עיוותי חשיבה

מהם עיוותי חשיבה?
עיוותי חשיבה הם הטיות בחשיבה שגורמות לנו לפרש את המציאות בצורה שגויה.

1. סינון.
אתה לוקח את הפרטים השליליים ומעצים אותם, תוך סינון כל ההיבטים החיוביים של המצב. אתה יכול לבחור בפרט בודד שיהפוך את כל המצב לצבעוני הרבה יותר. כאשר אתה מוציא דברים שליליים מהקשרם ומבודד אותם מכל החוויות הטובות, אתה עושה אותם יותר נוראיים ממה שהם באמת.

2. חשיבה דיכוטומית.
סימן ההיכר של הפרעה זו הוא התעקשות על בחירות דו-קוטביות. העולם שחור ולבן, טוב או רע. אתה נוטה לתפוס דברים בצורה קיצונית. הסכנה הגדולה ביותר בחשיבה דיכוטומית היא ההשפעה שלה על איך שאתה שופט את עצמך. לדוגמה, או שאתה מושלם או שאתה כשלון.

3. הכללה חפוזה.
אתה מגיעה למסקנה כללית מאירוע בודד או ראיה יחידה. אם משהו רע קורה פעם אחת, אתה מצפה שהוא יקרה שוב ושוב. "תמיד" ו"לעולם לא" הם רמזים שזהו סגנון החשיבה שלך. עיוות זה יכול להוביל לחיים מוגבלים, כיוון שאתה מנסה למנוע כשלונות עתידיים המבוססים על אירוע בודד ובכך מונע מעצמך להתפתח.

4. קריאת מחשבות.
בלי שהם יגידו, אתה יודע מה אנשים מרגישים ומדוע הם עושים את מה שהם עושים. בפרט, אתה יכול לנחש איך אנשים מרגישים כלפייך. קריאת מחשבות מותנית בתהליך הנקרא הקרנה. אתה מדמיין שאנשים מרגישים את מה שאתה היית מרגיש, ופועלים בדיוק בדרך בה היית פועל. לכן אתה לא שם לב שבפועל הם שונים ממך. קוראי מחשבות מסיקים מסקנות עוד לפני שהם בודקים עם האדם השני אם הן באמת נכונות.

5. הערכה מוגזמת של אירועים שליליים (קטסטרופיזם).
אתה מצפה לאסון. אתה רק שומע על אסון ומתחילות שאלות ה-"מה אם?". מה אם זה יקרה לי? מה אם הטרגדיה תתרחש? אין גבול לדמיון הקטסטרופלי. ניתן לזהות זאת על ידי כך שאתה לא סומך על עצמך, ועל היכולת שלך להסתגל לשינוי.

6. פרסונליזציה.
זוהי נטייה בה אתה מתייחס לכל הסובבים אותך כאל עצמך. למשל, אתה חושב שכל מה שאנשים עושים או אומרים קשור אלייך. אתה גם משווה את עצמך לאחרים, מנסה לקבוע מי חכם יותר, מי יפה יותר וכו'. הנחת המוצא היא שהחשיבות שלך נמצאת בסימן שאלה. לכן אתה צריך תמיד להעריך את עצמך על ידי השוואתך לסובבים אותך. אם אתה מגיע למסקנה שאתה טוב יותר, יש לך כמה דקות של נחת. אם אתה מגיע למסקנה הפוכה, אתה מרגיש "קטן". שגיאת החשיבה הבסיסית היא שאתה מפרש כל שיחה, כל חוויה, כל מבט ורמז לערך ולחשיבות שלך.

7. כשל השליטה.
ישנן שתי דרכים בהן אתה יכול לעוות את תחושת הכוח והשליטה.
א. כאשר אתה לא בשליטה, אתה מרגיש חסר אונים וקורבן של הגורל.
ב. כאשר אתה בשליטה מלאה, אתה מרגיש שאתה אחראי לכאב ולסבל של הסובבים אותך. אתה מרגיש תקוע כיוון שאתה מרגיש שאינך יכול לשנות דבר.
האמת היא שאנחנו כל הזמן עושים החלטות שמשפיעות על החיים שלנו.

8. כשל ההגינות.
אתה מרגיש ממורמר בגלל שאתה חושב שאתה יודע מה הוגן, אבל אנשים אחרים לא מסכימים איתך. הגינות מוגדרת בצורה נוחה, כל כך אנוכית, כך שכל אדם נעול על נקודת המבט שלו לגבי הגינות. זה מפתה להניח הנחות על איך הדברים היו נראים אם אנשים היו הוגנים ומעריכים אותך באמת. אבל האדם השני לא רואה את זה בצורה שלך, ובסופו של דבר אתה גורם לעצמך הרבה כאב וטינה ההולכת וגדלה עם הזמן.

9. האשמה.
אתה מאשים אנשים אחרים בצרות ובכאב שלך, או כשלב שני אתה מאשים את עצמך בכל הבעיות. האשמה כרוכה בהפיכת מישהו לאחראי על הבחירות וההחלטות שהן בעצם האחריות שלך. בהאשמה אתה מוותר על הזכות (והאחריות) שלך לממש את צרכיך, להגיד לא או ללכת לאן שאתה רוצה.

10. אמור, צריך וחייב.
יש לך רשימת כללי ברזל על איך אתה ואנשים אחרים צריכים להתנהג. אם אתה מפר את הכללים אתה מרגיש אשמה, אם אחרים מפרים את הכללים אתה כועס. הכללים שלך הם נכונים ובלתי ניתנים לעירעור, וכתוצאה מכך, אתה תמיד בעמדה של לשפוט ולמצוא כשלונות (בעצמך ובאחרים). מילים המצביעות על הפרעה זו יהיו: אמור, צריך וחייב.

11. חשיבה רגשית.
אתה מאמין שמה שאתה מרגיש חייב להיות נכון בצורה אוטומטית. אם אתה מרגיש טיפש או משעמם, אז אתה חייב להיות טיפש או משעמם. אם אתה מרגיש אשם, אז בטוח שעשית משהו לא בסדר. הבעיה עם חשיבה רגשית היא שהרגשות שלך מתערבבות עם תהליך החשיבה שלך.

12. כשל השינוי.
אתה מצפה שאנשים אחרים ישתנו ויתאימו את עצמך אלייך אם תלחץ עליהם או תשכנע אותם מספיק. אתה צריך לשנות את האנשים בגלל שהתקוות שלך לאושר נראות כתלויות בהם. האמת היא, האדם היחיד שאתה באמת יכול לשלוט עליו, ויש אצלו תקווה גדולה יותר לשינוי הוא אתה. הנחת היסוד של הפרעה זו הוא שהאושר שלך תלוי במעשיהם של אחרים. האושר שלך, למעשה, תלוי באלפי הבחירות (הגדולות והקטנות) שתעשה בחיים.

13. תיוג גלובלי.
אתה מסיק מתכונה אחת או שתיים (אצלך או אצלך אחרים) מסקנה שלילית גלובלית. תיוג גלובלי מתעלם מכל ההוכחות הנוגדות, ומתמקד רק בתכונה אחת שלילית. תיוג גלובלי עצמי יכול להשפיע על ההערכה העצמית שלך, בעוד שתיוג גלובלי של אחרים יכול להוביל לשיפוט מהיר, בעיות ביחסים ודעות קדומות.

14. אני צודק.
אתה מרגיש צורך תמידי להוכיח מדוע הדעות והמעשים שלך נכונים. לא מתקבל על הדעת שתטעה, ותעשה הכל על מנת להראות שאתה צודק. הצורך בלהיות צודק כל הזמן יכול לגרום לך לא לשמוע לאחרים. אתה לא מעוניין לשמוע את דעותיו של האחר, אלא רק של עצמך. להיות צודק הרבה יותר חשוב מכנות ואכפתיות במערכת יחסים.

15. כשל התגמול.
אתה מצפה מכל "ההקרבות" שלך להשתלם, כאילו מישהו נותן לך ציון עליהן וזוכר אותן. אתה מתעצבן וכועס מתי שהתגמול אינו מגיע. הבעיה היא שבזמן שאתה עושה "את הדבר הנכון", אם הלב שלך באמת לא שם, אתה מרוקן את עצמך פיסית ומנטלית.