סמל ברטו אוזנה ז"ל

ברטו, בן סימי ויהודה אוזנה, נודל בשנת 1947 במרקש, מרוקו.

ברטו גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1964 והוצב לחיל השריון, שם שימש כתותחן.

ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), בעת קרב הבלימה ליד חושניה, מזרחית לציר הנפט, נפגע הטנק שלו פגיעה ישירה וברטו נהרג.

ברטו, בן סימי ויהודה, נולד בשנת 1947 במרקש שבמרוקו ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1962. הוא סיים את לימודיו בבית-ספר יסודי במרוקו ואחרי-כן למד כשנה בישיבה של רב העיר מרקש. ברטו היה מהתלמידים המצטיינים בבית-הספר. הוא היה ילד שובב ושופע מרץ, ועם זאת, מבין וטוב-לב. הוא אהב את לימוד התורה בישיבה שלמד בה. בגיל 15 היה ברטו חבר בתנועה ציונית, שסייעה ליהודי מרוקו לצאת לישראל. הוא היה זה שהציע שהמשפחה תעלה לארץ. בעזרתו השיגו את כל המסמכים הדרושים. כשעלתה משפחתו ארצה, היה מצבה הכלכלי קשה וברטו הצטרף ל"חוות השומר" של עליית הנוער. הוא למד ועבד שם ונהנה מהחיים במשק, מהשדה ומבעלי-החיים. ברטו היה חובב ספורט ומדי שבוע צפה במשחקי הקבוצה האהודה עליו, "מכבי". ברטו אהב את החיים והשתדל להפיק את מירב ההנאה מהם. הוא קיבל הכל ברוח טובה. היה לו חוש הומור והוא אהב להשתעשע, להתבדח ולצחוק. הוא אהב את הטבע והיה עורך הרבה טיולים ופיקניקים ברחבי הארץ. ברטו לא היה שאפתן, אך תמיד רצה לדעת יותר ולא לחיות חיי שגרה. לדברי חבריו, היה הוא חבר טוב ואהב לעזור לכל. הוא היה אח טוב ומבין לאחיו הקטנים ממנו. הם היו מתייעצים עמו בכל בעיותיהם והוא היה מנסה לעזור, ולרוב מצא פיתרון לכל בעיה. ברטו היה בחור נאה וחסון, ולעיניו השחורות היה מבט חודר וכובש.

ברטו גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1964 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס מקצועות טנק בינוני, שימש תותחן טנק "סנטוריון" בגדוד. אחרי-כן שירת כמחסנאי. את מלחמת ששת-הימים עשה כתותחן טנק באחד מגדודי השריון. בתעודת השחרור משירות סדיר צוין ברטו כ"מסור ומסודר".

אחרי שסיים את שירותו הסדיר, הוצב לשירות מילואים, ובשנה האחרונה לפני מלחמת יום הכיפורים הוצב לגדוד סיור. הוא אהב את חיי הצבא ונהנה מאוד מהשירות במילואים. אחרי שהשתחרר מהצבא, עבר ברטו במקומות אחדים בחיפה ולמד חרטות, מקצוע שאהב, בבית-הספר על-שם שפרינצק. הוא עבד כפועל בחברת החשמל, ואחרי-כן ב"וולקן-מצברים" ובתע"ש כחרט. לאשתו היה בעל טוב מאין כמוהו, מבין ואוהב. חיי המשפחה היו חשובים לו מכל. כשנולד בנו היה המאושר באדם. הוא טיפל בו במסירות ובאהבה רבה ושאף לתת לו חינוך מעולה באווירה משפחתית שמחה. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים חיכה בקוצר-רוח לצו הקריאה, ומשזה הגיע, הצטרף ליחידתו ברמת-הגולן. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), בעת קרב הבלימה ליד חושניה, מזרחית לציר הנפט, נפגע הטנק שלו פגיעה ישירה וברטו נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין במחנה דוד ליד חיפה. השאיר אחריו אישה, בן, הורים, ארבעה אחים וארבע אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "הוא היה חייל טוב ונאמן, ביצע בדבקות את כל המוטל עליו, אהוד על חבריו ועל מפקדיו ליחידה".

בחוברת "אלה אזכרה", שהוציא גדוד הסיור לזכר חלליו שנפלו במלחמת יום-הכיפורים ברמת-הגולן, פורסמה רשימה על דמותו; כן הקים גדוד הסיור אנדרטה בעין זיוון לזכר חלליו במלחמה וברטו ביניהם.

אני אחות של אוזנה ברטו ז"ל שנפל בלילה הראשון למלחמת יוה"כ בקרבות העקובים מדם  ברמת הגולן.

אשתף אתכם בהמשך על הסבל הארוך והממושך של כמעט חודש ימים עד לקבלת הידיעה המזעזעת על מותו.

ולאחר מכן האבל הכבד כבד כבד מאוד שעברנו כל בני המשפחה כולל אישתו\אלמנתו ובנו בן השנה.

ובמיוחד ברצוני לציין את ההתעלמות הבוטה של משרד הביטחון ממתן סיוע נפשי\ריגשי למצב הנורא אליו ניקלענו.

השאלה שלא מרפה ממני היא: כיצד תיתכן מסירות נפש עילאית שכמותו כאשר היה בתחילת חיי משפחה מאושרים ומאוד ממלאים. מדוע בחר ללכת בצהרי יום הכיפורים כשתלויה על כתפו טלית עוד לפני שניקרא על ידי הצבא???????????

בערב הגיעו לקחת אותו. הוא לדעתי היה כבר על הטנק בו ניסה להגן בגופו ונפשו המסורה על המדינה.

אני לא בטוחה שהייתי רוצה שילדי ילכו במסירות כזאת ע נ ק י ת אחר צו ליבם ולמען המולדת.

אוהבת אותו עד מאוד ומאוד מאוד חסרה אותו.

שפרבר-אוזהב גאולה