המשפט "שאלו סיני חכם אחד..." שמוכר לרוב מסיפורי בדיחות, הופך במקרה שלפניכם לדוגמה ממשית לחוכמת זקני סין העתיקה... אם תעיינו בסיפור הקצר הבא, שהוא למעשה משל, תוכלו בכמה דקות קצרות של קריאה לקבל את אחת מהתובנות ומוסרי ההשכל החשובים ביותר של חכמי סין, וללמוד דבר או שניים על אהבת חינם...
לפני שנים רבות, אישה צעירה בשם לי-לי שבדיוק התחתנה עם בחיר ליבה, עברה לגור איתו ועם אמא שלו בביתם. לאחר זמן קצר של מגורים משותפים, לי-לי הבינה שהיא וחמותה לא מסתדרות כלל וכלל ושכנראה המצב הזה לא הולך להשתנות. האופי וההתנהגות של כל אחת מהן היה שונה באופן מהותי האחת מהשנייה, ולי-לי לא הצליחה שלא להתרגז מההרגלים של חמותה וגם בשל העובדה שהיא לא הפסיקה לבקר ולנזוף בה בכל הזדמנות אפשרית.
יום רדף יום, השבועות חלפו ולי-לי וחמותה לא הפסיקו להתווכח ולריב, ומה שגרם למצב ביניהן להפוך לעוד יותר גרוע הייתה המסורת הסינית העתיקה לפיה לי-לי הייתה מוכרחה לציית לחמותה ולמלא אחר כל בקשותיה ורצונותיה.
כל הכעס והאומללות שהצטברו בבית גרמו לבעלה המסכן של לי-לי למצוקה נפשית רבה,והוא ניסה לגשר בין שתי הנשים אך ללא הואיל. לבסוף, לי-לי החליטה כי היא לא יכולה להמשיך ולסבול את המזג הרע והרודנות של חמותה ושהיא חייבת לשים לכך סוף.
לי-לי פנתה אל חבר טוב של אביה, מר הונג, מנהל חנות לעשבי תיבול. היא סיפרה לו על המצב הנורא ששורר בבית ושאלה אותו האם הוא יוכל לעזור לה, ולהביא לה רעל שמופק מצמחים כדי לסיים את הסבל אחת ולתמיד. מר הונג חשב לכמה רגעים ואז אמר: "לי-לי, אני אעזור לך לפתור את הבעיה, אבל את חייבת להקשיב לי ולמלא במדויק אחר כל ההוראות שאתן לך". לי-לי ענתה: "כן, מר הונג, אעשה כל מה שתגיד לי לעשות".
מר הונג, הלך לחדר הפנימי של החנות, חזר לאחר כמה דקות עם חבילת צמחים ואמר: "את לא יכולה להשתמש ברעל קטלני שמוביל למוות מהיר כדי להיפטר מחמותך, מכיוון שזה עלול לעורר חשדות כלפייך. לכן, אני נותן לך מספר עשבי תיבול שלאט לאט ימלאו את גופה של חמותך ברעל. בכל יום הכיני לה ארוחה טעימה והוסיפי מעל מעט מעשבי התיבול האלה. עכשיו, כדי לוודא שאף אחד לא יחשוד בך כאשר היא תמות, את תהיי חייבת להתייחס אליה בנועם ובלבביות רבה. אל תתווכחי איתה, צייתי ברצון לכל בקשה שלה והתייחסי אליה כמו מלכה".
לי-לי הייתה מאושרת. היא הודתה למר הונג ומיהרה הביתה כדי להתחיל להוציא לפועל את התכנית להיפטר מחמותה.
שבועות וחודשים חלפו ובכל יום הייתה לי-לי מגישה לחמותה מיני מטעמים מיוחדים. היא זכרה כל הזמן את ההוראות של מר הונג בדבר התנהגות חמה ולבבית כלפי חמותה ולא סטתה מהן. היא שלטה בכעס שלה, צייתה לכל דבר שביקשה החמות והתייחסה אליה כאילו הייתה בשר מבשרה.
לאחר שחלפו מספר חודשים האווירה בבית השתנתה לגמרי. לי-לי למדה לשלוט במזג שלה עד כדי כך, שהיא שמה לב שהיא כבר כמעט ואף פעם לא כעסה או יצאה מהכלים בשל סיבות שונות בבית ובכלל. היא לא התווכחה עם חמותה במהלך כל החודשים האלה, וכעת היא נראתה לה אישה הרבה יותר נחמדה ונעימה.
חמותה גם היא שינתה את גישתה כלפי לי-לי והחלה להתייחס אליה כאילו הייתה חלק אמיתי מהמשפחה. היא לא הפסיקה לספר לחברים ולקרובי משפחה עד כמה לי-לי נהדרת ושבנה לא היה מוצא אישה יותר טובה ממנה. לי-לי וחמותה התייחסו ודאגו האחת לשנייה ממש כמו אמא ובת, ובעלה של לי-לי היה מאושר עד הגג מהשיפור העצום בקשר שלהן.
בוקר אחד לי-לי התעוררה בבהלה אחרי לילה של סיוטים ורצה אל חנותו של מר הונג. היא אמרה לו: "מר הונג, אתה חייב לעזור לי! כל הרעל ששמתי לחמותי באוכל, אתה חייב לתת לי משהו שיעזור לי לנקות אותו מהגוף שלה! כל ההתנהגות שלה השתנתה מקצה לקצה והיא הפכה לאישה כה נחמדה, אני ממש אוהבת אותה כאילו היא הייתה אימא שלי. אני לא רוצה שהיא תמות!".
מר הונג חייך בהנהון. "לי-לי, אין לך סיבה לחשוש... לא קיבלת ממני שום רעל. הצמחים שנתתי לך היו עשבי מרפא לשיפור הבריאות שלה. הרעל היחיד שהיה הוא זה שהיה טמון בראשך ובגישתך כלפי חמותך, אבל הוא נשטף לגמרי באהבה שהערפת עליה".
אז האם אי פעם שמתם לב עד כמה התייחסותכם לאחר זהה לדרך שבה הם מתייחסים אליכם? ישנה אמרה סינית עתיקה בנושא זה, והיא מסכמת בפשטות את מוסר ההשכל החשוב של הסיפור הזה:
"האדם שאוהב אחרים יהיה אהוב גם כן"
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: