נגישות
- דפדפן זה אינו תומך בניגודיות. אנא השתמש בדפדפן אחר כמו chrome או firefox
- ניגודיות עדינה
- ניגודיות גבוהה
- הדגשת קישורים
- גופן קריא (אריאל)
- איפוס
- הצהרת נגישות
המוח שלנו עושה בשבילנו הכל – על כך אין ויכוח, אך גם על העובדה שהוא עדיין מלא במסתורין. הוא גורם לכולנו להאמין מכל הלב בדברים שהם למעשה טריקים שמוסיפים נקודות מבט חדשות לשלל הרגשות שאנחנו מרגישים – כמו לחץ וחרדה אך גם שמחה וחברות. אותן אשליות שהמוח שלנו יוצר לא נותרות לבדן בתחומי המחשבה שלנו – נרצה או לא נרצה, הן יכולות להפוך למציאות שלנו ולדחוף אותנו לכיוון פעולות כאלו ואחרות, טובות יותר וטובות פחות. אמנם זה לא תמיד מהווה בעיה גדולה בחיי היומיום שלנו – אך עדיין מרתק להכיר את אותם טריקים מוחיים ולהבין מה מנגנון הפעולה שעומד מאחוריהם, ולכן אספנו עבורכם דוגמאות ל-7 נפוצים במיוחד שכאלו לצד הסברים עליהם מפי מומחים בתחום שיבהירו לכם את פשרם.
אם אי פעם הייתם צריכים להופיע בפני חדר מלא באנשים והייתם עצבניים במיוחד, או שנכנסתם לחנות ממש אחרי פרידה והייתם עצובים – בהחלט יכול להיות שחוויתם את החרדה שבמחשבה שכל מי שבמקום יכול לקלוט את מה שעובר עליכם, לקרוא את מחשבותיכם ולדעת בדיוק כמה רע אתם מרגישים למרות שאתם מנסים להסתיר את זה. לתופעה הזו קוראים "אשליית השקיפות".
"אשליית השקיפות היא הטיה קוגניטיבית שגורמת לנו להעריך יתר על המידה את הרמה שבה אנשים אחרים יכולים לקרוא את מצבנו הרגשי", אומר איתמר שץ, דוקטורנט באוניברסיטת קיימברידג' בארה"ב. "כך לדוגמה, אם אתם נואמים בפומבי, אשליית השקיפות יכולה לגרום לכם לחשוב שהקהל מסוגל לחוש עד כמה אתם לחוצים, אפילו שזה בכלל לא המקרה"; מכיוון שאנחנו רגילים שיש לנו גישה מלאה לרגשות שלנו, המוח שלנו עלול לשכוח שלאחרים אין את אותה נקודת המבט – ולכן זהו רק טריק שהוא עושה לנו בגלל הקושי להבין זאת.
עוד טריק יומיומי שהמוח נוטה לעשות לנו הוא התמקדות ברגעים מביכים, שגורמים לנו להרגיש כאילו כל מי שסביבנו הבחין בהם. להטיה הקוגניטיבית הזו קוראים "אפקט הזרקור". איתמר שץ מסביר שהיא "גורמת לנו להניח שאנו נצפים ומאובחנים על ידי אחרים יותר מאשר שאכן זה המקרה במציאות".
כך למשל מדגים זאת שץ: "אם אתם עושים טעות מביכה או שסתם יש לכם יום שיער רע, אפקט הזרקור יכול לגרום לכם להעריך יתר על המידה את ההסתברות שאחרים יבחנו בכך או יזכרו זאת". בצורה דומה לאשליית השקיפות עליה דיברנו קודם, גם התופעה הזו מתרחשת מכיוון שאנחנו ממוקדים במידה חריגה בדבר מסוים שמביך עבורנו, כך שהמוח שלנו כבר משחק ומהתל בנו, גורר אותנו לתוך המחשבה שגם אחרים רואים את אותו הדבר – בעוד שבמציאות הם כנראה עסוקים בכלל ביום השיער הרע שלהם עצמם.
כשאנחנו לא אוהבים מישהו, אנחנו לרוב חושבים שכל מה שהוא עושה הוא מעצבן ודוחה. מהדרך שבה הוא מעצב את השיער, דרך הצורה שבה הו לועס מסטיק ועד האופן שבו הוא חותם על המיילים שלו – המוח שלנו פשוט תופס כל פיסת מידע שהוא יכול לגבי אנשים שאנחנו לא מחבבים והופך אותה לשלילית מבחינתנו, וכמובן שגם פה מדובר בעוד תעתוע מוחי חריף.
"אנחנו נוטים להתעלם מהתכונות והעובדות הטובות לגבי האנשים שאנחנו לא אוהבים", אומר ד"ר בריאן ברונו, המייסד והמנהל הרפואי המרכז MidCity TMS בניו יורק, "אנחנו גם מעוותים את העובדות על מנת להתאים את נקודת המבט שלנו לחוסר הסימפטיה שיש לנו כלפי אותו אדם". למעשה, גם לאנשים שאנחנו לא ממש מחבבים יכולות להיות כמה תכונות ואיכויות חיוביות מאוד, עם כי המוח שוב עושה עלינו טריקים ומתמקד רק במה שמפריע ומציק לנו באותם אנשים.
הניסוי המפורסם של הפסיכולוג סטנלי מיליגרם משנת 1962 – שבמהלכו הוא ביקש מנסיינים ללחוץ על כפתור שגרם לשוק חשמלי לאחרים כ"עונש למידה" במטרה לבחון את ההשפעה הנוראית של ציות לסמכות – הפך ליותר ויותר שנוי במחלוקת בשנים האחרונות. עם זאת נדמה שההשערה שגורסת שאנשים ילכו ל"מרחקים ארוכים" על מנת לציית להוראות ולהיות כפופים לסמכות הם עדיין תקפים, גם אם לא אחד אחד כפי שהממצאים של ד"ר מילגרם הציעו.
"המוח שלנו מפעיל אותנו לציית לפקודות רק בגלל שהן באות מדמות סמכותית" אומר ד"ר ברונו. עד לאיזה רמה בדיוק הוא אכן גורם לנו לעקוב אחר הוראותיה של אותה הסמכות – זה כבר נתון לוויכוח, אך אם הוא גורם גם לכם לפעול על פי כל מיני סוגים של קודים חברתיים למיניהם – הוא כבר עושה את שלו מההיבט הזה ועובד עליכם.
אפילו אם יש לכם סביבה מגוונת מאוד של חברים ובני משפחה, וגם אם אתם רואים את עצמכם כאנשים עצמאיים מאוד בינם, מתברר שעדיין המוח שלכם מוביל אתכם לחשוב ולהתנהג בדיוק כמוהם. תחשבו לרגע על קבוצת החברים שלכם לדוגמה – סביר מאוד להניח שיש לכם מעין "שפה" פנימית משלכם, כזאת שתהיה מובנת רק לכם, תצחיק אתכם בלבד ותגרום לפרצי נוסטלגיה רק ביניכם. זה כבר סימן לאימוץ דפוס חשיבה משותף שנגרם על ידי הטריק הזה של המוח.
"אנחנו נוטים לחשוב ולפעול כמו אלו שמסביבנו", אומר ד"ר ברונו וממשיך: "קבוצות של חברים נוטות לחשוב, לדבר ולהתנהג באותה הצורה. קבוצת חברים קרובה ומחוברת מאוד אף יכולה להתחיל להיראות בצורה דומה במהלך הזמן, כך לפי מספר מחקרים". בעוד שזה לא בהכרח דבר רע – זה עדיין אומר שהמוח שלכם מהתל בכם גם בעניין הזה וגורם לכם לחשוב שאתם קצת יותר מיוחדים ממה שאתם באמת.
טעות פרוידיאנית, פליטת פה, מעידה בלשון, פליטה פרוידיאנית – תקראו לזה איך שתקראו לזה, בכל מקרה זה תמיד נראה כמו חלון שנפתח למחשבה שלכם בשגגה מוחלטת. במציאות, הרגעים המביכים האלו מקורם בטריק שהמוח שלכם עושה כדי לגרום לכם לומר את מה שאתם באמת לא רוצים לומר בזמן הכי לא מתאים.
אם יש לכם חרדה חברתית כזו או אחרת, המוח שלכם עלול לשחק ולהתל בכם כל הזמן, דבר שהוא ללא ספק לא נעים ולוכד אתכם במעין מעגל קסמים שאין לו סוף. ה"טריק" שעליו אנחנו מדברים קורה לאנשים רבים בכל מיני רמות ומצבים: תוך כדי אירועים חברתיים שונים, המוח שלכם מתמקד בניסיון לפענח רמזים בין אישיים שונים ולקרוא בין השורות – במקום לקבל את המצב כפי שהוא ולא לחפש משמעות נסתרת.
"המוח של אנשים עם חרדה חברתית מתמקד יתר על המידה ברמזים חברתיים" אומרת בת' בורג'יז – פסיכותרפיסטית והמחברת של הספר "תבונה מלאכותית: 10 דרכים קלות להחכים במהרה". היא מסבירה ש"המוח ישים לב אם מישהו צוחק כשהוא הולך לעברנו, ויגרום לאדם בעל חרדה חברתית לחשוב שאותו אדם צוחק עליו. המוח גם יבחין אם זר כלשהו ירחרח באוויר או יזעיף את פניו כשהוא הולך לעברנו, מה שגם כאן יוביל את האדם בעל החרדה החברתית להרגיש לא מקובל או נשפט". הדפוס הזה הוא עוד הוכחה חיה לכך שהמוח שלכם ממהר לקפוץ למסקנות מוקדמות – שאינן בהכרח נכונות בשום צורה.
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: