מה עושה אותנו מאושרים?

מה הקשר בין מידת העצמאות שלנו למידת האושר שלנו? האם כסף יכול לעשות אותנו מאושרים? מה יותר חשוב לנו כסף או אוטונומיה?  ואם הדלת אל האושר פתוחה, אז למה אנחנו כל הזמן מחפשים את המפתח?

סקירה פסיכולוגית רחבה שנעשתה לאחרונה גילתה - כסף לא בהכרח עושה את האדם מאושר!

במסגרת המחקר, חוקרים מאוניברסיטת וולינגטון בניו זילנד אספו נתונים שהצטברו במשך 40 שנה מ-420,599 אנשים מ-63 מדינות שונות. מטרת הסקירה הייתה לבדוק מה חשוב יותר לרווחת האדם - כסף או אוטונומיה?

זוג הפסיכולוגים רונלד פישר ודיאנה בואר, שניהלו את המחקר כללו איסוף נתונים משלוש בדיקות פסיכולוגיות שונות:

1. שאלון בריאות כללית אשר מודד ארבעה סימפטומים של מצוקה: סימפטומים גופניים, חרדה, נדודי שינה וחוסר תפקוד עד כדי דיכאון חמור.

2. שאלון נקודתי המודד את מידת החרדה שחשים אנשים ברגעים מסוימים בחיים.

3. שאלון שחיקה המודד את הקשר בין תשישות רגשית לחוסר הישגיות.

בתהליך המחקר, פישר ובאור חיברו את הממצאים והנתונים הסטטיסטים שעלו משלושת המבדקים השונים, ועל אף שהניתוח נחשב מעט חריג, כיוון שהמשתנים נאספו ממקורות שונים ולא ממחקר אחד שכלל את שני המשתנים - עושר ואינדבדיאוליזם, הקשר היה ברור.

"בכל שלושת המחקרים, מצאנו ממצא עקבי מאוד ויציב מאוד שמצביע על כך שהערכים החברתיים של אינדיבידואליזם, הם הפרמטר המרכזי של רווחה ואושר. יותר מזה, גם במקרים בהם העושר היה פרמטר מרכזי, הרי שבאופן יחסי, כאשר הפרטמר של אוטונומיה אישית הוצב אל מולו, הוא נדחק".

מחקר קודם שנעשה בתחום וניסה לקשור בין המשתנים, הראה כי אנשים מתעדפים את סיפוק הצרכים הבסיסיים שלהם במקום הראשון, כך שאחרי שסיפקו את הצרכים הבסיסיים באמצעות עושר כלכלי, הכסף כבר לא היה כל כך חשוב עבורם, ובמקרים מסוימים הוא אף נחשב לגורם מטריד.

לפי תוצאות הסקירה - ללא כסף, לא תיתכן אוטונומיה וללא אוטונומיה לא יתאפשר אושר. אם כן, אוטונומיה היא הערך העליון לרווחת האדם.

כסף = אוטונומיה = אושר

"הממצאים שלנו מספקים תובנות חדשות על רווחה ברמה החברתית" כתבו החוקרים בכתב העת לפסיכולוגיה חברתית שהתפרסם בארה"ב, "אנשים שיש להם
יותר אוטונומיה ויותר יכולת בחירה סובלים פחות מסימפטומים פסיכולוגיים שליליים".

חשוב לציין כי על אף שחופש בחירה ואוטונומיה מקשורים לרווחה גבוהה, הדרך לשם לא פשוטה - על אף שברוב המדינות המערביות, שהן יותר אינדבידואליסטיות, נמצא כי אוטונומיה היא ערך עליון, הרי שבחברות מסורתיות ויותר קולקטביסטיות, נמצא כי עלייה באינדבידואליזם עשויה דווקא לפגום ברווחה, משום שהיא מוסיפה חרדה שנובעת מניגוד אינטרסים. כלומר, גם אוטונומיה צריכה להיות במידה סבירה ומאוזנת.

מחקר פסיכולוגי שנעשה לפני מספר שנים באוניברסיטת לה מיזורי, קולומביה ביקש לבחון את הקשר בין מדד האושר לבין ערך הכרת תודה. במשך 6 שבועות, התבקשו המשתתפים לרשום פעם בשבוע 5 דברים שהם אסירי תודה עליהם.

החוקרים גילו כי המשתתפים שספרו את הברכות בחייהם והביעו הכרת תודה גבוהה על דברים שהתרחשו בחייהם, דירגו עצמם מאושרים יותר באופן משמעותי משהיו בעבר. "קשה להרגיש קנאה, תאוות בצע או מרירות כאשר אתה אסיר תודה" הסביר אחד הסטודנטים.

במחקר דומה, חילקו החוקרים קבוצה של סטודנטים לשלוש קבוצות.
קבוצה אחת התבקשה לבצע 5 מעשי חסד ביום אחד, קבוצה אחרת התבקשה לבצע אותם בכל שבוע, במשך 6 שבועות סך הכל, וקבוצה שלישית, שימשה כקבוצת ביקורת ולא קיבלה שום משימה.

החוקרים מדדו את מידת האושר של המשתתפים לפני ואחרי הניסוי.

הם מצאו כי התלמידים שביצעו חמישה מעשים של חסד במשך יום אחד חוו גידול משמעותי במדד האושר, בעוד שאצל שתי הקבוצות האחרות לא נרשם שיפור של ממש. ההנחה היא כי מעשי חסד שנעשו בצורה מרוכזת יצרו אפקט משמעותי, בעוד שאלה שהיו מפוזרים לאורך זמן, לא נחוו בצורה כל כך אינטנסיבית ועוצמתית.

"חסד יכול להתניע מפל שלם של תוצאות חברתיות חיוביות" אמרו החוקרים "הפעולה של לעזור לאחרים יכולה לגרום לאנשים לחבב אותך ולחוש הכרת תודה וכך נוצר מעגל שבו מדד האושר של מבצע הפעולה ומקבל הפעולה גדל בהתאמה"
 

אם כן, כסף הוא אמצעי להשגת אוטונומיה, אך הוא לא מעיד בהכרח על מדד אושר גבוה. לעומת זאת, ספירת הברכות שאנו אסירי תודה עליהם, מעשי חסד מכוונים ודגש על יצירת אוטונומיה וחופש בחירה, יכולים להגדיל באופן משמעותי את מידת האושר שלנו. מצד שני, מי כמונו יודע שאושר הוא עניין רגעי וחמקמק, אז איך בכל זאת אפשר להחזיק את המפתח לאושר?

כתבה אדית וורטון "אם היינו יכולים להפסיק לחשוב על איך להיות מאושרים, היינו הרבה יותר מאושרים" ובצדק - ניסיון תדיר שלנו לחפש את האושר ולהיאחז בו, נדמה שיוצר אפקט הפוך. "אם אתה רוצה להיות מאושר פשוט תהיה" כתב לב טולסטוי, כלומר זה הכל עניין של בחירה פשוטה, אין טריק אחר. "בניגוד אלייך, האושר מעולם לא עוצר לחשוב אם הוא אתה"הוסיף סונדריאל פאלמר והתכוון לומר שאנשים עוצרים כל הזמן כדי לתהות האם הם מאושרים ומה עושה אותם מאושרים, אבל "האושר בדרך כלל מתגנב פנימה, דרך דלת שלא ידעת שהשארת פתוחה" כתב ג'ון ברימור, כלומר,  לא צריך לעשות מאמץ מיוחד כדי להיות מאושר. אין מפתח לאושר כיוון שהדלת תמיד פתוחה!

לאף אחד לא באמת איכפת שאתה אומלל, אז תהיה מאושר!"