עולם הנישואים והחתונות מספק המון חומרים לבדיחות מצחיקות שכל אחד יצחק מהן. כאן תמצאו בדיחות על נישואים, בדיחות על אירוסין, בדיחות על חתונה, בדיחות על כלה ובדיחות על חתן.
בדיחות על נישואים, בדיחות על חתונה, בדיחות על כלות, בדיחות על חתן, בדיחות על שושבינים.
מקור תמונה: David J. Fredדודי ושני נשואים באושר מזה שנתיים, אך מאז ששני החלה לעבוד שעות נוספות, דודי שם לב שהוא והיא רבים בלי הפסקה.
לאחר זמן רב של התמודדות עם המצב, דודי החליט לעשות מעשה ומבלי ששני ידעה על כך, הוא נפגש עם יועצת נישואים כדי ללמוד כיצד ניתן לפתור את משבר הזוגיות שלהם.
"מה לפי דעתך הבעיה?", שאלה יועצת הנישואים את דודי.
"אני פשוט לא יודע מה לעשות. אישתי קורעת את עצמה בעבודה. אני יודע שהיא גם ממשיכה לעשות המון בבית וכל הלחצים האלה גורמים לה להיות חסרת סבלנות. אז לא משנה מה אני עושה, היא רבה איתי כל הזמן בלי שום סיבה", השיב דודי בייאוש.
היועצת הרהרה לרגע במצב ולבסוף אמרה: "יש לי רעיון מעולה בשבילך. בפעם הבאה שאשתך חוזרת מהעבודה, תכין לעצמך כוס תה קמומיל ותגרגר בגרון כל לגימה לפני שאתה בולע".
"ל... לגרגר תה קמומיל? זה הפתרון?", שאל דודי בהיסוס.
"כן", השיבה היועצת, "תשתדל לגרגר את התה בכל פעם שאתה לוגם ממנו ולפחות עד שתסיים כחצי כוס".
לאחר שבוע דודי נפגש בשנית עם יועצת הנישואים כשהוא שמח ונלהב:
"זה היה רעיון מבריק! זה פשוט עבד! כל פעם כשאישתי נכנסה הביתה, גרגרתי את התה בגרון והיא אפילו לא ניסתה לריב איתי!"
כשהיא שמחה ומרוצה השיבה לו היועצת: "אתה רואה? זה מה שקורה כשמדברים פחות ומקשיבים יותר!"
מצבו הרפואי של משה החמיר מאוד בחודשים האחרונים, לכן הוא החליט לגשת לרופא ולבצע מספר בדיקות כדי לראות מה ניתן לעשות בנידון.
אל הבדיקה הוא הגיע עם אשתו, נעמה, ואחרי שביצע אותה הרופא אמר לו לחכות כמה רגעים בחוץ והזמין את אשתו אליו למשרד.
"לצערי מצבו של בעלך אינו מזהיר", אמר הרופא לנעמה. "הוא סובל מלחץ כבד מאוד שמשפיע על בריאותו בצורה חמורה. אני אתן לך כמה עצות שיעזרו לך להקל עליו, ומומלץ מאוד שתעקבי אחריהן, ולא, הוא ימות תוך פחות משנה".
"בכל יום עלייך להכין לו ארוחות בוקר, צהריים וערב מזינות", המשיך הרופא, "היי נחמדה ואדיבה בכל רגע נתון, אל תטילי עליו שום מטלות בבית, אל תטרידי את ראשו בבעיות שלך, אל תנדנדי לו והכי חשוב, עשי איתו אהבה לפחות 3 פעמים בשבוע. אם תעשי את כל אלה במשך כשנה, בעלך יחזור למצב בריאותי תקין".
הרופא שלח את הזוג בחזרה לביתם מבלי להחליף מילה אחת עם משה, שבדרך הביתה שאל את אשתו, "נו, מה אמר הרופא?"
"אתה תמות תוך שנה", היא ענתה...
גבר ואישה ישבו יחדיו במסעדה מפוארת ואכלו מכל טוב. הם צחקקו ופלרטטו, טעמו זה מן המנה של זו והביטו האחד לשנייה בעיניים עם ניצוץ של סקרנות ואהבה בדיוק כמו בדייט הראשון.
רוני, המלצרית שלהם, לא יכלה שלא להתרגש מן המראה המלבב ודמיינה כיצד יגיע היום שבו גם היא תזכה באהבה שכזו.
לפתע, כאשר היא לקחה הזמנה מן השולחן הסמוך, הבחינה רוני כיצד הגבר מחליק אט אט מן הכיסא מבלי שבת זוגתו שמה לב ומתחיל לזחול על הרצפה באיטיות.
"ס.. סליחה.. אדוני..?" אמרה רוני בהיסוס, והאיש מיד הביט בה במבט זעוף, סימן לה להיות בשקט והמשיך לזחול אל עבר פינת המסעדה.
רוני פנתה אל האישה בהססנות: "גבירתי?", אך הגברת המשיכה בשלה ואף עסקה בטלפון הנייד שלה מבלי להניד עפעף.
כשהגבר הזוחל הגיע לקצה המסעדה הוא נעמד, רץ מהר אל כיוון דלת הכניסה וברח כל עוד נפשו בו.
רוני שהייתה מופתעת מן המחזה המשונה רצה מיד אל האישה: "בעלך... הוא ברח! הוא יצא מהמסעדה בלי לשלם! מה הבעיה שלו?!" היא אמרה בבהלה.
האישה הרימה את ראשה, הביטה ברוני ואמרה: "אני לא חושבת שהחשבון הוא הבעיה, הבעיה האמיתית היא בעלי האמיתי שהרגע נכנס למסעדה".
אישה צעירה ונאה מאוד טיילה לה להנאתה בקניון כשלפתע היא הרגישה טפיחה על הכתף שלה. כשהיא הסתובבה היא ראתה לפניה גבר מבוגר כבן 50 שפשוט עמד במקום, בהה בה וחייך.
"סליחה? אפשר לעזור לך במשהו?" היא שאלה.
"לא תודה, הכל בסדר גמור" ענה הגבר המסתורי.
"אוקיי..." אמרה האישה המבולבלת לאחר כמה רגעים של שתיקה, הסתובבה והמשיכה ללכת אך להפתעתה הגבר החל ללכת לצידה.
"מה אתה חושב שאתה עושה?!" היא פנתה אליו לאחר הליכה קצרה, "אתה מנסה להתחיל איתי או משהו?"
"לא, אני רק רוצה להיות קצת לידך אם זה בסדר", השיב הגבר.
"זה ממש לא בסדר", היא השיבה, "איזה מין סוטה אתה שאתה ככה מטריד בחורות?"
"אני לא סוטה! אני בכלל גבר נשוי!" הוא ענה לה.
"אז אתה סוטה ובוגד, זה עוד יותר גרוע!" צעקה עליו האישה.
"אני לא מנסה להתחיל איתך ואני גם לא רוצה להטריד אותך", אמר הגבר, "אני בסך הכל איבדתי את אשתי בקניון ואני רוצה שתעזרי לי למצוא אותה."
"מה?! איך אני קשורה לזה?" אמרה האישה בפליאה.
"בכל פעם שאשתי רואה שאני מדבר עם בחורה צעירה ויפה היא ישר מופיעה משום מקום וגוררת אותי למקום אחר. אני ואת עומדים פה כבר בערך דקה אז אני משער שהיא תגיע לפה בכל רגע..."
שלומי הלך לעבודה מדי יום באותה הדרך הקבועה כבר במשך כמעט 10 שנים.
יום אחד, בדרכו למשרד, הוא שמע קול שצעק "עצור במקום! אם תיקח עוד צעד אחד תיפול לך לבנה על הראש ותהרוג אותך!"
שלומי המבולבל מיד עצר מבלי לשאול יותר מדי שאלות, ושניה לאחר מכן נפלה מולו לבנה שהתרסקה על הרצפה.
שלומי נותר המום וחיפש את האדם שצעק לעברו, אך לא מצא איש בסביבה ששם לב למקרה.
הוא המשיך ללכת וכמעט הגיע למקום עבודתו שנמצא מעבר לכביש, אלא שלפתע שמע צעקה נוספת: "עצור במקום! אם תיקח עוד צעד אחד תדרוס אותך מכונית ותהרוג אותך!"
שלומי מיד עצר מבלי לשאול שאלות מיותרות, ואכן עברה מולו מונית שהוא לא שם לב אליה כלל כשהתכונן לחצות את הכביש.
כמו קודם, הוא חיפש את האדם שצעק לעברו, אך לא ראה איש בסביבה שהסתכל עליו.
כשהגיע למשרד, שלומי ניגש לשולחנו והושיט את היד כדי להדליק את המחשב, אך שוב שמע קול שצעק: "עצור במקום! אם תנסה להדליק את המחשב הוא יחשמל ויהרוג אותך!"
שלומי עשה כפי שהקול הורה ואכן שם לב שיש שלולית גדולה של מים מתחת למחשב.
הוא נותר תמוה ומבולבל ולא הבין מי הציל לו את החיים מספר פעמים בבוקר אחד, וצעק: "מי אתה?"
"אני המלאך השומר שלך", ענה הקול שכבר נהיה לו מוכר, "תפקידי הוא להגן על חייך".
"אהה כן?", הגיב שלומי, "אז איפה לעזאזל היית כשהתחתנתי?!"
מקור תמונה: Brad Montgomery, Walmartאשתו של בנצי שברה את רגלה והיא נאלצה לשכב בבית במשך זמן רב, אז היא ביקשה מבעלה שיצא בשבילה לסידורים ויקנה לה כמה בגדים נוחים וחזיות חדשות.
בנצי הנאמן נכנס למחלקת הנשים בחנות בגדים גדולה וניגש אל אחת המוכרות כדי לבקש עזרה.
"סליחה? אני רוצה לקנות חזייה לאשתי".
"אין בעיה" ענתה המוכרת, "איזה סוג?".
"מה זאת אומרת איזה סוג? אני יודע איזו מידה היא אבל אין לי מושג איזה סוג היא רוצה" ענה בנצי.
"תסתכל מסביבך" אמרה המוכרת, "יש המון סוגים שונים של חזיות מבחינת תמיכה, סוג בד, צבע, צורה... רק תגיד לי איזה אתה רוצה".
"תראי האמת היא שאני לא מבין בזה כלום", התוודה בנצי, "אם תוכלי לעזור לי קצת ולהסביר לי בקצרה מה ההבדלים ביניהם אז אני אדע מה לבחור".
"בגדול יש 3 סוגי חזיות; החייל, השופט והפוליטיקאי" אמרה לו המוכרת.
"מה?!" שאל בנצי המבולבל, "מה זה אומר כל הסוגים המוזרים האלה?".
"החייל מגן על השטחים האסטרטגיים, השופט דואג לשיווין בין כל הצדדים והפוליטיקאי מנפח את כל הסיפור הרבה מעבר למציאות".
משה וגאולה היו זוג גמלאים מבוגר שהחליט שהגיע הזמן לראות עולם, קנה כרטיסים וטס לאנגליה. לאחר שנחתו הם נעמדו בתור לעמדה של ביקורת הגבולות לצורך בדיקה ביטחונית ומשה ביקש מגאולה שתיתן לו לנהל את מרבית השיחה, היות ושמיעתה החלה להתדרדר מאוד בשנים האחרונות.
כשהגיע תורו של הזוג להציג את הדרכונים שלהם לאיש הביטחון של שדה התעופה הוא החל לשאול אותם סדרה של שאלות בקשר לאופי הביקור שלהם במדינה...
"מה מטרת הביקור שלכם באנגליה?" שאל איש הביטחון.
"הגענו לחופשה כדי לטייל ולנוח קצת" ענה משה.
"מה הוא שאל אותנו?" פנתה גאולה אל בעלה בבלבול.
"לא משנה", השיב משה.
"וכמה זמן אתם מתכננים להיות כאן?" המשיך איש הביטחון.
"חודש" ענה משה, ושוב אשתו פנתה אליו ושאלה "ומה הוא רצה עכשיו?".
"לא משנה", השיב משה בתסכול.
"אני רואה שאתם מתל אביב, הייתי שם פעם לפני כמה שנים, עיר מדהימה אבל חלק האנשים שם היו ממש מעצבנים, רועשים ונודניקים" העיר איש הביטחון, "אנחנו סיימנו כאן, אתם רוצים שמישהו יבוא לעזור לכם עם התיקים?".
הפעם גאולה הקדימה תרופה למכה ומיד שאלה את משה: "אתה מוכן כבר להגיד לי מה זה כל השאלות שהוא שואל אותנו?".
משה העצבני פשוט נאנח והשיב: "הוא אמר שסיימנו עם הבדיקה ואפשר להמשיך".
"מה, כל כך מהר?" שאלה גאולה המופתעת.
"כן, מתברר שהוא מכיר את המשפחה שלך אז הוא לא עשה לנו בעיות".
אישה אחת יצאה לגמלאות אחרי שנות עבודה ארוכות ופנתה לבעלה מזה 40 שנה בבקשה שיעשו משהו מעניין יחד: "תמיד רצינו לצאת לשייט, אולי נעשה טיול של שבוע ונחזור להיות כמו שני צעירים משוחררים ונשכב כמו שלא שכבנו שנים." הבעל המופתע חשב על ההצעה המפתה של אשתו והסכים.
למחרת היום הבעל החליט להיערך לקראת החופשה הקרבה, ויצא אל בית המרקחת הקרוב לביתו כדי לקנות קופסה של כדורים נגד בחילה וקופסה של כדורי ויאגרה. כשחזר הביתה, אשתו פנתה אליו ואמרה: "חשבתי על זה קצת, אם אנחנו באמת רוצים ליהנות ולחזור להיות שובבים, למה שנסתפק רק בשבוע?! בוא נצא לשייט של חודש שלם."
הבעל שהתלהב מההצעה של אשתו והחל לדמיין כבר את החופשה האינטימית שלהם יחד, יצא למחרת לבית המרקחת פעם נוספת, והפעם קנה 4 קופסאות של כדורים נגד בחילה ו-4 קופסאות של כדורי ויאגרה.
כעבור יום, האישה שוב פנתה אל בעלה וביקשה ממנו לשקול לשנות עוד פעם את התכניות: "למה אנחנו עוצרים את עצמנו?! הילדים כבר עזבו את הבית, אין לנו עבודה ללכת אליה, אנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים. למה שלא נצא לשייט מסביב לעולם ונבלה כמו אדם וחווה על חופי נודיסטים?"
הבעל הנרגש החליט לאמץ את הגישה המשוחררת של אשתו ויצא שוב לבית המרקחת, הפעם כדי לקנות 15 קופסאות של כדורים נגד בחילה ו-15 קופסאות של כדורי ויאגרה.
הרוקח שראה אותו יום אחרי יום, לא יכול היה להתאפק יותר עוד ושאל את הגבר:
"אני לא מצליח להבין! אם זה גורם לך לבחילה, למה אתה ממשיך לעשות את זה???"
יותם ונועה אוהבים מאוד אחד את השנייה. אמנם הם רק בני 7, אבל הם מכירים שנים, וכל יום מסתובבים ומשחקים יחד. יום אחד הם מדברים ביניהם ומגיעים למסקנה שהם רוצים להיות כמו ההורים שלהם ולהתחתן.
יותם מחליט לפנות ליוסי, אביה של נועה, ולבקש ממנו את ידה. הוא צועד בגאווה אל האב ואומר: "נועה היא החברה שלי ואני החבר שלה, ואני רוצה שתרשה לי להתחתן איתה".
יוסי המשועשע מופתע לרגע, אבל אז הוא מחליט לשתף פעולה ועונה לו: "נגיד שאני מסכים, אני צריך לדעת שתוכל לדאוג לבת שלי. אם תתחתנו, איפה תגורו אחרי החתונה?". יותם חושב לרגע ועונה: "בחדר של נועה. הוא יותר גדול מהחדר שלי ואנחנו יכולים להיות שם יחד."
יוסי מחייך מהתשובה ומתקיל את יותם בעוד שאלה: "וממה תחיו? הרי אין לך עבודה." ויותם החמוד עונה לו: "יש לנו דמי כיס שחסכנו וזה יספיק לנו להרבה זמן."
יוסי המשועשע ממשיך ושואל: "אז נגיד שאני מסכים, איך אתם תתמודדו עם לנקות את הבית? להכין אוכל? ומה תעשה אם תפגוש חברה חדשה שתרצה להיות איתה?".
יותם הנחוש עונה בלי להסס: "זה קל, אני אעשה את מה שאתה עושה. אני אבקש מסבתא שתנקה ותבשל בשבילי ולחברה החדשה אני אקרא 'אימא של יותם'".
אספן אומנות ואיש עסקים מצליח חזר יום אחד למשרדו לאחר ישיבה לא מוצלחת, נכנס בסערה לתוך חדרו, הורה למזכירתו שלא להעביר לו שיחות ומזג לעצמו כוס משקה חריף.
לאחר כמה רגעים נשמעה דפיקה בדלת ומזכירתו הנאה של איש העסקים נכנסה לחדר.
"נו מה כבר קרה עכשיו? את יודעת שעובר עלי יום נוראי וביקשתי לא להפריע לי..." הוא אמר לה.
"אני יודעת, אבל עורכת הדין שלך פה והיא אומרת שיש לה משהו מאוד חשוב להגיד לך..." השיבה המזכירה בחשש.
"טוב תכניסי אותה" אמר איש העסקים בחוסר רצון.
המזכירה הכניסה את עורכת הדין למשרד ולאחר שהראשונה יצאה, איש העסקים מיד פנה אל עורכת הדין ואמר: "תראי, עבר עלי יום נוראי ואני כנראה צריך להישאר במשרד עד מאוחר היום, אז תנסי בבקשה לקצר ולהגיד לי רק את מה שחשוב."
עורכת הדין חשבה לרגע ולבסוף אמרה: "אוקי יש לי חדשות טובות וחדשות רעות, מה אתה רוצה לשמוע קודם?"
"נתחיל עם החדשות הטובות", השיב איש העסקים.
"אשתך התקשרה אלי היום ועדכנה אותי שהיא השיגה כמה תמונות שיכולות להיות שוות 3 או אולי אפילו 4 מיליון דולר."
"אלו חדשות נהדרות!" אמר איש העסקים, "תמיד אמרתי שלאשתי יש חוש עסקי מצוין! אז אני כנראה צריך להתקשר ולהגיד לה תודה על זה..."
"לפני שאתה עושה את זה", קטעה אותו עורכת הדין, "כדאי שתשמע את החדשות הרעות."
"ומה החדשות הרעות?" שאל איש העסקים המבולבל.
"התמונות הן שלך ושל המזכירה שלך" השיבה לו עורכת הדין.
מלון קטן ואלגנטי שנערכו בו חתונות רבות רחש וגעש לקראת החתונה המדוברת של גבר בן 95 עם צעירה יפיפייה בת 23. היה נראה שעובדי המלון והאורחים בו התרגשו יותר לקראת החתונה מאשר החתן, שנראה שברירי וכאילו הוא לא יעמוד בערב הכלולות עם כלתו הצעירה והנמרצת.
בערב החתונה הכל התנהל כרגיל – החופה התקיימה בבית הכנסת של המלון, טבעות הוחלפו והחתן אפילו הצליח לשבור את הכוס. לאחר החתונה הזוג הטרי פרש לחדר הכלולות שלו ונעל את הדלת מאחוריו. האורחים נסעו לביתם ועובדי המלון היו סקרנים לראות מה יקרה בבוקר שלמחרת...
בבוקר שלאחר ליל הכלולות, דלת חדרו של הזוג הטרי נפתחה ועובדי המלון הסקרנים חיכו לראות באיזה מצב יהיה החתן. למרבה ההפתעה, הייתה זו הכלה הצעירה שירדה למטה ונראתה תשושה ופרועה.
הכלה ירדה אט אט במדרגות, תוך כדי שהיא אוחזת במעקה שלא ליפול ומבט המום על פניה.
פקיד הקבלה נחלץ לעזרתה ושאל "מה קרה לך יקירתי? את נראית כאילו היית בשדה קרב!"
הכלה פעורת העיניים הביטה בו והצליחה להגיב "אלוהים אדירים!!!" היא אמרה "הוא... הוא אמר לי שהוא התאפק, הצליח לעמוד בפיתויים וחסך במשך 75 שנים!!!" ענתה הכלה לפקיד.
"ומה הבעיה בזה?" השיב הפקיד "תוכלו להשתמש בכסף שהוא חסך לכל מטרה."
הכלה הסתכלה עליו במבט מותש ואמרה "הוא לא התכוון לכסף..."
יפה וטובה, שתי חברות פולניות שמכירות כבר שנים רבות, יושבות יחד ומשוחחות על חיי הנישואים שלהן. יפה שואלת את רבקה איך היא ובעלה מסתדרים עם הגיל, ורבקה עונה: "קשה לנו כי אנחנו כבר לא צעירים ומתביישים במה שאי אפשר כבר לעשות בגילנו".
"ואיך אתם מסתדרים עם הבריאות?", יפה ממשיכה לשאול, ורבקה עונה לה שזה לא פשוט: "בעלי כבר לא רואה כל כך טוב בלי המשקפיים שלו ולי יש לחץ דם גבוה".
"ומה לגבי אקשן במיטה?", מתעניינת יפה בתעוזה, "שם דווקא הכול בסדר" רבקה משיבה בהפתעה, "אני רק מתעקשת שנעשה את זה בחושך מוחלט".
"אה", אומרת רבקה, "זה בגלל שאתם כבר לא צעירים, ובעלך לא רואה טוב ולך יש לחץ דם גבוה?"
"ממש לא", רבקה עונה, "אני פשוט לא יכולה לסבול את זה שאני רואה אותו נהנה!"
בתקופת המלך שלמה, היה גבר צעיר, נאה ומוצלח שהיה מבוקש בקרב כל העלמות הצעירות בממלכה. הבחור הצעיר הזה בהחלט היה מודע ליתרונות שלו, והוא היה מתהולל עם בחורות שונות ומבטיח לכל אחת מהן עולם ומלואו. בעוד שמרבית העלמות ידעו שאי אפשר לסמוך עליו, שתי צעירות לקחו את דבריו ברצינות והכריזו בפניי משפחתן שהן עתידות להתחתן עם הגבר המוצלח והיפה ביותר בממלכה.
השמועות על הנישואין התפשטו, ושתי האימהות של הצעירות ששמעו שמישהי אחרת עתידה להתחתן עם העלם המבוקש החלו לריב ביניהן על גורלו וגורלן של בנותיהן. לאחר שלא הצליחו ליישב את המריבה, החליטו שתי האימהות ללכת אל המלך שלמה, החכם באדם, ולבקש שיחליט מי מבנותיהן תינשא לעלם.
הן גררו את הצעיר אל בית המשפט ושטחו את הטענות שלהן בפני המלך החכם. שלמה הקשיב לדבריהן בסבלנות ולאחר שסיימו ציווה "הבו לי את החרב הגדולה ביותר בארמון! אני אחצה את הגבר וכל אישה תקבל חצי ממנו!"
האם הראשונה נראתה אדישה למדי ואמרה "הבו לו את החרב".
האם השנייה שהזדעזעה למשמע הפקודה, צעקה: "כבוד המלך, הסר את הציווי! אני מוותרת על החתן המיועד! רק אל תשפכו את דמו!!!"
המלך שלמה הביט בשתי הנשים עם חיוך גדול ופסק: "האם הראשונה תזכה לחתן את ביתה עם העלם הצעיר!".
פקיד בית המשפט המבולבל פנה אל שלמה ואמר: "מלכי החכם, אתה לא מתבלבל? האם הראשונה הייתה מוכנה לחתוך את הבחור הצעיר הזה!"
"נכון!" השיב המלך שלמה, "זה מוכיח שהיא ראויה להיות חמותו האמיתית!"
יריב, גבר מוצלח ונאה בצורה בלתי רגילה, החליט כי זו זכותו המולדת להתחתן רק עם האישה המושלמת שיופיה משתווה לשלו כדי שיעמידו יחדיו צאצאים יפים לא פחות. כדי להשיג את המטרה שלו, יריב יצא לתור את העולם ולחפש את האישה שתעמוד בסטנדרטים הגבוהים שלו ושעמה יוכל לבלות את שארית חייו.
לאחר חודשים ארוכים של חיפושים בכל יבשת, יריב הגיע לחווה קטנה בשוויץ וביקש להתארח בה. החקלאי האלמן שהחווה הייתה שייכת לו הכניס את יריב לביתו בסבר פנים יפות והציג בפניו את שלוש בנותיו.
כאשר הן נכנסו לחדר, יריב נדהם מיופיין... כל אחת משלושת בנותיו של החקלאי הייתה יפה בצורה בלתי רגילה, ויריב החליט שאחת מהן תהיה אשתו המיועדת. בערב סיפר לחקלאי על התכניות שלו, והאב המאושר הסכים שיריב יצא לפגישה עם כל אחת מבנותיו כדי לבחור אחת מהן.
לאחר המפגש עם הבת הראשונה, יריב ניגש לאביה ואמר: "היא באמת יפה, אבל יש לה אצבעות רגליים קצת עקומות, באמת, כמעט שלא שמים לב, אבל היא לא בשבילי".
האב רק הניד בראשו, ובערב הבא יריב יצא לפגישה עם הבת השנייה. כאשר הם חזרו אמר לאביה: "היא באמת יפה, אבל קצת פוזלת, באמת, כמעט שלא שמים לב, אבל היא לא בשבילי".
בערב השלישי יצא יריב עם הבת השלישית וכאשר חזרו אמר לאב: "היא מושלמת! היא כל מה שחיפשתי ואני חייב להתחתן עימה מיד!"
החתונה אורגנה במהרה, וכמה חודשים לאחר מכן, נולד ליריב הילד המיוחל שעליו הוא חלם. האב הטרי נכנס לחדר התינוקות בבית החולים בציפייה לראות את הצאצא המושלם שלו, והזדעזע כשראה שהילד שלו שעיר, מכוער וכלל לא דומה לו.
"איך זה יכול להיות???" אמר לחותנו שעמד לידו "הרי אני וגם אימא שלו יפים כל כך!!!"
"ובכן" ענה החקלאי, "היא יפה, אבל היא הייתה קצת בהיריון כשהכרתם. באמת, כמעט שלא שמו לב..."
לקראת חג האהבה סר מיכאל אל סניף הדואר הקרוב לביתו על מנת לקנות שם בול ומעטפה יפים ורומנטיים, איתם יוכל להכין מכתב אהבה לאשתו. בזמן שהמתין מיכאל לתורו, הוא הבחין באדם קירח בגיל העמידה, לבוש בחליפה, שעומד בפינת סניף הדואר כשבידיו צרור מעטפות ורדרדות, והוא עובר בקפידה על כל אחת ואחת מהן, עומל בהדבקתם של בולים פרחוניים ומדבקות בצורת לבבות על גביהן, ואז מחתימן עם חותמת בצורת שפתיים מנשקות. כשסיים האיש לעשות זאת לכל המעטפות, הוא הוציא מתיקו בקבוק בושם שאנל והחל לרסס מניחוחו על גבי המעטפות המקושטות.
סקרנותו של מיכאל בערה בו למראה מעשיו של האדון, והוא התקשה להישאר אדיש לכך. הוא פנה אליו ואמר לו: "סלח לי אדוני, לא שאני רוצה להיות חטטן... אבל לא יכולתי שלא להבחין במעשיך, והסתקרנתי לדעת מה בדיוק אתה עושה פה עם כל המעטפות המקושטות והמבושמות הללו". חיוך עלה על שפתיו של האיש, והוא ענה: "הכנתי כאן 500 מכתבים ליום האהבה, כולם חתומים על ידי 'המעריץ הסודי שלך'".
מיכאל המשתומם הביט על האיש בפליאה ושאל: "ולמי אתה הולך לשלוח את כל 500 המכתבים הללו?" "למי לא?" ענה האיש ללא היסוס, "כל אשה ואשה בשכונה הזאת עומדת לקבל מכתב אישי הממוען אליה ולהרגיש הכי מיוחדת בעולם!" "ואתה לא מפחד שהגברים שלהן יגלו?" שאל מיכאל. "מה פתאום!" ענה האיש וחיוך רחב נסוך על פניו, "ההיפך, הלוואי שהגברים שלהן יגלו, אני לא מפחד מהם כלל".
"וואו!" אמר מיכאל, מתפעל מתעוזתו של האיש, "איזה אומץ יש לך, אתה ממש דון ז'ואן, כל הכבוד... ואני חשבתי שהרומנטיקה כבר פסה מן העולם".
האיש פצח לפתע בצחוק רם ואמר: "איזו רומנטיקה בראש שלך? אני עורך דין לענייני גירושין! חג האהבה זה הזמן שלי לסדר לעצמי פרנסה למשך כל השנה".
היום השמח ביותר בחייו של מרדכי, מיליונר בן 60, סופסוף הגיע! הוא מצא את אשת חלומותיו וערך טקס חתונה גדול באולם מפואר והזמין את כל חבריו ושותפיו העסקיים.
כשהחתן והכלה נעמדו מתחת לחופה חלק גדול מהאורחים נדהמו לגלות שהאישה לצד מרדכי היא צעירה בת 24 עם גוף מחוטב ושיער שופע שבקלות הייתה יכולה להיות דוגמנית צמרת.
הכוס נשברה, האורחים מחאו כפיים, כוסות שמפנייה משובחת נמזגו לכל האורחים והחגיגה החלה. תזמורת שלמה ניגנה בזמן שהאורחים רקדו באולם מתחת לנברשות קריסטל ענקיות, וצוות של מלצרים אלגנטיים עבר בין השולחנות וחילק מטעמים אקזוטיים כיד המלך לכל מי שרק ביקש.
כמובן שתצוגת הפאר והעושר הזאת גרמה לכמה ממכריו של מרדכי להרגיש קנאה רבה ולחשוב שמדובר בהצגה אחת גדולה. הרי איך יתכן שאדם בן 60 מצא לעצמו אהבה כה צעירה? הם היו בטוחים שהאישה הזאת מנצלת את מרדכי! ברגע של הפוגה מהחגיגות ניגש אליו אחד מהאורחים האלו ושאל אותו איך אדם מבוגר שכמוהו הצליח להתחתן עם אישה צעירה ויפה כל כך.
"זה מאוד פשוט", אמר מרדכי עם חיוך ענק על פניו, "זייפתי את הגיל שלי."
"מה זאת אומרת?" שאל האורח, "אין סיכוי שהיא חושבת שאתה בגילה!"
"מה פתאום?!" ענה מרדכי, "אמרתי לה שאני בן 87 וישר היא רצתה להתחתן איתי!"
אישה אחת הכינה אוכל בביתה בוקר אחד, כשלפתע שמעה דפיקה בדלת. היא ניגשה לפתוח את הדלת, ומולה עמד איש בחליפה ששאל אותה במבטא כבד: "שלום לך גברתי, שאלה לי אליך: האם יש לך ואגינה?"
עקרת הבית מיד טרקה את הדלת בפניו של האיש גס הרוח וחזרה לעיסוקיה מבלי להטריד את עצמה יותר מדי במחשבה על אותו סוטה.
עם זאת, ביום שלמחרת קרה בדיוק אותו הדבר – היא שמעה דפיקה בדלת, פתחה, ראתה את אותו האיש שאמר לה: "שוב שלום לך גברתי, שאלה לי אליך: האם יש לך ואגינה?"
שוב האישה טרקה את הדלת בפרצוף של אותו סוטה, אלא שהפעם החליטה שהיא לא תעביר זאת בשתיקה ותספר לבעלה על מה שקורה בימים האחרונים כשהוא אינו בבית.
בערב היא סיפרה לבעלה על אותו איש, והוא אמר לה: "אל תדאגי מתוקה שלי. מחר אני אקח יום חופש ואשאר בבית למקרה שהוא יחזור".
ביום שלמחרת שוב נשמעה דפיקה בדלת, ומיד הבעל לחש לאשתו "אני אעמוד מאחורי הדלת ואקשיב לשיחה שלכם. כשהוא ישאל אותך את השאלה שלו, אני רוצה שתגידי כן". האישה הנהנה וניגשה לפתוח את הדלת.
היא לא הופתעה לגלות את אותו גבר עומד מולה, והוא אמר לה שוב: "שלום לך גברתי, שאלה לי אליך: האם יש לך ואגינה?"
האישה ענתה: "כן, יש לי".
הגבר הגיב בחזרה: "יופי, עכשיו אולי תגידי את זה גם לבעלך כדי שיעזוב את הוואגינה של אשתי ויתחיל להשתמש בשלך?"
בלילה שקט אחד נכנס לפאב של איציק גבר מבוגר לבוש בבגדים מרופטים, שהתיישב על הבר מול איציק והזמין ממנו כוסית של וויסקי. לאחר רגע קל של היסוס, איציק החליט שלא לגבות מהאדם תשלום מוקדם עבור המשקה שלו והגיש לו כוסית מלאה בוויסקי, שאותה הגבר המוזנח שתה בלגימה אחת ומיד לאחר מכן ביקש כוס נוספת.
'כנראה שמשהו רע מאוד עובר על האיש הזה' חשב איציק, והגיש לו את המשקה השני שלו מבלי להגיד מילה. גם הפעם הוויסקי נעלם במורד גרונו של הגבר בלגימה אחת, ולאחר מכן הוא הוציא ארנק מכיס המכנסיים שלו, בחן את תוכנו, החזיר אותו לכיס וביקש מאיציק למלא את הכוס בפעם השלישית.
'משהו ממש רע עובר על האיש הזה! אני רק מקווה שהוא בדק שיש לו מספיק כסף בארנק כדי לשלם על כל זה', אמר איציק לעצמו בעודו מוזג את המשקה לכוס, 'בכל מקרה כל מי ששותה ככה בוודאי מתמודד עם משהו מאוד קשה ומגיע לו לשתות גם כוס שלישית בלי הצקות'.
הגבר השתקן חיכה כמה דקות ולבסוף שתה את כוס הוויסקי השלישית באיטיות. כשהוא סיים את המשקה, איציק שם לב שהגבר שוב הוציא ארנק מכיסו, בחן את תוכנו ולאחר מכן נאנח בקול חלש. "עוד כוסית בבקשה" הוא אמר לאיציק, אך הברמן הרחמן כבר לא יכל להתאפק יותר וענה לו: "תגיד לי, אתה בטוח שיש לך כסף לשלם על כל זה? ראיתי איך אתה בודק את הארנק שלך כל הזמן...".
"אין לך מה לדאוג בקשר לכסף", אמר הלקוח המרופט והוציא מהארנק שלו חבילת שטרות קטנה.
"אם אתה יודע שיש לך כסף אז למה אתה כל הזמן שותה ובודק את הארנק שלך?" שאל איציק בסקרנות.
"זה מאוד פשוט", ענה הגבר, "יש לי בארנק תמונה של אישתי וברגע שאני מסתכל עליה והיא מתחילה להיראות טוב, אז אני יודע ששתיתי מספיק והגיע הזמן ללכת הביתה".
מקור תמונה: Jotpeאחרי שהוא שמע ששוטרים עצרו את הפורץ ששדד את ביתו בלילה שעבר, מיהר דודי מירושלים לתחנת המשטרה. "תנו לי עכשיו לדבר עם האיש שפרץ אליי הביתה!" הוא דרש מהשוטר בדלפק הכניסה.
"אני מצער אדוני, אסור לך לראות את החשוד כרגע. אנחנו רק עצרנו אותו לפני כמה שעות", ענה לו השוטר.
"אתה לא מבין, אני חייב לדבר איתו" המשיך דודי להתעקש, "יש משהו שאני חייב לדעת!".
"אדוני אני מסביר לך שוב, אתה לא יכול לשאול אותו שום דבר. חוץ מזה, מהניסיון שלי אנשים שכאלה לא מספרים כלום בהתחלה. אם אתה רוצה לדעת איפה הדברים שהוא גנב ממך ומהמשפחה שלך יש לך סיכוי יותר טוב למצוא אותם באתרי מכירות באינטרנט, בחנויות משכון או לחכות עד אחרי החקירה שלו."
"עזוב אותי מהשטויות האלה" המשיך דודי הנסער, "יש משהו הרבה יותר חשוב שאני צריך לשאול אותו!".
"דבר ראשון תירגע" אמר השוטר, "אחר כך, אם תגיד לי מה כבר כל כך דחוף וחשוב לך יותר מהדברים שהוא גנב ממך, אולי אני אוכל לבקש מהחוקר שיבדוק את זה בשבילך".
דודי לקח נשימה עמוקה כדי להירגע וענה לשוטר: "תגיד לו שאני חייב לדעת איך הוא הצליח להיכנס לבית בלי להעיר את אשתי, אני מנסה לעשות את זה כבר שנים וכלום לא מצליח!"
אפרים ואפרת עמדו לחגוג את יום הנישואים ה-40 שלהם, ואחרי כמה וכמה מתנות כושלות שהוא העניק לאשתו, אפרים החליט פשוט לשאול אותה מה היא רוצה.
"כל שנה אני קונה לך מתנה אחרת וכל שנה את מתעצבנת עלי, אז אולי פשוט תגידי לי מה את רוצה?" הוא אמר.
"אפרים זה לא הולך ככה, אחרי כל כך הרבה שנים אתה אמור לדעת מה אני רוצה" היא ענתה.
"אבל אין לי מושג מה לקנות... אולי לפחות תתני לי כיוון כללי או איזה רמז קטן?" התחנן הבעל.
אפרת חשבה וחשבה וחשבה, ולבסוף אמרה לבעלה: "השנה אני רוצה שתקנה לי משהו מלכותי עם יהלומים!"
לאחר שבוע אפרים חזר הביתה עם קופסה קטנה ומלבנית מעוטרת בסרט ונתן אותה לאשתו בגאווה. אפרת הנרגשת החלה לפתוח את המתנה שלה בזמן שמחשבות על שרשרת יהלומים מלכותית או צמיד מהודר ממלאות את ראשה.
"אידיוט!" היא צעקה ברגע שהיא סיימה, "מה זאת המתנה העלובה הזאת?!"
"זה בדיוק מה שרצית!" התגונן אפרים, "זה מלכותי ויש בזה יהלומים, אז למה את קוראת לי אידיוט?!"
"כי רק אידיוט יקנה לאשתו חפיסת קלפים ליום הנישואים שלה!"
אלמן ואלמנה שחיו במשך מספר שנים באותו בית אבות נהגו לבלות הרבה זמן ביחד; הם צפו בהצגות, האזינו להרצאות, אכלו ארוחות ביחד ולפעמים גם יצאו לטיולים קצרים באוויר הפתוח. יום אחד נערכה בבית האבות ארוחה גדולה לכבוד חנוכת אולם חדש, וכמובן שזוג האלמנים מוקם באותו השולחן, זה מול זו.
במהלך הערב החגיגי האלמן אזר אומץ אט אט, עד שלקראת סוף הארוחה הוא פנה אל האלמנה וביקש ממנה להינשא לו. לאחר מספר שניות של מחשבה והתרגשות, היא השיבה "כן", והשניים המשיכו לדבר בלהט ושמחה במשך כמה דקות נוספות עד שהארוחה נגמרה והם היו צריכים לחזור לחדריהם הנפרדים.
למחרת בוקר האלמן קם עם תחושת בלבול נוראית, הוא זכר את ארוחת הערב החגיגית, זכר את האומץ שהיה עליו לאסוף וזכר את הצעת הנישואים שלו, אבל לא אם הוא קיבל תשובה חיובית או שלילית!
אחרי שעות ארוכות של ניסיונות כושלים לעורר את זיכרונו, החליט האלמן הנואש שהוא צריך להתמודד עם ההשלכות של גילו המבוגר ופשוט להגיד את האמת. הוא ניגש לחדרה של בחירת ליבו כדי לדבר איתה, והסביר לה שהזיכרון שלו לפעמים בוגד בו. הוא שחזר ביחד איתה את הערב הנפלא שהיה להם ובסוף הסיפור שאל: "כשהצעתי לך להתחתן איתי. האם הסכמת או סירבת?".
הוא קרן מאושר כאשר האלמנה ענתה לו: "כמובן שאמרתי כן, ואני מאוד מאושרת לא רק שביקשת את ידי, אלא במיוחד שבאת לדבר איתי גם היום!"
"כי רצית שאני אציע לך שוב בדרך רומנטית יותר?" שאל האלמן המאושר.
"לא, בגלל שגם הזיכרון שלי כבר לא משהו" השיבה האלמנה, "ואני זכרתי שהתחתנתי אתמול, אבל לא זכרתי עם מי!"
גבר אחד חזר הביתה מהעבודה, ובמהירות הוא התיישב על הכורסה האהובה עליו מול הטלוויזיה, הדליק אותה וצעק לעבר אשתו: "מהר, תביאי לי בירה לפני שזה מתחיל!"
האישה המבולבלת הסתכלה לרגע על בעלה וניסתה להבין מה פשר ההתנהגות המוזרה שלו, אבל לבסוף היא התייאשה והביאה לו בקבוק בירה. הגבר צפה במשחק כדורגל, שתה להנאתו, וברגע שהבקבוק נגמר הוא הרים את קולו פעם נוספת: "מותק, זה מתחיל עוד דקה! תוכלי מהר להביא לי עוד בירה וגם משהו לנשנש?"
האישה התחילה להתרגז, אבל החליטה לנהוג באיפוק ולהביא לבעלה בקבוק בירה נוסף וקצת חטיפים בקערה. הוא לקח ממנה את האוכל והשתייה, וחזר להתרכז בטלוויזיה. האישה הייתה בטוחה שבזאת תם הסיפור ושבעלה יסיים לראות את המשחק שלו ויפסיק עם כל הבקשות, אבל אחרי חצי שעה הוא קרא לה שוב: "מותק, את יכולה להכין לי קפה? נראה לי שזה עומד להתחיל עכשיו!"
"נמאס לי!" היא צעקה עליו, "אתה חוזר הביתה מהעבודה וישר רץ לטלוויזיה! ואז אתה עוד רוצה אוכל ושתייה?! אתה כנראה שכחת שבזמן שאתה עובד ואני פה בבית אני גם עושה דברים! אני הלכתי למספרה, ניקיתי אבק, יצאתי לקניות... למה אתה לא מכין לי קפה?!"
"מזל שהספקתי לנוח לפני..." אמר הבעל, "כי הנה זה התחיל!"
במוסד נפתח תקן לסוכן חשאי חדש, האמון על ביצוע התנקשויות בגורמי טרור. לאחר שנעשו כל בדיקות הרקע המתאימות, נערכו ראיונות ומבחני קבלה לתפקיד, נותרו 3 מועמדים סופיים לאיוש המשרה: שני גברים ואישה אחת, שנקראו להגיע למטה המוסד בשעה 3 לפנות בוקר למבחן אחרון, סופי ומכריע שייקבע מי מהם יתקבל לעבודה.
שני המועמדים והמועמדת התייצבו אל מול סוכן המוסד שהיה אחראי על הגיוס; הסוכן קרא למועמד הראשון, הוליך אותו אל המרתף, וכשהם עומדים מול דלת מתכת גדולה נתן בידו אקדח ואמר לו: "אנחנו חייבים לוודא שאתה יודע למלא הוראות ופקודות בכל מצב ובאילו נסיבות שלא יווצרו. לכן עכשיו, כשתיכנס לחדר שמאחורי הדלת הזו – אתה תראה את אישתך יושבת על כסא. אתה חייב לירות בה ולהרוג אותה". המועמד נראה המום מן הבקשה, ואמר בלי היסוס: "אין שום סיכוי בעולם שאני יורה באישתי!".
"ובכן," אמר לו הסוכן האחראי: "כנראה שאתה לא מתאים לתפקיד, שלום ותודה".
הסוכן הראה למועמד הראשון את הדרך החוצה, לקח איתו למרתף את המועמד השני, העמיד אותו מול הדלת, נתן בידיו את האקדח וביקש ממנו להרוג את אישתו שנמצאת מהעבר השני. המועמד השני נטל את האקדח ונכנס לחדר; שקט מתוח שרר באזור לכמה דקות, ואז הוא יצא מהחדר כשדמעות בעיניו והוא ממלמל: "ניסיתי, באמת שניסיתי, אבל אני לא מסוגל לעשות את זה".
"טוב," אמר הסוכן האחראי: "נראה לי שגם לך אין את מה שדרוש לנו. אתה יכול לקחת את אישתך וללכת הביתה, שלום ותודה".
לבסוף, הגיע תורה של המועמדת האחרונה שנותרה; הסוכן האחראי לקח אותה למרתף, הגיש לה את האקדח וביקש ממנה להרוג את בעלה שנמצא בחדר שמאחורי דלת המתכת. היא לקחה את הנשק ונכנסה לחדר, ואז תוך כמה שניות נשמעה ירייה, ואחריה עוד אחת ועוד אחת. לאחר מכן נשמעה צרחה, ואז קול ניפוץ, וחבטות עמומות על הקירות; לאחר כמה דקות נהיה שקט מוחלט.
לבסוף הדלת נפתחת, המועמדת יוצאת מהחדר, כל בגדיה מוכתמים בדם והיא מוחה זיעה ממצחה; "לעזאזל איתך" היא פונה לסוכן האחראי ואומרת לו: "לא יכלת להגיד לי שהאקדח מלא בכדורי סרק? נאלצתי להרוג אותו עם הכיסא!".
מקור תמונה: Gabriela Vegaבעקבות גל של פריצות לבתים בשכונה שלהם, אורי ואורנה החליטו שהם צריכים כלב שישמור על ביתם, ואורנה פנתה למאלף מיוחד שיעזור לה למצוא את הכלב המושלם עבורם. המאלף שמע את סיפורה של אורנה והרגיע אותה במהרה בטענה שיש לו את הכלב המושלם עבורה.
"תני לי רק רגע ואני הולך להביא אותו מהכלוב", אמר המאלף וחזר יחד עם כלב צ'יוואווה קטן ורצועה אדמדמה.
"אתה צוחק? אין שום סיכוי בעולם שהדבר הקטן הזה יהיה כלב שמירה טוב, פורצים בחיים לא יברחו ממנו!" אמרה אורנה.
"זה בדיוק הקטע, הוא לא כלב שמירה אלא כלב תקיפה, והוא אפילו מגיב לפקודות קוליות! אני אראה לך מה הוא מסוגל לעשות..." אמר המאלף, פנה אל הכלב ופקד עליו בקול חזק וברור "כלב תקיפה, עץ!" הצ'יוואווה הקטן הסתער על עץ קטן סמוך, והחל לתלוש בקלות ענפים, לנשוך בעוצמה את הגזע ולבסוף הוא הצליח לעקור את העץ כולו מהקרקע.
אורנה הייתה בהלם מהכלב המוכשר, ואחרי שהמאלף הבטיח לה שהצ'יוואווה יתקוף כל דבר בעזרת הפקודה שהוא הדגים לה, היא קנתה אותו וחזרה מאושרת לבעלה.
אורי המרוקאי חמום המוח, שציפה לראות את אישתו חוזרת עם רוטווילר או פיטבול ובמקום זאת קיבל כלב ננסי וחמוד למראה, התעצבן ומיד החל לצעוק: "חשבתי שאנחנו רוצים כלב שמירה, במקום זה את הלכת וקנית את הבדיחה הזאת?"
"זאת ממש לא בדיחה, אתה לא מבין מה הכלב הזה מסוגל לעשות!" ענתה אורנה.
"מה הוא כבר מסוגל לעשות? לברוח משודדים ממש מהר? להתחבא מאחורי ספות?" המשיך אורי.
"הוא כלב תקיפה!" השיבה אורנה.
"כלב תקיפה בתחת שלי!" צעק אורי, וזאת הייתה הפעם האחרונה שהוא העז להתווכח עם אישתו...
יום אחד נכנס לחנות הפארם של יפית בחור, וביקש לדעת היכן נמצא מדף ההיגיינה הנשית. יפית הנחתה אותו אל המעבר שבו ממוקם המדף, הבחור ניגש אליו, הביט בו בתמיהה למשך מספר רגעים, ואז פנה שוב ליפית ושאל אותה: "סלחי לי, איפה יש לכם כאן צמר גפן?", יפית כיוונה אותו למקום הנכון, ואחרי כמה דקות ראתה אותו חוזר עם מספר שקיות מן המוצר.
"יש לכם פה אולי חוטי תפירה?" שאל הבחור את יפית, שבתגובה הצביעה לכיוון עמדת מוצרי התפירה ושלחה אותו אליה; הבחור חזר משם עם חבילת חוטי תפירה לבנים. "אולי יש לכם גם במקרה איזה קופסת קרטון קטנה" שאל הבחור את יפית. "אני אבדוק מאחור" השיבה, הלכה, ולאחר כמה רגעים חזרה עם הקופסה המבוקשת.
הבחור שם את כל המוצרים שלקח בקופסה שהביאה לו יפית, וביקש ממנה לעשות לו חשבון. "שמע, אני לא רוצה להיות חוצפנית" אמרה לו יפית לפני שהתפנתה לעריכת החשבון, "אבל אני חייבת לשאול: כשנכנסת לפה ביקשת לדעת איפה מדף מוצרי ההיגיינה הנשית, ואז ניגשת אליו, הבטת בו, אבל בסוף לא לקחת ממנו כלום. בסוף, אתה בא אליי עם מלא מוצרים לא קשורים בכלל. מה בדיוק הסיפור?"
ענה לה הבחור: "תשמעי, זה פשוט - חברה שלי שלחה אותי לקנות לה טמפונים. בהתחלה חשבתי באמת להביא לה בדיוק את מה שביקשה, אבל אז נזכרתי שאתמול, כשביקשתי ממנה להביא לי חפיסת סיגריות, היא חזרה הביתה עם חבילת טבק וכמה ניירות לגלגול. אז פתאום הבנתי – אם היא חושבת שאני יכול לגלגל את הסיגריות לעצמי, אז גם אני יכול לחשוב שהיא מסוגלת לגלגל את הטמפונים לעצמה".
אישתו של דרור חזרה הביתה מאוחר מהעבודה עם תיק חדש שנראה איכותי ויקר מאוד. "מתוקה, זה נראה כאילו יש לך תיק חדש של ג'וצי! איך השגת אותו?" הוא שאל אותה.
"הבוס שלי ואני קנינו היום כרטיס לוטו ביחד וזכינו! קניתי את התיק הזה עם החצי שלי מהכסף".
שבוע לאחר מכן אישתו של דרור שוב נכנסה הביתה מאוחר, הפעם עם משקפי שמש חדשות, מה שכמובן גורם לו לשאול אותה איפה היא קנתה אותם וכמה הם עלו.
"אתה לא תאמין! לי ולבוס שלי עוד נשאר קצת כסף מהזכייה של שבוע שעבר, אז קנינו היום עוד כרטיס לוטו ושוב זכינו. עם החצי שלי מהכסף החלטתי לקנות את המשקפיים האלה ולהתפנק קצת".
עוד שבוע עובר ואישתו של דרור נכנסת הביתה בשעת לילה מאוחרת עם צמיד חדש על היד. "תני לי לנחש" הוא אומר לה, "את והבוס שלך שוב זכיתם בלוטו?"
"כן! זה ממש מדהים איזה מזל מטורף יש לנו! בדיוק עכשיו קניתי לעצמי את הצמיד הזה והאמת היא שאני ממש מותשת מכל הבלגן בחנות, יש סיכוי שאתה תעשה לי טובה ענקית ותמלא לי את האמבטיה כדי שאני אוכל לנוח קצת?"
"הכל בשבילך יקירתי..." ענה דרור.
כעבור כמה דקות האישה מגיעה לחדר המקלחת ורואה שהאמבטיה מלאה רק בס"מ וחצי של מים.
"דרור מה זאת הבדיחה הזאת? איך נראה לך שאני אעשה אמבטיה עם כל כך מעט מים?"
"מה את רוצה מתוקה? אני שמתי מעט מים כי אני לא רוצה להרטיב את "כרטיס הלוטו" שלך!"
לילה שגרתי אחד רחלי התעוררה במיטה שלה וראתה שמשה בעלה לא נמצא לידה. דלת חדר השינה הייתה פתוחה במקצת, ואור קלוש נראה מהקומה התחתונה של הבית. רחלי קמה על רגליה, לבשה במהירות את חלוק הבית שלה וירדה בשקט בשקט במדרגות אל הקומה התחתונה. היא גילתה שם את משה עומד מהורהר ליד החלון, מחזיק בידיו כוס קפה חמה ובוהה באופק, אבוד במחשבותיו.
"מה קרה משה?" שאלה אותו רחלי בפליאה, "למה אתה עומד פה ככה בשעה כזאת של הלילה?"
משה השתחרר לפתע מהרהוריו, פנה אל אשתו ואמר לה: "זוכרת את הפגישה הראשונה שלנו כשהיינו צעירים?"
"בערך, הייתי אז רק בת 18", ענתה רחלי.
משה התייפח בעצב: "זוכרת איך אבא שלך השוטר תפס אותנו מתמזמזים במושב האחורי של האוטו שפילחנו ממנו?"
"בטח, ברור שאני זוכרת" ענתה רחלי.
המשיך משה ושאל: "ואת זוכרת איך שבאותו רגע הוא שלף את האקדח שלו, הצמיד לי אותו לפרצוף ואמר: 'או שאתה מתחתן איתה או שאני אדאג שתשב בכלא ל-20 שנה על פיתוי קטינות ועל גניבת רכב?'"
"כן משה, אני זוכרת", אמרה רחלי בקוצר רוח, "אבל מה פתאום נהיית לי נוסטלגי באמצע הלילה?"
"כי אם אם הייתי בוחר בכלא אז מחר בבוקר כבר הייתי יכול להיות בחוץ..."
לרגל יום הנישואים ה-50 שלה, החברות הכי טובות של רחל החליטו להזמין אותה לסעודה חגיגית. אחרי ערב נהדר של אוכל , סיפורים והעלאת זיכרונות, אחת מהחברות פנתה אליה ושאלה: "אני ואת בדיוק באותו הגיל, אבל אני כבר גרושה פעמיים, ואת בילית את כל חייך עם אותו הגבר. מה למדת במשך כל השנים האלו על זוגיות ואהבה?"
"הדבר הכי חשוב שאני למדתי הוא שמוסד הנישואים הוא המורה הכי טוב והכי מיותר בעולם" ענתה רחל.
"למה את מתכוונת?" שאלה החברה הסקרנית.
"בזמן הנישואים שלי ושל בעלי למדתי הרבה מאוד דברים..." סיפרה רחל, "למדתי על נאמנות, איפוק, על איך לא להתעצבן אפילו כשצריך לבקש משהו 100 פעם, איך לעקוף נושאים רגישים כמו 'התור של מי להוריד את הפח היום', פיתחתי סבלנות לדברים שמפריעים לי וגיליתי כמה חשוב לא להתייאש גם כשהכל נראה אבוד".
כל החברות של רחל מאוד התרשמו מהתשובה שלה, אבל אחת מהן הייתה קצת מבולבלת. "רגע רחל," היא אמרה, "כל הדברים האלה שאת למדת חשובים מאוד, אז למה את אומרת שמוסד הנישואים הוא גם מורה מיותר?"
"כי אם הייתי רווקה לא הייתי צריכה לדעת את כל הדברים האלה..."
גבר אחד חוזר לביתו מוקדם מהעבודה, נכנס לחדר השינה ומגלה את אישתו במיטה עם מישהו אחר... הבעל הנסער רותח מזעם, מוציא שני אקדחים מהכספת שבארון הבגדים ומכריז על דו קרב בינו לבין הגבר הזר - מי שיצליח לשלוף מהר יותר ולהרוג את השני, יזכה באישה. הזר מסכים והשניים מחליטים שכדי למנוע את המראה הקשה של הקרב מהאישה, הם יערכו אותו במטבח.
ברגע שהם נכנסים למטבח וסוגרים אחריהם את הדלת, פונה הבעל למאהב ואומר לו: "תשמע, האמת היא שאף אחד מאיתנו לא צריך למות... אני מציע שפשוט נשפוך קצת קטשופ על הרצפה, נירה שתי יריות באוויר ונישכב על הרצפה כאילו שאנחנו מתים. כשאשתי תשמע את היריות היא בטוח תיכנס לכאן כדי לראות מה קרה, ומי מאיתנו שהיא תיגש אליו ראשון - הוא זה שצריך להיות איתה". הגבר השני הסכים לתוכנית וכעבור כמה רגעים נשמעו בבית שתי יריות חזקות אחת אחרי השנייה.
אחרי שניות בודדות האישה פרצה למטבח, ראתה את שתי "הגופות" על הרצפה, הסתובבה וצעקה לכיוון חדר המקלחת, "מותק אתה יכול לצאת, הם הרגו אחד את השני!"
מקור תמונה: Dslcardsכמתנה ליום הולדתו של נועם, אשתו אתי החליטה לצאת קצת מהשגרה ולקחת אותו למועדון חשפנות. נועם היה כה נרגש, סיפר לאתי שזה הדבר שתמיד רצה לעשות ואף פעם לא הרשה לעצמו, והזמין לשניהם מיד מונית אל המועדון.
כשהגיעו לדלת הכניסה, בירך השומר את נועם לשלום ואמר: "היי נועם, מה שלומך היום?"
אתי הייתה המומה ונתנה מבט תמוה לנועם, "איך הוא מכיר אותך אם לא היית אף פעם במועדון חשפנות?"
"זה קובי, אנחנו משחקים כדורגל כל יום שבת במגרש שליד הבית."
אתי נרגעה והזוג התיישב לצד שולחן. מלצרית אחת ניגשה אליהם ושאלה את נועם: "אתה רוצה את הבירה הרגילה שלך?"
אתי שלחה מבט זועם לנועם ושאלה אותו: "איך היא יודעת איזו בירה אתה שותה?!"
"זאת המלצרית הקבועה במועדון שאני הולך אליו עם החברה."
אתי מיד יצאה החוצה בסערה בלי לומר מילה, סימנה למונית לעצור לה, נכנסה לתוכה וטרקה את הדלת. נועם נכנס למונית מהצד השני וניסה להסביר בלחץ שהוא נאמן ושהוא לא עשה שום דבר רע. היא צעקה עליו וקיללה עד שהנהג כבר הרגיש צורך להתערב ואמר: "תראי מתוקה אני לא יודע מה הוא עשה לך, אבל רק שתדעי שנועם תמיד מתייחס טוב לבחורות שהוא לוקח מכאן!"
עבור לבא-במייל
