תרגול רוחני עלול להישמע לרובנו כמו משהו כבד ומנותק מחיי השגרה שלנו בעולם המערבי, אך הוא יכול להפוך לחלק מחיי היום יום שלנו אם רק נבין עד כמה הוא עדכני ופשוט לאימוץ. אחת הדרכים להתפתחות רוחנית היא תפיסת העולם הבודהיסטית, שקבעה עקרונות מנחים לחיים שמחים ומלאים, תחת ההבנה שהכל ארעי וזמני ולכן גם מלא משמעות. 8 העקרונות הבאים של פילוסופיית הבודהיזם ילמדו אתכם כיצד לפתח את המודעות והחמלה שלכם בחיי היום יום ולהעצים את השלווה הפנימית שקיימת בכם, אשר תפנה מקום בנפשכם לאושר נשגב.
1. חיו עם חמלה
חמלה היא אחד הדברים המוערכים ביותר בבודהיזם, לא רק כתכונה נאצלת, אלא כאמצעי למציאת השלווה הפנימית בתוכנו ובתוך לבם של אחרים. כשאנו מביעים חמלה עצמית, דרך הפגנת סלחנות כלפי עצמנו, אנו יוצרים אמצעי לריפוי הכאב והפצעים שצברנו במהלך חיינו מביקורת והאשמה עצמית. תחושת הסבל שלנו מגיעה גם מחוסר הבנת פעולותיהם של אחרים, ולכן כאשר אנו מבינים את האנושיות שקיימת בכל אחד מאתנו, אנו מצליחים להביע חמלה גם כלפי הסובבים אותנו. המצבים האלו מוכרים לנו במקרים בהם אנו נתקלים באדם שמזיק לנו בפעולה כזו או אחרת, וזה יכול להיות אדם ארעי כמו הפקיד בבנק או אנשים שקשורים מאוד לחיינו כמו ההורים שלנו. ברגעים כאלו אנו מפנים את כל הכעס שלנו נגד אותו אדם והופכים אותו ללא אנושי, אך לעיתים אנו יכולים להרהר באנושיות שלנו ולהיזכר בכך שעשינו טעויות דומות, ובאופן הזה להתחבר גם לאנושיות של האדם שמולנו דרך חמלה. מושג יסוד ביהדות הוא "ואהבת לרעך כמוך", והבודהיזם מחזיק באמונה זהה לפיה עליך לשאוף להתייחס לכולם בדרך בה היית רוצה שיתייחסו אליך. ברור כי ברגע שבו ננסה לחיות על פי אמונה זאת, נחוש שהדבר קשה ואף בלתי אפשרי, אך התמדה, עם קבלת המעידות שנחווה בדרך, יובילו אותנו לחיים מלאי חמלה.
2. תנו משמעות למזון שאתם אוכלים
תרגול מדיטציה, כפי שנהוג בבודהיזם, מאפשר לנו לעבור שינוי תודעתי כלפי חוויות היום יום הקבועות שלנו, שאחת מהן היא כידוע – אכילה. מדיטציה עוזרת לנו להבין את המהות רבת הערך של האוכל המונח לפנינו, ועל ידי כך מעניקה לנו אפשרות לשנות את יחסינו כלפי נושא טעון ומורכב. אכילה נקשרת לכל היבט של הרגש שלנו – אהבה, נחמה, ענישה, מניעה, תכלית וניצול. דרך התבוננות מעמיקה יותר על האוכל שאנו צורכים – על המאמץ שנעשה על ידי אחרים בגידולו והכנתו – אנו יכולים להבין את ההדדיות שמתקיימת בין חיינו לאוכל שאנו צורכים. אם נחוש הכרת תודה וכבוד כלפי המזון שאנו מכניסים לפינו וכלפי הברכה שהוא מעניק לגופנו, נוכל לפתח את התחושה הזו ולהשתמש בה בהיבטים נוספים בחיינו. אכילה צריכה להגיע ממקום של אושר וקבלה ולא מהיקשרות ותלות, ועל כן הבודהיזם מעודד אותנו לחלוק את האוכל שלנו, להציע אותו לאחרים ולאכול תוך מתן משמעות למזון שהגיע לצלחת שלנו, במקום לעשות זאת כלאחר יד.
3. נטרלו את האגו
המכשול העיקרי בדרך להשגת חיבור לבסיס ההוויה שלנו ולאושר פנימי הוא האגו, מכיוון שכל מהותו היא לשכנע אותנו שאנו נבדלים מאחרים. האגו הוא דבר שממוצא על ידי המוח שלנו ומתעתע בנו לחשוב שהוא ה"אני" האמיתי שעלינו להיצמד אליו - הוא זה שמעניק לנו תחושת חשיבות עצמית. האגו הוא זה שלא מאפשר לנו לשחרר כאב, מכיוון ששורש הסבל שלנו נמצא בנטייה לדבוק ולהיקשר למיתוסים שגויים על האני שלנו. חשבו כמה פעמים ביום יוצא לכם לחשוב שלא תעשו דבר כזה או אחר כי "יש לי כבוד" או כי "אני לא מוותרת בקלות". כל תפיסות האני האלו מגיעות במקורן מהאגו שמתעתע בנו לחזק את ההבדלים בינינו לבין אחרים, במקום להתרכז בקווי הדמיון שלנו עם הזולת. תהליך התרת האגו הוא ארוך ומתיש, היות והאגו נשזר בנו במשך שנים וקשה לנו לבדל אותו מעצמנו, אך שחרורו וקבלת העובדה ש"כולנו רקמה אנושית אחת", כפי שאומר השיר, מעניקים לנו תחושה של מחשבה חופשית ורגועה.
4. הבינו טבעו של המוות
תפיסת העולם הבודהיסטית לא רואה במוות כטאבו שיש להימנע מלהתייחס אליו, ולמעשה חלק מתהליך הלמידה של נזירים בודהיסטים כולל מדיטציה בה הם מדמיינים באופן מודרך ריקבון של גופות. זה עלול להישמע מזעזע לחלקנו, אך הסיבה שעומדת מאחורי הפעולה היא שעלינו להבין את טבעו של המוות, ולהפנים שחיינו הם ארעיים וזמניים. תודעת המוות הזאת היא הכרחית מכיוון שהיא הדרך להכיר בערך החיים ובמהותם, והיא מסייעת לנו במציאת שקט נפשי. בדרך כלל אנו נפגשים עם התודעה הזאת באופן רגעי כאשר אנו עוברים חוויות של קרבה למוות או של מוות קרובינו חלילה, ומגלים נקודות מבט וגישה חדשות כלפי החיים וערכם.
5. חיו חיים עם מודעות עמוקה מתוך עוררות מלאה
"עוררות מלאה" מתייחסת לחשיבות של פיתוח מודעות ותשומת לב לכל רגע ורגע בחיים, למשמעותם ולערכם. בנקודה בה אנו מפתחים את התודעה הגבוהה הזאת לגבי חיינו אנו מבינים את ההיגיון האוניברסלי וכיצד הכל נקשר להכל, וזה סוד השלווה הפנימית שלנו. כדי לפתח מודעות עמוקה יותר עלינו למצוא שקט ומשמעות הן בפעולות הכי גשמיות בחיינו והן בחוויות שליליות, שגם נחשבות כחלק מתהליך של התפתחות טבעית. כדי לתרגל עוררות מלאה ניתן לשבת בכל חלל שעולה על רוחכם, לנסות לבדל את קול ציוץ הציפורים (או כל צליל רקע נעים אחר שמצוי באותו מקום) משאר הקולות, ולהתרכז בו למשך מספר דקות.
6. שנו את עצמכם כדי לשנות את העולם
בבודהיזם מאמינים שאינך יכול לעזור לאחר לפני שתעזור לעצמך, מכיוון שדרך העזרה לעצמך תייצר אדוות של שינוי בקרב אנשים אחרים. תפיסה זו מגיעה מתוך העיקרון הפילוסופי לפיו כולנו מחוברים אחד לשני בדרך כזו או אחרת. אם אתם רוצים להצליח ולהשפיע על העולם או על האנשים שנמצאים בחייכם, אל תשכנעו את עצמכם שזה "אתם או הם" ושאחד בא על חשבון השני. למעשה, אם תתרכזו בעצמכם, תפנו את הריכוז גם כלפי לאחרים, מפני שכאמור כולנו מחוברים ואין הפרדה אמתית ביננו לבינם. חשבו על זה במובן של מתן דוגמה והשראה לסובבים אתכם, במקום ליצור מאבק ותחרות איתם. לצורך ההמחשה, פעולה מעוררת השראה של אדם אחד במשפחה כמו שינוי תזונתי, יכולה ליצור שינוי שממשיך בקרב שאר בני הבית ומתרחב למעגלים אין סופיים אחרים.
7. הרחיקו מעצמכם את שלושת הרעלים – שנאה, תאוות בצע ואשליה
שלושת הרעלים - שנאה, תאוות בצע ואשליה - הם האחראים למרבית הכאב והסבל שאנו חווים כמין אנושי על פי תפיסת הבודהיזם; תאוות בצע מתקשרת לאנוכיות שלנו - תשוקה לסיפוק ואושר שמגיעים מחוץ לעצמנו; שנאה היא הזעם והסלידה שלנו כלפי אנשים ומצבים לא נעימים, וגם כלפי עצמנו; אשליה היא התפיסה המוטעית של המציאות והקהות שלנו כלפיה. כל אלה הם תוצרי לוואי של הבורות שלנו כלפי טבענו האמיתי, ואלו הם הרעלים שמעוררים בנו מחשבות ופעולות שמסבות נזק לעצמנו ולסביבתנו. זה ברור שתחוו ותהיו מושפעים מרגשות אלו לאורך חייכם, אך אל תלקו את עצמכם אם נפלתם לעיתים לרגשות מסוג זה. במקום, קבלו את העובדה שזה משהו שאתם חווים ברגע מסוים, ושהדרך להרחקת הרגשות הללו מחייכם כרוכה במסע הרוחני שלכם.
8. אמצו את תפיסת אי ההיקשרות
"אי היקשרות" נשמעת כמו מושג שלילי ומפחיד שמחייב אותנו לא לפתח רגש ומחויבות כלפי הדברים והאנשים הקרובים אלינו בחיים, אך לא בכך מדובר. אי היקשרות היא תפיסה לפיה יש לחיות עם קבלה ומודעות לארעיות של כל הדברים, ודווקא דרכה לחוות את מלוא היופי והפלא של החיים. במצב כזה אין צורך להדחיק רגשות, אלא דווקא לקבלם בזרועות פתוחות ולחוות אותם במלואם, היות והצלחנו לנתק את מרכיב הפחד מהאובדן. בהשאלה, נסו לחשוב כמה תיהנו עם חבר חדש כאשר תתלו בו ציפיות שיהיה חברכם הטוב ביותר לנצח והקשר יסתיים כעבור חצי שנה, מול מצב בו תדמיינו שתהיו חברים נפלאים לזמן מסוים, ותצליחו לשחרר את ההיקשרות והציפייה.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: