1. אמצו את גישת "האמפתיה הנכונה"
כשמרבית ההורים שומעים את ילדיהם מביעים פחדים לא רציונליים, התגובה הראשונה שלהם היא בדרך כלל הבטחה מושכלת שגורסת: "אין לך מה לדאוג". בשעה שהבטחה זו מלאה בכוונות טובות, מדובר במעשה שלרוב אינו יעיל. זאת מאחר שמוחו של כל אדם חרד, צעיר ומבוגר כאחד, עסוק בתגובת "הילחם או ברח" שבמהלכה הוא טרוד בעיבוד מידע חדש, כך שבזמן שבו מורגשת אצלו החרדה ההיגיון בדרך כלל אינו עובד כרגיל.
לפיכך, ילד חרד לא זקוק לתגובות שמגובות בהסברים הגיוניים, אלא בהורה שפשוט ירגיע אותו. כל שעליכם לעשות במצבים שכאלה זה לשבת על יד ילדיכם, לקחת יחדיו מספר נשימות עמוקות, ולאחר מכן להסביר להם שהרגשות שהם חווים הינם מקובלים. לאחר שתפעלו בצורה שכזו וילדיכם יירגעו לחלוטין, תוכלו לחפש אחר פתרונות אפשריים לטיפול בבעיה. תוכלו לשאול אותם בזמן שאתם משחקים או מבלים יחד אתכם, מה הם חושבים שיגרום להם להרגיש טוב יותר ובאותה העת יסייע להם להתגבר על הפחדים שלהם. בשלב זה, הם ככל הנראה יספקו לכם תשובות שיוכלו לעזור לכם לטפל בהם בהמשך.
2. אל תגרמו לילדיכם להרגיש שהם עצמם בעיה שיש לתקנה
מרבית הילדים, גם אלה שלא סובלים מחרדה כרונית, נאבקים לעתים קרובות בפחד להיות שונים מבני גילם, או בחשש שהוריהם לא יקבלו אותם כפי שהם. אם ילדיכם מרגישים שהחרדה שהם חווים מעידה על כך שמשהו לא כשורה אצלם, הדאגות שלהם רק ילכו ויתעצמו עם הזמן, והם עלולים לסבול מביטחון עצמי נמוך בהמשך חייהם.
על מנת למנוע מילדיכם את התחושות הלא נעימות הללו, חשוב להימנע מתיוגם כילדים חרדים או כדאגנים, ובמקום יש להסביר להם על היכולת הנפלאה של גופנו להגן עלינו מפני פגיעות למיניהן, כדוגמת האינסטינקטים החזקים שלנו ששומרים עלינו. עליכם ללמד את ילדיכם שצריך לראות את הדאגה כמעין כלי; היא שימושית במצבים מסוימים ומגנה עלינו, אבל במקרים אחרים המוח שלנו בוחר להגיב גם לאזעקות שווא.
3. נסו משחקי תפקידים עם צעצועים
ישנה אפשרות סבירה שמשחק תפקידים רגיל עשוי לסייע לילדיכם ללמוד כיצד להבין מאין נובעת החרדה שלהם. בחרו יחדיו צעצוע שילדיכם אוהבים, שיהפוך לכלי שייצג את הרגשות והפחדים העמוקים שלהם. כעת, עודדו את ילדיכם לספר לכם על מקרה מפחיד או מלחיץ, כשהצעצוע הוא זה שיספר כביכול את הסיפור במקומם. בצורה זו, הילדים ירגישו הרבה יותר בטוחים לשתף אתכם בתחושות שלהם, והם יוכלו להסתכל לרגע מבחוץ על הסערה שמתחוללת בנפשם. במהלך הסיפור שילדיכם יגוללו, שימו לב מתי הצעצוע הנבחר מצליח להתגבר על פחד מסוים, וודאו שילדיכם מסיימים את הסיפור עם סוף טוב כתוצאה מהשינוי החיובי, כדי שיבינו שהתוצאה הזו אפשרית גם במקרה שלהם.
4. למדו את ילדיכם כיצד להתווכח עם המחשבות השליליות
לפחדים שלנו יש יכולת לעוות לחלוטין את המציאות שאנו חווים, מה שהופך מצבים רבים למפחידים הרבה יותר ממה שהם באמת. אי לכך, על מנת לעזור לילדיכם להתגבר על הנטייה הטבעית של המוח לראות תמונה שלילית ומפחידה בזמן שהם חשים חרדה, למדו אותם את 3 השלבים הבאים:
-
זיהוי מחשבות שליליות בזמן שהן עולות: בקשו מילדיכם לדמיין מעין בועות של מחשבות מעל לראשם, ואתגרו אותם לתפוס את המחשבות המפחידות בזמן שהן עולות.
-
פירוק המחשבות המפחידות באמצעות ראיות עובדתיות: הדגישו בפני ילדיכם שמחשבות הן אינן עובדות! בזמן שהם מתמודדים עם החרדות שהעלו בסעיף הקודם תוכלו להציע להם לשקול ראיה עובדתית אחת כנגד התחושות שהם חווים, ולבדוק מה המסקנות שלהם. לדוגמה: אם הם חוששים להיכשל במבחן, עליהם להריץ בראשם את כל הפעמים שבהן עברו בהצלחה מבחנים שונים לאורך השנים, מה שהופך את הכישלון לאפשרות לא סבירה.
-
ויכוח עם המחשבות (במידת הצורך): באמצעות העובדות שילדיכם אספו בנוגע לפחד שאיתו הם מתעמתים, אתם יכולים להציע להם לנהל ויכוח עם אותן מחשבות מפחידות במוחם, עד שיצליחו להשתלט עליהן ולנצח אותן.
5. אפשרו לילדיכם לדאוג
אם ילדיכם יחושו כי עליהם להדוף ולהשתיק בכל רגע נתון את החששות והדאגות שלהם ממוחם, הם עלולים להתעייף ולהאמין שאין ביכולתם לעשות זאת. לכן, כדאי להימנע ממשפטים כדוגמת "אין לך כל סיבה לפחד", ובמקום לעודד אותם להביע את החששות שלהם.
עודדו את ילדיכם לנהל "יומן דאגות", שבו יוכלו לפרוק את כל המחשבות שמטרידות את שלוותם. המליצו להם לכתוב מדי יום במשך 15 דקות את הדאגה שמכבידה עליהם באותו היום, גם אם מדובר בפחד קטן ולא משמעותי. השאירו בידיהם את הבחירה אם לשתף אתכם בדאגות שלהם או שמא להשאיר אותן בינם לבין עצמם. בתום 15 הדקות עליהם לסגור את היומן ולהניח אותו בצד, כמו גם את הדאגות השונות שהעלו על הדף. אם ילדיכם קטנים מידי על מנת לכתוב את תחושותיהם בצורה בהירה, תוכלו להציע להם לצייר את הפחדים שלהם.
6. הדגישו את החשיבות של התעסקות בהווה
בדומה לתחושת החרדה שתוקפת לא מעט מבוגרים, גם ילדים טרודים לא פעם בתהייה של "מה אם...". הדריכו את ילדיכם להחליף את המחשבות שמתעסקות בעבר, בפחדים לא אמתיים או בשאלות "מה אם", באמירות אודות מה שמתרחש כרגע. לדוגמה: אם ילדכם עסוק במחשבה טורדנית כדוגמת "מה אם החבר החדש שלי יפסיק לאהוב לבלות איתי?", למדו אותו כיצד להתמקד אך ורק בנשימות שלו למשך מספר רגעים, ואז לחפש דברים שמתרחשים סביבו ברגע זה, כגון: העלים שמרקדים על צמרות העצים בזמן שהוא ממתין לאוטובוס, כמה נעים קולן של הציפורים או בתחושה של הרוח שמקיפה אותו מכל עבר. נסו את השיטה הזו, וככל הנראה ילדיכם יצליחו להפחית את רמות החרדה שהם חווים.
7. עזרו לילדיכם להתקדם בצעדים קטנים בדרך להתגברות על החרדה
בדרך כלל זה בלתי אפשרי ולא מועיל לומר לאנשים חרדים להימנע מדברים שגורמים להם להרגיש כך. במקום זאת, ילדיכם צריכים לנסות את גישת "הסולם" שמציעה דרך להתגבר על חרדות באמצעות רצף של צעדים קטנים, בשלבים. אם ילדכם מפחד לדוגמה מכלבים, יש להתחיל בהתבוננות מרחוק על כלב ידידותי שאתם מכירים. לאחר מכן, תוכלו להתקדם יחד עם ילדכם אט אט אל הכלב, תוך כדי שאתם מוודאים שהכלב לא יכול להתקרב לילד. בהמשך עליכם לצמצם את המרחק בהדרגתיות ובסנכרון עם מוכנותו של הילד, עד שיהיה מוכן לעמוד בסמוך לכלב, ובהמשך אף ללטפו. אם תבצעו את התהליך הזה בסבלנות ובהדרגתיות עם מספר כלבים ידידותיים שונים, ילדכם ככל הנראה יצליח להתגבר על הפחד שהוא חווה.
8. עודדו את ילדיכם ליצור "רשימת רגיעה"
לאחר שילדיכם יעלו בפניכם או ב"יומן הדאגות" את החששות והפחדים שלהם, בקשו מהם להכין רשימה שמפרטת כיצד עליהם לנקוט במצבי לחץ, כגון: לנשום עמוק, לספור עד 10, להתעמת עם העובדות וכן הלאה, כך שידעו בבירור כיצד עליהם להתנהג בזמנים שכאלה, בעיקר כשהם חשים מבולבלים ומבוהלים. ודאו כי ילדיכם נושאים עימם עותק של רשימת הפעולות המומלצת, עד שיצליחו לשנן אותן.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: