למרות שהם לא בהכרח שמים לב לכך, בתוך הגוף של מיליוני אנשים החיים עם סוכרת, הכליות עובדות "שעות נוספות" וסובלות משחיקה מואצת. לעיתים עד שמופיעה תחושה שמשהו אינו כשורה כבר נגרם נזק משמעותי, אך עדיין חולים רבים לא מבינים לעומק את המצב הזה. בשפה המקצועית זו נפרופתיה סוכרתית, מחלת כליות הנגרמת על רקע סוכרת, שנחשבת לאחד הסיבוכים החמורים ביותר של המחלה. החלק המאתגר? היא מתפתחת באיטיות ולעיתים כמעט ללא סימנים מוקדמים. אז מה חשוב לדעת על נפרופתיה סוכרתית, איך חולי סוכרת יכולים להגן על הכליות ואילו מסרים ייתכן שהגוף מנסה להעביר לכם?
מהי בעצם נפרופתיה סוכרתית?
כאשר רמות הסוכר בדם גבוהות לאורך זמן, הן פוגעות בהדרגה בכלי הדם הזעירים שבכליות אשר אחראיות על סינון פסולת מהדם. התוצאה היא נפרופתיה סוכרתית; מחלת כליות מתקדמת הפוגעת באחוז ניכר מהאנשים עם סוכרת מסוג 1 ומסוג 2. מדובר בתופעה שכיחה יותר מכפי שנהוג לחשוב. כשליש מהמבוגרים עם סוכרת יפתחו במהלך חייהם מידה כלשהי של מחלת כליות. למעשה, נפרופתיה סוכרתית היא אחת הסיבות המרכזיות לאי ספיקת כליות בעולם, ולכן זיהוי מוקדם שלה עשוי להציל חיים.
המחלה מתקדמת בחמישה שלבים, הנמדדים באמצעות מדד הנקרא קצב סינון גלומרולרי (GFR – Glomerular Filtration Rate), המשקף עד כמה הכליות מתפקדות. בשלב הראשון קיימת פגיעה בכליות, אך התפקוד עדיין תקין יחסית. בשלב החמישי מתפתחת אי־ספיקת כליות מלאה, המחייבת דיאליזה או השתלת כליה. הסכנה טמונה בכך שהכליות הן איברים עמידים במיוחד: הן מסוגלות להמשיך לפעול גם כאשר חלק ניכר מהרקמה נפגע, ולכן הבעיה עלולה להישאר “מוסתרת” עד שלב מתקדם. מסיבה זו מכונה לעיתים נפרופתיה סוכרתית “המחלה השקטה”.
סימני האזהרה המוקדמים של נפרופתיה סוכרתית
בשלב הראשון והשני של המחלה מרבית האנשים אינם חשים דבר. רק סביב השלב השני או השלישי, כאשר ערך ה־GFR יורד מתחת לרף מסוים (לרוב 60-89) עלולים להופיע סימנים ראשוניים, ולעיתים עדינים מאוד. קל לייחס אותם לעייפות זמנית או לשבוע עמוס במיוחד.
שימו לב במיוחד ל:
-
עייפות שאינה תואמת את רמת הפעילות
-
ירידה בתיאבון ללא סיבה ברורה
-
כאבי ראש מתמשכים
-
עור יבש או מגרד שאינו קשור למזג האוויר
-
בחילות או הקאות ללא גורם ברור
-
נפיחות קלה בידיים או ברגליים
סימן נוסף ומשמעותי הוא שתן קצפי או עם בועות. מצב זה עלול להעיד על דליפת חלבון לשתן (פרוטאינוריה). כליות תקינות אמורות לשמור על חלבונים בדם ולא לאפשר את מעברם לשתן, ולכן הופעת החלבון אלבומין בשתן היא אחד הסימנים המוקדמים והאמינים ביותר לפגיעה כלייתית.
אם חלק מהתסמינים האלה מוכרים לכם – ובמיוחד אם אתם חיים עם סוכרת – חשוב שלא להתעלם ולקבוע פגישה עם רופא.
מה מחפש רופא במקרה של חשש לנפרופתיה סוכרתית?
החדשות המעודדות הן שניתן לזהות נפרופתיה סוכרתית עוד לפני הופעת תסמינים בעקבות בדיקות שגרתיות ומעקב תקין. בדיקות דם ושתן שגרתיות עשויות להצביע על סימנים מוקדמים, ובהם:
-
עלייה ברמת הקריאטינין בדם – קריאטינין הוא תוצר פסולת שמסונן ביעילות בכליות בריאות. כאשר רמתו עולה, הדבר מעיד על ירידה בתפקוד הכלייתי.
-
חלבון בשתן (ובעיקר אלבומין) – נוכחותו היא מדד מוקדם ומרכזי לפגיעה בכליות.
-
ירידה ברמת אלבומין בדם – כאשר חלבון “דלף” לשתן לאורך זמן, רמתו בדם יורדת, מה שעלול להשפיע על מערכת החיסון ועל מאזן הנוזלים בגוף.
כיצד המחלה מתקדמת?
כאשר הנפרופתיה אינה מאובחנת או מטופלת בזמן, התסמינים הופכים לבולטים יותר: עייפות מתמשכת, תחושת חולשה כללית, קוצר נשימה, קושי בריכוז, שתן עם בועות ונפיחות בידיים, בכפות הרגליים ואף סביב העיניים. במקביל לחץ הדם נוטה לעלות, תהליך שמאיץ עוד יותר את הפגיעה בכליות.
בשלבים מתקדמים נפגעת יכולת הכליות לאזן רמות של מינרלים חשובים כמו אשלגן וזרחן. הדבר עלול לגרום להתכווצויות שרירים, היחלשות העצמות ואף להפרעות מסכנות חיים בקצב הלב. אנמיה (חוסר בכדוריות דם אדומות) שכיחה גם היא, משום שהכליות מייצרות הורמון בשם אריתרופויאטין, המעודד יצירת כדוריות דם אדומות. כאשר תפקוד הכליה נפגע גם ייצור ההורמון פוחת, והעייפות נעשית עמוקה ומתמשכת.
מי נמצא בסיכון גבוה יותר?
מלבד עצם קיומה של סוכרת, ישנם גורמים נוספים המעלים את הסיכון לנפרופתיה סוכרתית:
-
היסטוריה משפחתית של מחלת כליות
-
יתר לחץ דם
-
השמנה
-
עישון
-
סוכרת מסוג 1 שאובחנה לפני גיל 20
-
פגיעה סוכרתית קיימת בעיניים (רטינופתיה) או בעצבים (נוירופתיה)
קיים גם קשר הדוק במיוחד בין יתר לחץ דם לנפרופתיה סוכרתית. פגיעה בכליות מעלה את לחץ הדם, ולחץ דם גבוה מאיץ את הנזק הכלייתי.
מה ניתן לעשות כדי להגן על הכליות?
אמנם לא ניתן לבטל נזק שכבר נגרם לכליות, אך בהחלט ניתן להאט את קצב ההידרדרות במחלה ולעיתים אף למנוע את הופעתה מלכתחילה.
איזון רמות הסוכר בדם הוא הצעד החשוב ביותר. רמות גלוקוז גבוהות ומתמשכות הן הגורם המרכזי לנזק ומחקרים מראים כי שמירה על ערכי הסוכר בתחום תקין ואחיד מפחיתה משמעותית את הסיכון לנפרופתיה.
שמירה על לחץ דם מאוזן חיונית לא פחות. לרוב מומלץ יעד של מתחת ל־130/80 מ"מ כספית. תרופות מקבוצת ACE inhibitors או ARBs ניתנות לעיתים קרובות, שכן הן מגינות על הכליות מעבר להשפעתן על לחץ הדם.
תזונה מותאמת לכליות עשויה לכלול הפחתת נתרן, הגבלת צריכת חלבון (להפחתת העומס על הכליות), ובהתאם לשלב המחלה – גם צמצום באשלגן ובזרחן. ליווי של דיאטנית קלינית מוסמכת יכול להקל משמעותית על ההתאמה האישית.
הפסקת עישון היא צעד קריטי: עישון מכווץ כלי דם, מפחית זרימת דם לכליות, מעלה לחץ דם ופוגע ביעילות תרופות לסוכרת.
פעילות גופנית סדירה ומתונה תורמת לאיזון הסוכר, להפחתת לחץ הדם ולשמירה על משקל תקין – וכל אלה מקלים על העומס מהכליות.
כמו כן, יש להימנע משימוש בלתי מבוקר בתרופות ממשפחת ה־NSAIDs (כגון איבופרופן ונפרוקסן), העלולות להזיק לכליות. במידת הצורך יש להיוועץ ברופא לגבי חלופות בטוחות יותר.
בשורה התחתונה
נזק כלייתי הנגרם מסוכרת אינו הפיך, אך בהחלט ניתן להאט את התקדמותו, במיוחד כאשר מאבחנים אותו מוקדם. אפשרויות הטיפול נעות מאיזון תרופתי ותזונתי ועד דיאליזה והשתלת כליה בשלבים מתקדמים. בשנים האחרונות הוכחו גם תרופות חדשות ממשפחת מעכבי SGLT2, כבעלות השפעה מגינה על תפקוד הכליות והן ניתנות יותר ויותר במטרה זו. המסר החשוב ביותר לחולי סוכרת מהכתבה הזו הוא לא להמתין להופעת תסמינים. אם אתם חיים עם סוכרת, בריאות הכליות צריכה להיות חלק בלתי נפרד מהמעקב הרפואי השוטף שלכם.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: