ללמוד או לא ללמוד? זו הטעות!

"בין אם אתם חושבים שאתם יכולים או לא יכולים, אתם צודקים" אמר הנרי פורד והתכוון לומר בעצם שמחשבה בוראת מציאות. מחקר חדש שיתפרסם בגליון הקרוב של כתב העת של האגודה למדעי הפסיכולוגיה בארה"ב, מחזק טענה זו ומציג הסבר חדש - האופן שבו המוח שלנו מגיב לטעויות נובע מהאופן בו אנו מגדירים אינטיליגנציה.

אינטיליגנציה מוגדרת בעקרון כמכלול כישורים מנטליים ורגשיים של האדם, ארגז כלים שבאמצעותו הוא מתמודד עם החיים, אך מסתבר שלא רק שלכל אדם יש "ארגז כלים" שונה, אלא שהוא גם מגדיר אותו בצורה אחרת. יש כאלה שמגדירים אינטיליגנציה כדבר נזיל, כזו שמשתנה ומתפתחת עם הזמן ויש כאלה שמגדירים אותה כדבר קבוע, מולד שלא ניתן לעצב. האופן בו כל אחד מגדיר את "ארגז הכלים", מהווה הסבר להתנהגות האנושית ולפעילות המוחית שאנו מבצעים. 

"אחד ההבדלים הגדולים בין אנשים שחושבים שאינטיליגנציה היא דבר נזיל לבין כאלה שחושבים שאינטיליגנציה היא דבר קבוע", מסביר ג'ייסון מוסר, אחד מעורכי המחקר באוניברסיטת מישיגן, "מתבטאת באופן בו הם מגיבים לטעויות"

המחקר גילה כי אנשים שחושבים שאינטיליגנציה היא דבר נזיל, מונעים על ידי משפטים כמו "כשהמצב קשה, אני משקיע יותר מאמץ" או "אם אני עושה טעות אני מנסה ללמוד ממנה". לעומתם, יש אנשים שחושבים שהם לא יכולים להפוך משכילים יותר וכי ניסיון החיים לא בהכרח תורם להם, כיוון שטעויות לעולם חוזרות. הם מונעים על פי משפטים כמו "מה הטעם?" או "למה שהפעם יהיה אחרת?"

בצורה פשוטה יותר, תלמיד בבית הספר שחושב שאינטיליגנציה היא דבר קבוע לא יתאמץ ללמוד למבחן חוזר אחרי שנכשל, כי מבחינתו, אין שום סיבה שהפעם יצליח. לעומתו, תלמיד שחושב שאינטיליגנציה היא דבר נזיל, יעשה כל שביכולתו כדי לא לחזור על אותה הטעות.

החוקרים גילו כי בהיבט זה, העולם נחלק לשני סוגים של אנשים וכי התגובתיות שכל סוג מפתח כלפי טעויות יכולה להוות אינדיקציה לפעילות מוחית שונה.

במחקר, נתנו החוקרים לקבוצת משתתפים משימה שקל לטעות בה. הם התבקשו לזהות את האות האמצעית בכל סדרה של 5 אותיות, כאשר לפעמים האות האמצעית הייתה זהה לארבע האחרות ולפעמים הייתה שונה. "זו משימה פשוטה" הסבירו החוקרים "אבל ברגע שהמוח מתבקש לעשות אותה שוב ושוב, אז סדרת אותיות שנראית כך NNMNN עשויה לבלבל. המוח מפתח תגובה אוטומטית, מתחיל לרחף וזה הרגע שבו אנשים עושים טעויות".

המטרה של החוקרים הייתה להציג למשתתפים סדרת שאלות בה הטעות תבלוט בצורה מיידית ותעורר בהם תחושת אי נוחות שתעודד אותם להגיב, בתקווה שירצו לשפר את הביצועים ולא לחזור על טעויות. אך לא כולם הגיבו אותו הדבר.

חלק מהמשתתפים הרגישו רע אחרי שעשו טעות ולכן השתדלו מאוד בפעמים האחרות לא לחזור עליה. המיקוד ותשומת הלב המיוחדת שהפגינו דווקא לאחר עשיית הטעות, הצביעו על תוצאות חיוביות יותר בהמשך המחקר. המוח שלהם כמו תירגם את הטעות לאתגר "עשיתי טעות, לכן עליי להקדיש יתר תשומת לב ולא לעשות אותה שוב" - תרגום זה שיפר את הביצועים שלהם. לעומתם, היו כאלה שלא התרגשו מעשיית הטעות ולכן לא השקיעו מאמץ מיוחד לנסות ולהימנע ממנה בהמשך והם שמרו על ביצועים בינוניים."המחקר יכול לעזור לאנשים להרגיל את המוח שלהם להגיב לטעויות ברמה חיובית ומפרה", מסבירים החוקרים. כלומר, במקום שהאדם ילקה את עצמו שהוא טיפש וחסר תועלת, אם הוא ילמד את התגובות שלו לטעויות שהוא עושה, הוא יוכל להגביר את השליטה שלו ולהבטיח תוצאות חיוביות יותר. 

רבים מאיתנו חושבים שלמידה מטעויות באה לידי ביטוי במבחן התוצאה בלבד, אך זה לא כך. המחשבה העומדת מאחורי הססמא 'ללמוד מטעויות' היא דבר ראשון להכיר בטעות, לאחר מכן להודות בטעות ובסופו של דבר לרצות לתקן אותה או לא לחזור עליה. הנכונות הנלווית למחשבה כי אינטיליגנציה היא 'ארגז כלים' נזיל ודינאמי מסייעת לנו לקחת יתר אחריות על החיים שלנו, לגלות כנות ומודעות עצמית, לחתור לשיפור מתמיד.

נכון, רבים מאיתנו מתנדנדים על הגבול הדק בין אינטיליגנציה קבועה לאינטיליגנציה דינאמית ויש פעמים שאנו מאמינים כי אין טעם לתקן או לנסות לשפר, אין טעם ללמוד את הלקח, להפנים או ליישם אותו הלאה, שכן אין לנו שליטה. אבל חשבו על זה כך - לא הייתם מעדיפים להשקיע את האנרגיה שלכם בהשתפרות מאשר בהסתפקות?

לא ללמוד מטעויות, זה בהכרח להישאר בינוני, בעוד שהרעיון של ללמוד מטעויות צופן פוטנציאל להצלחה.