מיד תועבר לדף המבוקש
נגישות
נגישות
נגישות
שיר מרגש שכתב אסי דיין לאמו בת ה - 92
לאימא בת התשעים ושתיים
מבנך בן הששים ושלוש
המדדה אחרייך
מנסה בשארית כוחו וגמגומו
לזכות בגן או שניים
שידביקו אותך במרוץ היומי
אל חדוות התנועה ומאור הפנים
שבהם את זוללת חיים שאפילו הנצח מרכין זמנים
והזיקנה מאבדת את שמה הרע
כשאת דוהרת בכבישים
חוצה אנשים וחוצת ישראל
כועסת על המדינה שמתנהלת תפל
ושמחה ממרום גילך
שפעם כל זה ייגמר
ואת תישארי לעזור לנגמלים
מאימת השררה מקץ החזון
עוד תפריחי בית אבות
מול בן גוריון
ושם תגדלי את שארית בניך שהיו ונשארו זקוקים לחסדייך
ואני שהתנחלתי על ברכייך
מברך אותך לכל אריכות ימים
כי שלי הולכים ונכשלים
ואם לא את לא הייתי עובר את השישים
כי מכל נכסי ומעשי נותרה רק את
נאמנה ל"אימא יש רק אחת"
ומכל האמהות
זו את.
התינוק שלך, פיקול.
