לא תמיד נחמד זה טוב - נקודה למחשבה

הישגים משמעותיים בחיים שלכם ייגרמו למישהו בעולם להתעצבן. זוהי עובדה.

חשבו על זה רגע: אם תיכנסו לדיאטה, יהיו שיברכו אתכם, אבל תמיד תמצאו מישהו נרגן שיאמר "אתם צריכים להיות שלמים עם הגוף שלכם!" או שאם תתרמו צדקה לארגון להצלת ילדים רעבים במדינות העולם השלישי, תמיד יקפוץ מישהו ויגיד "למה אתם לא דואגים קודם למדינה שלכם?" אפילו אם תתגלה תרופה לסרטן יהיה מי שישאל "מה לקח כל כך הרבה זמן?" לא משנה איזו החלטה משמעותית תקבלו בחיים, או באיזו פעולה תנקטו, מישהו כבר ידע להתעצבן ממנה. כאן אנו באים ואומרים, לפעמים לעצבן אחרים יכול להיות דבר חיובי.

 

כלל מספר 1: אי אפשר להתחשב ברגשות של כולם

אחת הסיבות שאנשים בעלי השפעה נראים לעתים כאטומים או חסרי לב, היא מאחר והם למדו שיש בעולם דברים חשובים בהרבה מממה שאנשים אחרים חושבים.

הנחת המוצא שלנו היא שכמספר האנשים, מספר הדעות ולעולם, אבל לעולם לא תתקבל על פני כדור הארץ החלטה שיש לגביה תמימות דעים. לכן, כאשר יש צורך להנהיג, ליצור, לשנות את העולם ולפתח רעיונות חדשים, אין מקום להתחשבות ברגשות של אחרון האנשים והמתנגדים. ווינסטון צ'רצ'יל הוא דוגמא טובה לכך, כאשר יצא נגד הפסיינות שהפגין העולם כנגד היטלר ומשטרו הנאצי. אוסקר שינדלר גם הוא דומא מעולה לכך, כי תהיו בטוחים שהמעשים שלו הכעיסו כמה וכמה אנשים.

אין כאן הטפה להיות אדם נבזה ולפגוע ברשותיהם של אחרים בכוונה. הנקודה היא שהימנעות מוחלטת מהחלטות קשות רק בגלל דעתם של אחרים, היא המסלול הבטוח לכישלון.


כלל מספר 2: הטינה כלפיכם היא תופעת לוואי של מידת ההשפעה שלכם

מבחינה סטטיסטית, ככל שהמעשים שלכם משפיעים על יותר אנשים, יהיו יותר אנשים שלא יבינו אתכם ואת המניעים שלכם.

דמיינו את הסיטואציה הזו:

כששמועה מתפשטת, היא עוברת פרשנות שונה אצל אנשים שונים:

והתוצאה הסופית והבלתי נמנעת היא סילוף של העובדות:

ככל שאתם משפיעים על יותר אנשים, הדברים שאתם עושים יעברו יותר פרשנויות ויותר סילופים. וכמו שכולנו יודעים, אנשים אוהבים להפיץ מסרים שטחיים ופשוטים, שאינם מייצגים את מלוא המורכבות שבהחלטות החשובות שלכם. והיום התופעה הרבה יותר אגרסיבית, כיוון שניתן להעביר מסרים בשניות לכל העולם ולעשות זאת מכל טלפון נייד. הרבה אנשים שלא הובנו כהלכה נפגעו ברשתות החברתיות, אך כאמור, זוהי תופעת לוואי של מידת ההשפעה שלהם.

מכל זה אפשר להימנע פשוט על ידי ישיבה בבית בחוסר מעש, אבל אם אתם מתכננים לעשות משהו חשוב, קחו בחשבון שאתם הולכים להרגיז כמה אנשים, גם אם לא התכוונתם לכך.
 

כלל מספר 3: רק משום שמישהו נפגע, לא הופך אותו לצודק
נסו להיזכר לרגע באחת הפעמים שמישהו חתך אתכם בכביש. עד כמה התגובה שלכם היתה מתונה?

כעס הוא תגובה רגשית בלתי נשלטת (כמעט). לעתים רחוקות הכעס הוא באמת מידתי ולעתים רחוקות עוד יותר הוא מסייע לפתור בעיות. וכמו בכל דבר שהוא אימפולסיבי, הגורם הראשוני לכעס הוא אסוציאציה. חלק מהאנשים הם ימניים וחלק שמאלניים, חלק אוהדים הפועל וחלק מעדיפים מכבי. תגידו משהו טוב על קבוצה אחת ומיד תציתו כעס בקרב הקבוצה הנגדית, מבלי שהם יקדישו לכך מחשבה יתרה. למרבה הצער ככה רוב האנשים חושבים וזה כמעט בלתי ניתן לשליטה.

זה מוביל למסקנה המתבקשת - כניעה לכעס של אחרים היא הורדת ראש בפני דחפים אימפולסיביים ויצריים שאפילו אינם מודעים. זוהי כניעה לרגש בר חלוף שלא מושקעת בו חשיבה כלל ועיקר. לכן, כשאתם מבצעים פעולות שמכעיסות אנשים, זה לא אומר שהם צודקים ואתם טעיתם. זה אומר לכל היותר שהם השקיעו מעט מאוד מחשבה במה שעשיתם והביעו את דעתם על בסיס דחף יצרי. לכן כעסם של אחרים לא צריך להיות גורם המשפיע על החלטותיכם.


הגרף הזה מציג בפשטות את הנקודה: ככל שאתם משפיעים יותר, יותר אנשים יתעצבנו כתוצאה מהפעולות וההחלטות שלכם.

רובנו לא אוהבים ומנסים להימנע מלפגוע ברגשותיהם של אחרים, אנו מנסים להצדיק את עצמנו בכל פעולה שאנו עושים ומחפשים את אישורם של אחרים. לפעמים ביקורת אחת בתוך ים של מחמאות, יכולה לצרוב בנו תחושת כישלון.

כל עוד אנו נמנעים מלפגוע באנשים הקרובים אלינו מתוך טוב לבנו, זה יותר מבסדר. אבל ברגע שאנו נותנים לנחמדות להפריע לנו לבצע החלטות משמעותיות רק בגלל שדעתם של אחרים לא עומדת בקנה אחד עם מעשינו, מגיע הזמן להוריד את הכפפות ולקבל את העולם הזה כמו שהוא.