10 אתרים שכדאי לבקר בהם... רק מהבית

העולם שלנו מלא במקומות יפים ומדהימים, אך חלקם מסוכנים ביותר. אם לא די בכך, האדם בעצמו הביא כמה מהמקומות הללו למידה של סיכון ממשי לאנושות.

לפניכם 10 האתרים אליהם ממש לא מומלץ להגיע. אם יש לכם אתרים נוספים, הרגישו חופשי להציע אותם.

הכתם, המכונה גם מערבולת הזבל הפאסיפית, הוא ספירלה של פסולת ימית הנמצאת בחלק הצפוני של מרכז האוקיאנוס השקט. רוב ההערכות היום מדברות על גודל העולה על מדינת טקסס בארה"ב, כשחלק קיצוני יותר, מדבר על פסולת בקנה מידה גדול יותר מארה"ב כולה. אולם הגודל האמיתי לא ידוע במדוייק.

בכתם יש ריכוז יוצא דופן של פלסטיק,  רפש כימי ושאר פסולת שנלכדה בזרם הספירלי של צפון האוקיאנוס השקט. הכתם הוא קשה להבחנה בעין בלתי מזויינת, כיוון שרובו מורכב מחלקיקים קטנים ושקוע מתחת לפני הים. זהו לא מקום מומלץ לבני אדם ולצערינו גם לא לבעלי חיים.

זוהי קבוצה של איים וולקניים הממוקמת דרום מזרחית לחצי האי איזו בהונשו, יפן. באופן רשמי, האיים מרכיבים שני ערים ושישה כפרים, כולם בחזקת הבירה טוקיו. בגלל היותם וולקניים, האיים מלאים באופן קבוע בסירחון גפרית המזכיר ביצים רקובות ומוכר לנו מים המלח.

תושבי האיים, פונו מהיישובים ב-1953 ושוב בשנת 2000, בשל פעילות וולקנית ורמות מסוכנות של גז. התושבים חזרו לבתיהם ב- 2005, רק שכעת הם מחוייבים בנשיאת מסיכות גז אישיות בכל זמן נתון, מחשש שרמות הגז יעלו באופן בלתי צפוי.

בשנת 1971, במהלך חפירות בדרווז, טורקמניסטן, גיאולוגים מצאו במקרה מערה תת קרקעית המלאה בגז טבעי. הקרקע שמתחת לאסדת הקידוח התמוטטה והשאירה לוע בקוטר של בין 50 ל- 100 מטרים.

כדי להימנע משחרור הגז הרעיל, מדענים החליטו להבעיר את הלוע באש. הגיאולוגים העריכו שהאש תדעך תוך כמה ימים, אך היא בוערת עד היום. המקומיים העניקו ללוע את השם "הדלת לגיהנום". אומנם הסיפור מדהים ונשמע מסקרן לצפות בו מקרוב, אך הדבר אינו מוממלץ כלל וכלל.

גן זה נוצר בהשראת הגנים הבוטניים בפדואה, איטליה, שהיו הראשונים שהוקמו לצורך גידול צמחי מרפה ורעל במאה ה-16. הגן באלנוויק אשר בצפונה של אנגליה, מוקדש כולו לגידול צמחי רעל המסוגלים להרוג.

מגדלים שם הרבה צמחים הגדלים בלי דעת בגינות פרטיות וכן באזור הכפרי הבריטי, בנוסף לזנים נוספים ומסוכנים. לגן יש רישיון מיוחד לגידול צמחים אסורים כמו קנביס וקוקה, מהם מפיקים את סם המריחואנה והקוקאין. הצמחים הללו סגורים בכלובי ענק מסיבות ברורות.

אסבסט הוא מינרל טבעי המבוקש בשל חסינותו לאש ויכולת בידוד הצליל שלו. בצד
השלילי, חשיפה לחומר גורמת לסרטן ומחלות נוספות. החומר כל כך מסוכן, שהאיחוד האירופי אוסר כל כרייה ושימוש באסבסט באירופה.

אולם בקנדה, חי ובועט לו מכרה ענק של אסבסט שעדיין מתפקד. עובדי המכרה אינם מחוייבים במסיכות נשימה ובחלקים מסויימים של העיירה הסמוכה, התושבים חיים לצד תלים של פסולת אסבסט. המכרה מציע סיורי תיירים חינמיים בחודשי הקיץ, אך מומלץ ביותר לנסות חלקים אחרים של קנדה במידה ונוסעים לבקר.
 

האי הוא ביצת ענק המשמשת בית לאלפי תניני ענק, מהמסוכנים בעולם. בנוסף להם, מצויים בביצה יתושי מלריה ועקרבים ארסיים. במלחמת העול השנייה, האי שימש זירת קרב למשך 6 שבועות.

הנה תיאור של ליל ה-19 בפברואר, 1945 מאת חייל בריטי ששהה שם: "הלילה הזה הוא הנורא ביותר שחברי צוות סירות המוטור לאונג' חוו מאז ומעולם. יריות הרובה המפוזרות באפילת הביצה, שנוקבה על ידי צרחות פצועים שנמחצו במלתעות של זוחלי ענק, והצליל העמום והמדאיג של קרוקודילים מסתובבים, יצרו צירוף צלילים צורם של גיהנום, שנדיר היה לשמוע אותו על פני האדמה. עם שחר הגיעו העופות הדורסים לנקות את מה שהקרוקודילים השאירו... מתוך כ-1000 חיילים יפנים שנכנסו לביצת רמרי,  בערך 20 נמצאו בין החיים".

הדרך הנקראת גם דרך היונגאס, היא דרך של בין 61 ל-69 ק"מ המחברת בין לה פז
וקורויקו, במחוז יונגאס בבוליביה. הדרך מפורסמת בסכנה הקיצונית במעבר בה, עם מספר מחריד של בין 200 ל-300 הרוגים מדי שנה! לאורך הדרך פזורים צלבים ומצבות המשמשים גלעד לאנשים שנפלו אל מותם. הדרך נסללה בשנות ה-30 של המאה ה-20, על ידי אסירים פרגאווים במהלך מלחמת צ'אקו.

זו אחת הדרכים הבודדות המחברות בין אזור יער הגשם האמזוני של בוליביה, לעיר הבירה שלה. הדרך מסוכנת ביותר בשל הנתונים המפחידים האלה: מדרון בגובה 600 מטרים, במסלול חד נתיבי ברוחב של לא יותר מ- 3.2 מטרים, ללא מעקה בטיחות. יתרה מזאת, גשם, ערפל ואבק, יכולים להפוך את הראות למסוכנת. חלק גדול מהדרך הוא בוצי ואבנים יכולות להשתחרר מפני השטח. דרך המוות הינה יעד ידוע ופופלארי בקרב תרמילאים בעולם ובישראל בפרט. חשוב לדעת כי המסע בדרך הינו מסוכן ביותר והמקומיים אינם מודעים ולכן לא נוקטים באמצעי בטיחות מספקים.

באביב 2001, פעילות וולקנית תת ימית בים הכספי באזור החוף האזרי, יצרה אי חדש. בחודש אוקטובר של אותה שנה, הייתה התפרצות געשית בלוקבאטן, אזרבייג'ן, אך לא היו נפגעים ואפילו הוראת פינוי. אך באזרבייג'ן אין רק הר געש פעיל אחד. יש בה מאות פעילויות וולקניות, הרי געש בוציים. אלו הם "הבנים" הפחות מוכרים במשפחת הרי הגעש. הם מתפרצים לעיתים והמחזה מרהיב, אולם הם לא נחשבים מסוכנים, אלא אם אתם נמצאים שם בעיתוי הלא נכון.

 פעם ב- 20 שנים בערך, ישנה התפרצות ענק, במהלכה עולות להבות לגובה של מאות מטרים באוויר . ההתפרצות מטילה טונות של בוץ וולקני בסביבה ההיקפית של אתר ההתפרצות. באחת ההתפרצויות, ניתן היה לראות את הלהבות בבירור ממרחק של 15 ק"מ, והן המשיכו לבעור למשך 3 ימים, אם כי בעוצמה פחותה.

זהו האיזור של 30 הק"מ סביב מוקד האסון בצ'רנוביל. האתר ושטחו מנוהלים על ידי
הרשות למצבי חירום האוקראינית. אלפי תושבים סירבו להתפנות מהאזור, או שחזרו לשם באופן לא חוקי לאחר מכן. במהלך השנים, התדלדלה האוכלוסיה מתחת ל-400 (אוכלוסיה שהייתה מבוגרת מלכתחילה).

נכון להיום, כחצי מהתושבים מתגוררים בעיירה והשאר מפוזרים בכפרים באזור. לאחר כמה ניסיונות פינוי, הרשויות החליטו לחיות בשלום עם נוכחות התושבים ואיפשרה להם שירותים מוגבלים. בשל ביזה, יש שם נוכחות גדולה של כוחות משטרה, מה שאומר שאם החלטתם לטייל שם, עליכם להיזהר משודדים ומקרינה רדיואקטיבית...

לחופה של ברזיל, ממש סמוך לסאו פאולו, נמצא אי הנחשים. האי נותר פראי לחלוטין ללא מגע ידי אדם ועם סיבה מוצדקת לחלוטין. הערכת החוקרים היא כי האי מאוכלס ביחס של בין 1 ל- 5 נחשים לכל מטר מרובע. לא זאת בלבד, אלא שהנחשים באי הם מזן מיוחד של צפע, ראש חנית זהוב, האחראי ל- 90% מממקרי המוות מהכשה בברזיל.

ראש החנית הזהוב המאכלס את אי הנחשים, גדל להרבה מעל חצי מטר וארסו הוא רעל מהיר פעולה וקטלני. הארס ממיס את הבשר שסביב פצע ההכשה מרוב עוצמתו. המקום כל כך מסוכן, שאם כבר החלטתם לחקור את הנושא מקרוב, תזדקקו לאישור מיוחד מרשויות ברזיל.