שני גורמים המעורבים בקבלת הסכמים: תקשורת ואיומים. הניסוי המסובך הזה הראה שמשא ומתן יותר משתלם מאשר איומים, חד-צדדיים או דו-צדדיים. לא בדיוק האישור המלהיב לקפיטליסט שאומר "המנצח לוקח את כל הקופה", אך במבט על הכלכלה של ימינו אולי אנחנו צריכים לזכור את התוצאות של הניסוי הזה.
	10. התנהגות מסוכנת: תורת-הערך. אם מדברים על כלכלה, החוקרים דניאל קהנמן ועמוס טברסקי חקרו את ההחלטות שמתקבלות במצבים מסוכנים ופיתחו תיאוריה שזיכתה אותם בפרס נובל, שימשה לניבוי העתיד הכלכלי והשפיעה על הקמפיינים השיווקיים. התגלה שהכל תלוי בהצגת הדברים. אנשים מתנהגים בצורה שונה בהתאם למצב שהוצג להם. אנשים נוטים לקחת סיכונים מתי שמוצג להם מה הם הולכים להפסיד, לעומת מצב בו מוצג להם מה הם הולכים להרוויח, בו הם נוטים פחות לקחת סיכונים. דבר זה נוגד את ההגיון שלנו, אז קח את זה בחשבון בפעם הבאה שתנסה לבלף בפוקר..