maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

סג"מ עליזה (ליזי) חדד ז"ל

בת גאולה ושלמה. נולדה ביום כ"ט באב תשל"ה (6.8.1975), בירושלים.

ליזי גויסה לצה"ל במחצית דצמבר 1993 והוצבה לחיל הכללי. לאחר הטירונות נשלחה ליחידת חיל השריון לשרת בה כפקידה, אך שאיפתה היתה לצאת לקורס קצינות. כעבור זמן יצאה לקורס קצינות וסיימה בהצלחה את השלב הבסיסי.

ביום כ"ד באלול תשנ"ד (31.8.1994) נפלה ליזי בעת מילוי תפקידה, בתאונת דרכים, והובאה למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. בת תשע עשרה היתה בנופלה. השאירה אחריה הורים, שני אחים - יצחק ומנשה ואחות - רוזי. ליזי הועלתה לדרגת סגן משנה לאחר נפילתה.

לזכרה

נר זכרון

ליזי בת זיקונים ילדה יפת תואר ויפת מראה. הצחוק תמיד על פניה אוהבת את הבריות וחכמה. מאז לכתך ליזי אני חצי מתה ואת חצי חיה אצלנו.

מספרים אנו על ילדה מיוחדת, כל הנכדים מספרים על ליזי כאילו הכירו אותה וכל שנה ביום ההולדת עולים להר הרצל עם פרחים ומכתבי געגוע, יושבים ליד הקבר ומספרים וצוחקים ובוכים בו זמנית על איך ליזי היתה נוהגת במקרה זה ובמקרה אחר. אוהבים מאוד ומתגעגעים נזכור ולא נשכח לעד.
 
העצב אינו מרפה. העננה אינה חולפת. היא נושאת עמה את דמותה של ליזי, שמעולם לא חולפת ממחשבותינו. אותה תמונה שנשארת היא זכרונו של כל אחת ואחד מאיתנו טרם הפרידה. חיוך גדול, יד מלטפת, דילוג, צחוק מתגלגל. על אישיותה החיובית של ליזי יש תמימות דעים. נערה נעימה, איכפתית, לבבית, אחראית. ליזי הייתה נמרצת וקופצנית. תמיד מגיעה ראשונה ועוזבת אחרונה. ליזי הייתה רגישה, עוזרת ותומכת. ליזי הייתה מקובלת על כל חבריה. במהירות הייתה מתחבבת על כל סובביה. ליזי הייתה יסודית, שיטתית ודייקנית. בכל תחום בו בחרה הייתה לה היכולת להציב מטרות ולהצליח לממשן.
 
אנחנו מתגעגעים. מתגעגעים לצחוק ולבדיחות, לקריצות ולשטויות. מתגעגעים לאוזן הקשבת וליד תומכת. מתגעגעים לדילוגים ולשיער הפזור. אנחנו מתגעגעים לימים שבה יכולנו לגעת. הכל היינו נותנים לראות אותה עוד כמה רגעים ספורים. בשמחות גדולות אנו חשים את הכאב, את אותה דקירה חדה בלב: איפה ליזי? איפה יכלה להיות היום? איך היו נראים ילדיה? איך היתה מגיבה? גם בעיתות משבר, בו חווה עם ישראל יגון - נמהל הכאב הלאומי בכאבנו הפרטי. כך גם קרה בשתיים עשרה ביוני עם ארוע חטיפת שלושת הנערים. הרצון הטבעי לחזות בפריחתם ושגשוגם של הבנות והבנים, אותם אנו מלווים מרגע באו לאור העולם, צף ועולה. הפצע הפרטי שוב נפתח ומדמם.

 

 

 

מנציחים: גאולה ושלמה חדד.

יהי זכרה ברוך
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: