בחיים אין ארוחות חינם - סיפור עם מוסר השכל

כפר קטן בארץ רחוקה מכאן היה נתון למתקפה של חזירי בר. בחיפוש אחר אוכל, נהגו החזירים להכנס לחצרות הבתים ולזרוע חורבן והרס עד שבאו על סיפוקם וחיסלו כל דבר הראוי למאכל.

תושבי הכפר ניסו שיטות שונות כדי לגרש את חזירי הבר, ללא הצלחה.

באחד הימים הזדמן לכפר חכם ידוע שנהג לשוטט ברחבי המדינה ולעזור בכל מקום בו היו זקוקים לעצה חכמה. מיד פנה אליו ראש הכפר והציג בפניו את הבעיה, סיפר לו על חזירי הבר הממררים את החיים לכולם.

האזין החכם בקשב רב, ואז אמר לתושבי הכפר כי לדעתו יש לו פתרון, אבל כולם חייבים לשתף אתו פעולה ולעשות כדבריו, גם אם יישמעו להם תמוהים...

בדרגת ייאושם הנוכחית, הסכימו התושבים לעשות כל מה שיגיד להם.

החכם יעץ להם לאסוף אוכל מכל בית ובית בכפר, ולהניח אותו בערימה אחת גדולה בשדה ריק בפאתי הכפר. התושבים, שכבר לא היה להם מה להפסיד חשבו כי ככה לפחות לא יתקרבו החזירים ממש עד הבתים, הסכימו.

באותו יום נאספה כמות מסויימת של אוכל מכל בית, ונציג התושבים הניח הכל בערימה גדולה במרכז השדה הריק. עשרות חזירי בר נהרו לשדה מכל עבר. בתחילה רק הציצו אל האוכל בחשד, כיוון שזה היה נראה היה מדי טוב מכדי להיות אמיתי אפילו בעיני החזירים. אך לאט לאט גברו עליהם רעבונם וחמדנותם, והם התנפלו על האוכל וחיסלו אותו עד תומו.

למחרת בבוקר חזרה התופעה על עצמה.

התושבים, מצד אחד שמחו על השקט שהשתרר בתוך הכפר, אבל מצד שני חשבו שזה מגוחך שהם צריכים להאכיל את חזירי הבר במיטב האוכל של בתיהם.

החכם הזכיר להם את הבטחתם לעשות כדבריו, וביקש מהם להתאזר בסבלנות.

לאחר כמה ימים חזירי הבר מנו כבר כמה מאות. השמועה שבכפר מחולקות ארוחות חינם עשתה לה כנפיים בכל האזור וחזירים מכל הסביבה באו להשתתף בחגיגה. מדי יום ביומו היו נוהרים בהמוניהם לשדה ונהנים מן המטעמים שהושמו שם עבורם.

כעבור כשבועיים בהם השגרה נכנסה למתכונת קבועה, הורה החכם לתושבים לתקוע ארבע יתדות בארבעת פאות השדה. התושבים עשו כדברו, והחזירים לא חשו במאומה.

למחרת אמר להם החכם למתוח גדר בין כל שתי יתדות. התושבים עשו כדבריו, והחזירים עדיין לא חשו דבר. כל שעניין אותם היה להגיע בכל יום באותה שעת בוקר אל השדה ולמצוא שם אוכל בשפע.

במהלך השבוע נמתחו עוד שתי גדרות מסביב לשדה, והחזירים לא הבחינו בהן כלל. הם שעטו קדימה, אל האוכל, בכוח ההרגל, דרך הפתח האחד שהיה עדיין לא מגודר.

בתחילת השבוע שלאחר מכן, כאשר כל החזירים היו עסוקים בזלילה, באו תושבי הכפר ומתחו גדר רביעית. עתה היה כל השדה מגודר מארבעת צדדיו והפך למכלאה לחזירים הכלואים בתוכו.

ככה השיגו תושבי הכפר שני הישגים: גם נפטרו מצרת חזירי הבר הפורעים בחצרות הבתים, וגם חסכו לעצמם את צורך להתאמץ וללכוד אותם, הם נפלו לידיהם ללא כל מאמץ מיוחד והשלל חולק בין כל התושבים...

לפני לכתו, חש החכם חובה לעצמו להסביר לתושבים את העקרון על פיו פעל, ולבקשם לבחון כיצד יוכלו ליישם את השיעור על עצמם ועל חייהם:

"קל מאד לפתח הרגלים, בעיקר כאלו שגורמים לנו לנוחיות" פתח ואמר להם. "לשבור את ההרגלים, זה מה שקשה. חזירי הבר נלכדו כי פיתחו הרגל לבוא ולקבל אוכל חינם, מבלי להתאמץ כדי להשיגו. מאד נוח, לא? עד כדי כך נוח שבכלל אין חשק להעלות על הדעת שמא זו מלכודת.
ובכן, גם אנחנו בני האדם, ברובנו, נוהגים ככה:
אנחנו מפתחים הרגלים, ומרגישים "נוח" בתוכם.
רק המחשבה על שבירת ההרגל מעוררת בנו חלחלה.
בכוח האינרציה אנחנו הולכים לעבודה שאנחנו לא אוהבים, ממשיכים במערכות יחסים שמזמן לא מספקות אותנו, מקיימים קשרים שלא תורמים לנו מאום - פשוט מפני שהתרגלנו לכל זה, ועדיף לנו להשאר עם המוכר והידוע, כמו בתוך נעל בית שחוקה אך נוחה.
גם אנחנו לכודים, בתוך השדה המגודר הזה.
אנחנו מעדיפים בטחון מדומה על פני חופש אמיתי...
רק מי שיעז לפרוץ, עשוי להיות גם מאושר, ולהוביל את חייו קדימה במקום להיות נגרר מאחור..."