"אני יכול להפסיק בכל רגע": 5 עובדות על התמכרות לסוכר

אנחנו רגילים לחשוב על התמכרות כעל מצב רפואי נוראי שמקושר בעיקר לסמים או לאלכוהול. אך האמת היא שהתמכרות יכולה לפגוש גם אנשים נורמטיביים למדי – גם בפינות השגרתיות והמובנות מאליהן של החיים. התמכרות למסכים, למשל, אולי לא מסכנת חיים כמו התמכרות לסמים – אבל היא בהחלט גובה מחיר כבד משגרת החיים שלנו. זה נכון גם לגבי התמכרויות לטלוויזיה או לקפה. בכל מקום שבו נוצרים תלות גופנית או דחף פסיכולוגי בלתי נשלט – אנחנו הופכים למכורים.

אחת ההתמכרויות הנפוצות ביותר – וגם המסוכנות ביותר – היא התמכרות לסוכר. למרות שאנחנו נוטים לזלזל בגרגרי הסוכר הלבנים, הם טומנים בחובם שלל סיכונים בריאותיים – ועלולים לגרור אותנו לסחרור תזונתי של ממש.

כיצד נדע אם אנחנו מכורים לסוכר?

בניגוד להתמכרויות רבות אחרות, קל מאוד לזהות את ההתמכרות לסוכרים. הסימן הראשון והברור ביותר הוא צריכה של כמויות גדולות של משקאות ומזונות עתירים בסוכר. אכילה ללא הפסקה או אכילה להפגת שעמום גם הן מעידות על התמכרויות לסוכר. במקרים רבים, מכורים לסוכר יחוו פרץ אנרגיה לאחר צריכת מזונות עתירים בסוכרים ולאחר מכן "התרסקות" אנרגטית ועייפות.

כשאנחנו יורדים לעובי הסוגייה, אנחנו מגלים כי צריכת סוכר מתדלקת את תאי המוח שלנו – ומתפרשת בעיני הגוף שלנו כחיזוק חיובי. ברגע שאנחנו צורכים מנת סוכר אחת, המוח שלנו ירצה לקבל עוד ועוד סוכר – וייצור דחף פסיכולוגי להגברת צריכת הסוכרים.

צריכת חטיף ממותק באמצע היום מייצרת מולקולות גלוקוז בגופנו (במסגרת פירוק החטיף עצמו) – וכך מגבירה את רמות הסוכר בדם שלנו בצורה מהירה וחדה. ברגע שהגוף שלנו מזהה את הגלוקוז בדם הוא מזרים אל מערכת הדם שלנו אינסולין – וכך מפחית את רמות הסוכר בדם בצורה חדה לא פחות. תהליך כימי זה גורם ל-"פיקים" אנרגטיים ואחרים לעייפות ותשישות.

אנשים רבים כלל אינם מודעים לכך שהם מכורים לסוכרים. הסיבה לכך היא שסוכרים מסתתרים גם במוצרי מזון שאנחנו רואים בהם לרוב בריאים ומזינים. פחמימות הן מקור הסוכרים החשוב והנפוץ ביותר. לחמים לבנים, תפוחי אדמה, צ'יפס, בייגלה, חטיפים כמו פרינגלס – כל אלו מפורקים בגופנו לסוכרים. צריכה מופרזת שלהם עלולה לגרום להתמכרות סמויה לסוכרים – מבלי שנהיה מודעים אליה.

להבין את הדחף

מחקרים מראים כי הדחף של מכורים לסוכר לצרוך עוד ועוד מוצרים עתירים בסוכרים ובפחמימות דומה מאוד לדחף של מכורים לסמים לצריכת אותם חומרים אסורים. מרכז אמריקני להתמכרויות משווה באופן רשמי בין התכונות הממכרות של סוכר לתכונות הממכרות של קוקאין – בשל העובדה ששניהם יוצרים פרץ אנרגטי בגוף ומגבירים את הפרשות הדופמין. הדחף לצריכת סוכרים – שאותו אנו חווים כחשק למתוק – מקשה מאוד על גמילה ממוצרים עתירים בסוכר. זו הסיבה לכך שמרבית הדיאטות הנפוצות נכשלות בטווח הארוך, זאת לעומת אחוזי הצלחה של 90 אחוזים בקרב דיאטות שמטפלות בדחף עצמו.

בשורה התחתונה, גמילה מלאה מסוכרים אינה מומלצת. סוכר הוא אומנם חומר ממכר מאוד – אבל הוא גם נחוץ לפעילות התקינה של גופנו. מחקרים מראים כי דיאטות קיצוניות שנועדו להיפטר לחלוטין מכל הסוכרים והפחמימות נכשלו כישלון גורף. מנגד, המפתח לחזרה לתזונה בריאה וטובה הוא צריכה של סוכרים ממקורות טובים – בראשם פירות וירקות. עלינו להבין כי ההתמכרות לסוכר משנה את חוש הטעם שלנו. ככל שאנחנו צורכים יותר מתוק – כך הגוף שלנו יתקשה ליהנות מהמזונות הטבעיים והבריאים שצרכנו פעם. פירות מתוקים, למשל, כלל לא ירגישו מתוקים עבור גופו של אדם מכור לסוכרים.

במסגרת הגמילה מסוכרים, עלינו לאמן מחדש את בלוטות הטעם שלנו להבחין בין טעם מתוק בריא לבין טעם מתוק מזין. לאחר שבועות אחדים של גמילה מסוכרים נשים לב כי לפתע פירות מרגישים לנו מתוקים הרבה יותר – זאת כתוצאה מחזרה לאיזון של חוש הטעם שלנו.

סוכרים ופחמימות הם מזונות ממכרים במיוחד – והם עלולים לפגוע בתזונה שלנו ובשגרת חיינו. אבל התמודדות עם הדחף הגופני לצריכת סוכרים (שדומה לדחף בהתמכרויות אחרות) ומעבר לתזונת סוכרים ממקור טבעי ובריא יותר – יכולות לסייע לנו לקחת בחזרה את השליטה על התפריט שלנו.