ילדכם ללא ספק יקר לכם מאוד ואתם רק רוצים שהוא יהיה מאושר, אך קורה שהוא סובל מבעיות מסוימות מדי פעם. למשל, ודאי שמתם לב שיש לו לפעמים התקפי זעם ללא סיבה שבמהלכם הוא לא מפסיק לצעוק עליכם ולעיתים אף להתפרע, לעיתים הוא גם אולי מתעצבן או נהיה עצוב מדברים שנראים לנו זעירים ומשניים. כל עוד תגובות שכאלו מופיעות לעיתים רחוקות, מצבו טוב ולא מעורר דאגה, אך אם הן הופכות לשגרתיות, עליכם לראות אותן כנורות אזהרה לכך שיש לו בעיה שדורשת טיפול. אחת השיטות הנפוצות לסייע לו להתמודד עם עימן היא ללכת לטיפול מקצועי אצל מומחים כמו פסיכולוגים, אך בבסיס כל שיטה שתבחרו ליישם יש לכם ההורים חשיבות רבה. כדי לסייע לכם, אספנו 7 בעיות התנהגויות נפוצות אצל ילדים, ודרכים שבהן אתם יכולים לסייע להם להתמודד איתן ביעילות לצד טיפול מתאים.
1. תגובות מוגזמות
הילד שלכם בוכה, צורח ורץ לחדר כאשר נקרע לו הקלף האהוב עליו, כשהוא לא מקבל את המשקה שהוא ביקש או בגלל כל דבר קטן אחר? תגובה מוגזמת וחסרת שליטה שכזו מאפיינת רבים מבני גילו, והיא נובעת לרוב מחרדה. זו הדרך שהוא מכיר כדי לבטא את רגשותיו, ואת חוסר הנוחות שממנה הוא סובל כאשר הוא מתמודד עם מצבים מאיימים. אם זה קורה הרבה יש לטפל בהתנהגות הזאת ולצורך כך מומחים ימליצו לכם קודם כל לא להימנע מדבר מסוים רק כי הוא מלחיץ את הילד, כי ברגע שאתם עושים זאת, הוא מבין שהתגובה שלו מתאימה וימשיך לנקוט בה. במקום זאת, הסבירו לו שאתם מבינים שהוא מתמודד עם מצב מפחיד, אבל הוא מסוגל לעבור אותו, ולכן אין צורך שהוא יחשוש ויגיב באופן מוגזם.
בהמשך עליכם להסביר לו מהי הדרך הנכונה והמקובלת חברתית להתבטא במצבים דומים, ולאחר שהוא יירגע – חשבו ביחד על תגובה חלופית; ערכו עימו רשימה של מכשולים אפשריים, וסווגו אותם לפי 3 רמות של חשיבות, והחלוקה הזו תוביל לתגובה מתאימה. למשל, עפרון או צעצועים שנשברו יוגדרו כבעיות קטנות שחולפות תוך כדקה, והתגובה הראויה להן צריכה להיות התרחקות מהן או עיסוק בפעילות אחרת. דאגות בינוניות כמו ויכוח עם אח או אבדן מחברת עם שיעורי בית יעברו תוך כמה דקות, בעזרת ספירה עד 10, נשימה עמוקה או שתיית כוס מיץ. בדאגות גדולות יותר שמצריכות עזרה, כמו בריונות בבית הספר או פריט חשוב שנשבר, יוכלו הילדים לבקש עזרה ממבוגר, לבכות או לצעוק – כל עוד מדובר במינון סביר ולא יומיומי.
2. התפרצויות זעם רבות
כמונו, גם ילדים יכולים להתעצבן מדי פעם מדברים שונים, אך כשהרגל שכזה הופך להיות כרוני והוא מתפרץ מכל דבר קטן – כנראה שיש כאן בעיה. התנהגות שכזו עלולה לאותת על חרדה ואולי אפילו על הפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות. כשאתם נתקלים בה, אל תענו לילדכם בכעס ותתפרצו עליו בחזרה, אלא הוו דוגמה ולמדו אותו שאפשר גם להגיב בנועם. בנוסף, אל תשלחו אותו להירגע בחדר, מכיוון שהוא עלול לחשוב שהוא נמצא לבד עם החרדות וההפרעות שמהן הוא סובל, מבלי לדעת איך להתמודד איתן. לדרכי פעולה נוספות, אתם מוזמנים להיכנס למדריך השלם הבא להתמודדות עם התפרצויות זעם של ילדים. במצב שבו הכעס נובע מבעיות קשב וריכוז, תוכלו לעזור לו לשמור על מיקוד בעזרת עזרים חזותיים שיעשו לו סדר בחיים ויחסכו תסכול רב, לשלב אותו בחוגים שדורשים פעילות גופנית ומסייעים בשחרור אנרגיה, ובשלל שיטות נוספות כמו אלו שבכתבה הבאה.
3. ירידה פתאומית ולא מוסברת בציונים
ידעתם שילדכם הוא תלמיד טוב, אך פתאום שמתם לב שהוא מדרדר בלימודים ומשיג ציונים הנמוכים בעשר נקודות לפחות מאלו שהיו לו? יתכן שבעיה זו מעידה על תופעות אחרות שהן לא רק חוסר מוטיבציה ללמוד. אחת מהן עלולה להיות משהו שקורה בבית הספר, למשל, מצב חברתי רעוע או אפילו בריונות שממנה הוא סובל. במצב שכזה, מומחים ממליצים לכם לדבר עם מחנכיו כדי לראות האם הם שמו לב לשינוי כלשהו או לבעיה שצצה. לאחר מכן, שמרו עימם על קשר כדי לראות האם יש שיפור במצבו של ילדכם, ואם אין חדש תוך כמה חודשים – שוחחו עם הילד ונסו לבדוק מקור אפשרי אחר לבעיה. לעיתים מדובר בבעיית ראייה או שמיעה, ובמקרה שכזה כדאי לכם לקחת את ילדכם להיבדק אצל רופא כדי שיגיד האם ילדכם זקוק למשקפיים, למכשיר שמיעה או לכל פתרון אחר. כמו כן, לאורך כל הדרך כדאי שתזכירו לילדכם שהציונים הם לא הדבר הכי חשוב בבית הספר, אלא הדרך שהוא עושה בדרך אליהם והמאמץ שהוא משקיע במהלכה.
4. עצבות
ילדים בדרך כלל מצטיירים בעינינו כבעלי שמחת חיים מדבקת, אך ישנם גם כאלו שסובלים ממעין עצבות מתמשכת. אם אתם רואים שילדכם מדוכדך יותר מהרגיל ומחבריו, כנראה שמדובר במשהו שהוא יותר מבעיה רגעית, ושכדאי לכם לברר מהי. בדרך כלל, התנהגות שכזו מאפיינת ילדים עם רגישות מולדת, או שהם מתמודדים עם מצבים קיצוניים כמו בעיות במשפחה, אבל, מחלה כרונית או בעיות בלימודים. במצב כזה של עצבות, כדאי לכם כמובן לשמור על אמפתיות וסבלנות, לומר לו שהוא נראה עצוב ולשאול מה קרה. בדרך שכזו, אתם גם מראים לו שאכפת לכם ממנו ושהוא לא לבד. כשאתם משוחחים עימו, חשוב מאוד שתסבירו לו מבלי להוריד מערך תחושותיו שעצב הוא תחושה רגילה לחלוטין ושבסופו של דבר הוא יחלוף. בנוסף לכל אלו, הקפידו לא לזרז את הילד להתחיל לחייך, מכיוון שפעולה שכזו עלולה לגרום לו דווקא להדחיק את רגשותיו במקום לעזור לו להתגבר עליהם. במקום זאת, תנו לו את הזמן שלו לעבור התהליך הנחוץ לו עד ששמחת החיים תשוב אליו.
5. העדפה להישאר לבד
ילדים בדרך כלל אוהבים לפטפט ולהיות בחברת אחרים, אך ישנם גם כאלו שדווקא נוטים לדבר פחות ולהיות לבד כמה שיותר גם בסביבה עם הרבה אנשים כמו למשל בית הספר. אם גם ילדכם מעדיף להתבודד ולשחק בגפו, נסו להתחקות אחר הסיבה לכך. לעיתים היא עלולה להיות חרדה חברתית, בעיה אשר לא תמיד מתבטאת בבית מכיוון שהיא לעיתים לא מתרחשת באזורים שבהם הוא מרגיש בנוח. לשם כך, כדאי שתשאלו את מוריו האם הם שמו לב להתנהגות שונה אצלו, או לכזו שנבדלת מזו של חבריו לכיתה. אם הוא אכן סובל מחרדה חברתית, כדאי שתדברו איתו עליה, ותתכוננו ביחד למצבים שבהם היא עלולה להתעורר. דרך נהדרת לעשות זאת היא לאסוף ביחד מידע אודותיה, שכולל למשל דרכים שבהן אחרים מתמודדים איתה.
חשוב גם לדעת שחרדה חרדתית בקרב ילדים גם עלולה לנבוע משאיפה לשלמות, ולכן, למשל, הם חוששים לדבר בכיתה מחשש לפלוט טעויות. אם זה המקרה אצל ילדכם, כדאי שתסבירו לו שעליו להתמקד בתהליך ולא בתוצאה הסופית, ולפיכך חשוב שישתתף בשיעורים – גם אם הוא עלול לשגות מדי פעם. בנוסף, כדאי שתדעו שישנן בארץ עמותות שונות שנועדו לטפל בחרדה שכזו, ושמפגישות בין ילדים שסובלים ממנה, ואולי כדאי לכם לבדוק זאת.
6. שינויים פתאומיים בדפוסי השינה
ילדכם לא ישן טוב בלילה? מומחים רבים טוענים שיש קשר בין דפוסי שינה לקויים לבין בעיות התנהגויות. מחסור בשעות שינה, למשל, יכול לפגוע בהתפתחות תקינה של המוח, וכתוצאה מכך עלול לפגוע בתפקודו היומי של הילד. בשל כך, אם הרגלתם את ילדכם ללוח זמנים מסודר ותקין של הירדמות, והוא מתחיל לפתח קשיים כמו אינסומניה או עייפות תמידית, כדאי שתבדקו זאת ותטפלו בכך. במקביל לטיפול מקצועי, כדאי שתיעזרו בדרכים שונות כמו שמירה על טקס שינה מסודר והימנעות מצפייה בטלוויזיה או משהייה מול מסכים לקראת סוף היום. בכתבה הנהדרת הבאה תכירו בעיות שינה נוספות שנפוצות אצל ילדים ודרכים לפתור אותן, כמו בדיקת מרכיבים שנמצאים בממתקים ובמשקאות שהם אוכלים, ועומס בשיעורי בית ובפעילויות לאחר בית הספר.
7. אובססיביות
לילדכם יש אובססיות מסוימות שהן חריגות וחוזרות באופן תכוף? ייתכן שהוא סובל מהפרעה טורדנית כפייתית, או כמו שרבים מכם מכירים אותה, OCD. אם בעיה זו משפיעה על תפקודו היומי, כדאי שתטפלו בה אצל מומחים וגם בבית. קודם כל, הציבו בפניו גבולות ואל תחששו מתגובותיו הזועמות – הוא יתרגל אליהם בשלב מסוים ויירגע. בנוסף, שמרו על קשיחות, הבהירו לו שאתם לא מתכוונים לתת לאובססיה שלו לשלוט בחייכם ובשגרת המשפחה, והיו עקביים בכך. למשל, אם הוא לא מוכן לאכול את המנה שלו עד שהירקות מסודרים בצורה מסוימת, עמדו על כך שעליו להסתפק במצב הנוכחי. הקפידו כל כך שכל המבוגרים האחראיים בחייו יתנהגו באותו אופן – מוריו ובני משפחה, והחמיאו לו בכל פעם כשאתם שמים לב לכך שהוא מצליח להילחם בבעיה. אם תהפכו לחלק מהותי מהטיפול בכל אחת מהבעיות שמנינו, לרבות זו, ולא תסתפקו רק בביקור אצל פסיכולוג ילדים או מומחה אחר, תעזרו לילדכם להתמודד עימן באופן יעיל יותר.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: