אישה חכמה אחת נהגה לטייל בהרים. יום אחד מצאה האישה אבן יקרה בנחל. הרימה האישה את האבן והכניסה אותה לתיקה.
למחרת בבוקר פגשה האישה גבר שטייל באזור. לאחר מס' דקות של שיחה סיפר הגבר לאישה כי כל מזונו תם ומאתמול בערב דבר לא בא אל פיו.
האישה החכמה לא היססה מיד פתחה את תיקה והציעה לחלוק עם המטייל הזר את מזונה. כאשר הוציאה האישה את המאכלים בצבצה האבן היקרה מתיקה, המטייל לא יכול היה שלא להבחין באבן.
הוא לא התאפק וביקש מהאישה לתת לו את האבן במתנה.
האישה שכבר הפגינה פעם אחת את נדיבותה, לא אכזבה, ומיד נתנה למטייל את האבן במתנה.
המטייל נפרד מהאישה, שמח וטוב לב על מזלו הטוב. היה לו ברור שאם ימכור את האבן סכום הכסף שיקבל עבורה יבטיח לו שקט ובטחון כלכלי לכל החיים.
אחרי מספר ימים חזר המטייל עם האבן להרים לחפש את האישה, משהו הטריד את מנוחתו, הוא היה חייב לדבר עם האישה לפני שימכור את האבן.
כשפגש את האישה אמר לה "החלטתי להחזיר לך את האבן". האישה הסתכלה על המטייל ושתקה. "חשבתי על זה רבות והגעתי למסקנה שלמרות היות האבן יקרה מאוד קיימת אפשרות שאם אחזיר לך את האבן היקרה אוכל לקבל ממך משהו יקר יותר". האישה המשיכה בשתיקתה. "הדבר שהייתי רוצה בו, הוא שתעניקי לי את היכולת שלך להעניק לי מבלי להכיר אותי את האבן היקרה הזאת..."
החוכמה היא לדעת לבקש מאנשים את סוד הנכסים הפנימיים שלהם. נכס חומרי בסופו של דבר נוכל להשיג בכסף או שהוא יתכלה. אבל ערכו של הנכס הפנימי, לא יסולא בפז.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: