על הקשר בין פגיעות, כוח ומה שביניהם

מה הקשר בין פגיעות לכוח? זו הייתה השאלה שהעסיקה את ז'אק ורדואין Jacques Verduin, פעיל יוצא דופן שעובד כבר שנים כמדריך פסיכולוגי בתוכנית שיקום בכלא סן קוונטין בקליפורניה. חוויה רגשית שעבר, לימדה אותו כי בעוד שרובינו מחשיבים פגיעות כחולשה, החוכמה האמיתית היא להבין כי פגיעות היא דווקא קרקע פוריה לגילוי הכוח.

לפני מספר שנים, בסדנה הראשונה שהעביר ז'אק לאסירים בכלא, שעסקה בגמילה מהתמכרות, אחד האסירים ניסה לבחון אותו ושאל "אז איזה סמים עשית?" כאשר ז'אק הודה שהניסיון שלו מצומצם מאוד, האסיר נרתע "אז איך אתה מתכוון ללמד אותנו על החלמה מהתמכרות, אם לא היית במקום שבו אנחנו היינו?" התגובה המהוססת של ז'אק ערערה את מעמדו בעיני האסירים והם הרגישו בחולשתו. "זה נראה כאילו אתה עצבני" אסיר אחר העיר לו וכולם התחילו ללעוג לו.

באותו הרגע, ז'אק הבין שבמקום להתכחש לפגיעות שלו ולנסות לטאטא אותה מתחת לשולחן, עדיף לו לאמץ אותה. להודות בשבריריות שלו; הוא היה עצבני, זו הייתה הסדנה הראשונה שלו והוא באמת רצה להביא תועלת.

ההודאה הכנה שלו, לא רק שחררה אותו מהלחץ, אלא גם פיזרה את המתיחות שהייתה בחדר ואפשרה לאסירים להיפתח אליו בחזרה. בסופו של דבר, הסדנה עברה בהצלחה.
 

הקשר בין כוח לפגיעות הוא אינטואטיבי: היעילות של הסדנה התבססה על הכוח של האותנטיות, גם אם היו בה חסרונות, ספקות ופחד. חשיפת הפגיעות היא זו שנתנה לז'אק את הכוח. אחרי אותה סדנה הוא פתאום הבין כי שימוש בכוח ללא מידה של פגיעות, לא רק שאינו מאפשר למידה עמוקה ופתיחות אמיתית, אלא משאיר את האדם "הכוחני" בתוך גבולות הנוחות שלו, כך שהכוח הופך באחת לחולשה.

נכון, יציאה מגבולות הנוחות יכולה להיות גם כואבת וכאשר אנו חווים כאב, הנטייה הטבעית היא לנתק עצמנו מהתחושה, לפתח אדישות. אנחנו מנסים להתכחש למציאות ולא רוצים לייצר שום נקודות השקה עם החוויה - לא מוכנים ללמוד ממנה, קל וחומר לשנות אותה. פשוט לא לגעת בה, זה כואב מדיי. אבל אם נאמץ את הפגיעות, נרשה לעצמנו לשהות במקום הצורם ונקבל את אי הנוחות, נהיה חלק מהחוויה ונוכל להתחבר למקום עמוק ואינטימי יותר.

אם נדמה לכם שהזדמנויות כאלה הן נדירות וצריך להמתין לחצים רעילים או לסיטואציות כואבות ומלחיצות, אתם טועים. הפגיעות היא פוטנציאל שנגיש וזמין לנו כל הזמן. הנה לכם 5 דוגמאות למשפטים שיכולים לפתוח את הדלת...

1. "טעיתי" - קשה להגיד את זה בקול רם, קשה לנו להודות בזה אפילו בלב ורוב הזמן אנו מתקשים להתמודד עם ההשלכות של הטעות. במערכות יחסים, למשל, קשה לנו להודות שאנחנו טועים, כי אז נאפשר לצד השני תחושת עליונות. בעבודה, יש פעמים שאנחנו מרגישים שאנחנו חייבים להיות צודקים, אחרת הפגיעות הזו תעלה לנו ביוקר.  מספרים על אדם שעשה טעות שעלתה לחברה בה עבד מליון דולר. הוא לקח אחריות מלאה ונכנס למשרד הבוס כדי להתפטר. הבוס הסתכל עליו בתמיהה ואמר "למה שאני אתן לך ללכת אחרי שהוצאתי מליון דולר כדי לאמן אותך?" על ידי לקיחת אחריות, אנחנו פותחים לעצמנו דלת ללמידה ויותר מזה, דלת להפתעות. במקום בו אנחנו חושבים שאין עוד מוצא, שוכן פוטנציאל השינוי.

2. "אני לא יודע" - לא לדעת, לכשעצמו זה מצב לא נוח. להודות בזה, זה עשוי להיות מביך, אבל זה גם אחד הדברים הכי משחררים שאנחנו יכולים לעשות. כאשר אנחנו מודים שאנו לא יודעים, אנו משתמשים בפחות אנרגיה מאשר היינו משקיעים בלנסות להעמיד פנים שאנו כן יודעים. תנו לעצמכם לשהות במקום של אי הידיעה, הלמידה האמיתית תתאפשר רק כשהדף חלק ונקי, הו אז ייתכנו יסודות חזקים יותר של מציאות.

3. "אני מצטער" - בין אם בכוונה או במקרה, לפעולות שלנו יש השלכות ולעיתים הן פוגעניות. כאשר זה קורה, הנטייה של שני הצדדים היא לעשות ניתוק ולדרוש הפרדת כוחות. בעוד שהרבה חושבים כי התנצלות היא איבוד שליטה וערעור יחסי הכוחות, הרי שבמציאות התנצלות היא גשר של אמפתיה והזדמנות ליצור חיבור אמיתי. זה טבעי לעשות טעויות, טבעי להגיד שאתם לא יודעים וטבעי להתנצל.

4. "תודה" - במעמד של הודיה אנו עשויים לחשוב שאנו מביעים חולשה, נזקקות ותלות, אבל במציאות, נדרש מאיתנו הרבה ביטחון להיות אדיבים ולהעריך את מה שקיבלנו. התודה מהווה זריקת עידוד, היא הופכת אותנו למודעים לשפע המתנות שאנו מקבלים מסביב. ברמה עמוקה יותר, להביע הכרת תודה זה להודות בתלות ההדדית שלכם עם העולם, לקבל אותה, להסכים לה ולשאוב ממנה כוח.

5. "אני אוהב אותך" - בנאום שנשא לאחרונה הסופר האמריקאי ג'ונתן פרנזן, הוא ציין את הסכנה שבלא לבטא אהבה. "האהבה זה מה שמכריח אותך לחשוף את כל כולך" הוא אמר "לא רק את מה שעל פני השטח". נכון, הדחייה עשויה להיות כואבת, אבל היא שווה את זה. "אהבה היא חיונית לחיים פחות אנוכיים, לחיים שלא ידענו שאנו מסוגלים לחיות. אהבה עוזרת לנו ללכת מעבר למושגים שמגבילים את העצמי".

כמו כל דבר, ההצהרות הללו שמבטאות פגיעות, יכולות להפוך למימד של כוח רק כאשר משתמשים בהן בכנות. להיות פגיע כדי לפגוע, כדי לרמות או כדי לשקר, גם אם זה נעשה בתבונה, זה לא ישרת את המטרה. לא יהיה שם כוח באמת.

המילה פגיע - באנגלית vulnerable - לקוחה מהמילה הלטינית vulnerare שפירושה לפצוע - ולכן היסוד התודעתי של פגיעות היא להיפצע. כלומר, כדי להרגיש פגיע עלינו להודות ביושר במקומות בהם אנחנו מרגישים פצועים ואז לגייס את הכוח כדי להתמודד עם הכאב. זה דורש אומץ עצום.

ואם כבר במילים ובפרשנויות, המילה אומץ - באנגלית courage - גם היא לקוחה מלטינית, מקורה במילה cor שפירושו הלב. כך שכאשר אנו ניגשים אל החוויה עם אומץ, הלב הוא שלם - זה פותח את הלב לאהבה עמוקה.

המוזיקאי Facundo Cabral אמר פעם "אם אתם מלאים אהבה, אתם לא יכולים להיות מלאים בפחד" והוסיף "אהבה היא האומץ". פגיעות אמיתית יכולה להיות מקושרת לאומץ ואהבה.