|
"סבתא ונכדה המנומש בילו אחר צהריים אביבי בגן החיות. הם החליטו לעמוד בתור בביתן בו המתינו ילדים רבים למאפרת שתצייר על פניהם חברבורות של נמר.
בעודם ממתינים, אחת הילדות שבתור, העירה לנכד בשובבות: "יש לך כל כך הרבה נמשים על הפנים. בכלל לא נשאר מקום לצייר לך חברבורות של נמר..."
הילד הפך נבוך מאוד והשפיל את ראשו בכאב.
הסבתא כרעה ברך לידו, ליטפה אותו ואמרה: "אל תדאג חמודי, אני אוהבת את הנמשים שלך. כאשר אני הייתי ילדה קטנה, תמיד רציתי שיהיו לי נמשים כאלה. נמשים זה דבר מאוד יפה!"
היא נישקה את הילד על לחיו וליטפה את נמשיו.
עיניו של הילד אורו "מה, באמת? את רצית שיהיו לך נמשים?"
"בטח שבאמת", ענתה הסבתא, "איזו שאלה! תן לי דוגמא של דבר אחד שהוא יותר יפה וחמוד מנמשים!"
הנכד חשב לרגע, הסתכל במבט חודר בפניה של סבתו ואז לחש בחיוך: "קמטים!"
|
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: