רב"ט מרדכי (מוטי) כהן ז"ל

מרדכי (מוטי), בן אסתר ואהרון, נולד ביום ה' באדר תש"א (4.3.1941), במליה אשר בספרד.

מרדכי גויס לצה"ל במחצית אוקטובר 1958 והתנדב לנח"ל כחבר גרעין. לאחר שירות של שנתיים בנח"ל הוצב ליחידה אחרת.

במלחמת יום-הכיפורים השתתף מוטי בקרבות הבלימה בסיני. על פעולותיו במלחמה הוענק לו צל"ש הרמטכ"ל, שנאמר בו: "הוא שימש כחובש של יחידת נגמ"ש, אשר הסתערה, ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973), על גבעת טילים באזור 'מרור'. לאחר שהכוח שלנו התבסס במקום, רץ מרדכי להביא תחמושת לחיילינו, על אף אש-ארטילריה ואש הנק"ל שנתכו על המקום. בהפגזה זו נהרג. במעשה זה גילה מרדכי אומץ לב, יזמה ורוח התנדבות".

היה חביב ונימוסי, מוקף בחברים רבים שהעריצו אותו בזכות היוזמה, רוח ההתנדבות ושמחת החיים.
במלחמת יום הכיפורים גילה אומץ לב, יוזמה ורוח ההתנדבות שאפיינו אותו במשך כל חייו...

מרדכי (מוטי), בן אסתר ואהרון, נולד ביום ה' באדר תש"א (4.3.1941), במליה אשר בספרד. בני משפחתו עלו ארצה בשנת 1947, אך כיוון שחלה, נאלץ מוטי להשאר בצרפת, שהייתה תחנת הביניים בדרך עלייתם. בצרפת נשאר כארבע שנים ובהיותו כבן עשר עלה ארצה עם משפחתו המאמצת בשנת 1951. את שנתו הראשונה בארץ עשה יחד עם משפחתו, שגרה במעברת חדרה. כעבור שנה עקרה המשפחה לפרדס חנה, ושם החל מוטי את לימודיו בבית-הספר היסודי-דתי "ישורון". בשנת 1955 הצטרף לחברת הנוער בקיבוץ עין חרוד ושם גם סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון. מוטי הגיע ארצה אל משפחתו הענפה, שמנתה עוד אחים ואחיות מלבדו, ואז החל תהליך ההיקלטות בארץ החדשה, בעלת המנהגים הזרים והשפה הקשה. תוך שנה הצליח להתאקלם ונכנס בעול לימודים סדירים. בזכות אופיו הנוח, חביבותו ונימוסי 'חוץ-לארץ' שלו קנה לו במהירות חברים רבים במולדת החדשה. לשיא פריחתו הגיע לאחר שעבר לחברת הנוער בקיבוץ, שם נקלט מיד והפך לאחד מן החבורה. זמן קצר לאחר שהגיע לא היה דבר שיבדיל אותו מיתר חבריו 'הצברים'.

מרדכי גויס לצה"ל במחצית אוקטובר 1958 והתנדב לנח"ל כחבר גרעין. לאחר שירות של שנתיים בנח"ל הוצב ליחידה אחרת.

לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר הצטרף למשק "אלומות" אך בשנת 1961 התפרק המשק ומוטי חזר לבית הוריו בפרדס חנה. במשך שנתיים עבד כמנופאי במפעל "איטונג" המקומי, אך לאחר שנשא לאישה את מרים חברתו ולאחר שנולדה בתם הבכורה, אתי, החליט לעזוב עבודה זו, שלא גרמה לו כל סיפוק ומנעה ממנו סיכוי לקידום. בחיפושיו אחר מקום חדש לבנות בו את ביתו נתקל בשם ערד, ורעיון העיר המוקמת "במדבר" כבש את לבו. מרים ומוטי עברו בהצלחה את מבחני הקבלה והתקבלו כ'חברים' בעיר החדשה, שעמדה אז בשלבי הקמתה הראשונים. תחילה מצא עבודה כנהג בחברת "סולל בונה", בהובלת פועלי החברה בקו באר-שבע-ערד. לאחר שנולד בנו דוד החל מוטי עובד כנהג מונית. כעבור שנה פרצה מלחמת ששת הימים ומוטי התייצב לשירות, למרות שלא נקרא. הוא הגיע בכוחות עצמו למחנה של יחידתו ושירת שם בתפקיד סמל רכב במשך כל המלחמה. ההתעוררות הגדולה שפקדה את העם לאחר המלחמה אחזה גם בו. כשראה מה גדול המחסור בכוח אדם בצה"ל, החליט להתנדב לשירות בצבא הקבע. לאחר תקופה של שירות פעיל בסיני השתחרר וחזר אל משפחתו, אשר סבלה מאוד מהעדרו עקב תפקידו. בשנת 1968 הוצב ליחידת מילואים בחיל השריון. הוא התקבל לעבודה בחברת התיור "תור-ערד" והסיע טיילים בסביבות ערד ובסיני. בשנת 1970 התפרקה החברה ואז החל עובד כנהג אמבולנס בערד. הוא עבר השתלמויות מקצועיות בתל-השומר וראה ברכה רבה בעבודתו החדשה. מוטי היה איש חברה חביב ונעים הליכות, ידע להכניס אורחים וקנה לו ידידים רבים. מטבעו היה פעיל ובעל דמיון יוצר, והרבה משעות הפנאי שלו הקדיש לתחביב של ריקוע בנחושת. יצירותיו בתחום זה מעידות על טוב-טעם וכישרון והן ממלאות את ביתו כיום ומצויות בהרבה בתים של חבריו בעיר ערד. במלחמת יום-הכיפורים השתתף מוטי בקרבות הבלימה הקשים בסיני. על פעולותיו במלחמה הוענק לו ציון-לשבח מטעם הרמטכ"ל, שנאמר בו: "הוא שימש כחובש של יחידת נגמ"ש, אשר הסתערה, ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973), על גבעת טילים באזור "מרור". לאחר שהכוח שלנו התבסס במקום, רץ מרדכי להביא תחמושת לחיילינו, על אף אש-ארטילריה ואש הנק"ל שנתכו על המקום. בהפגזה זו נהרג. במעשה זה גילה מרדכי אומץ לב, יזמה ורוח התנדבות". הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בפרדס-חנה. השאיר אחריו אישה, בת ובן, הורים, אחיות וארבעה אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.

מנציחה: סימה מיוחס.