באתר תמצאו בדיחות מכל הסוגים. בדיחות לילדים, בדיחות למבוגרים, בדיחות מי זה, בדיחות טוק טוק, בדיחות על עדות, בדיחות על נישואים, בדיחות על בגידות, בדיחות על חיות, בדיחות קצרות, בדיחות ארוכות, שורות מחץ, משפטים מצחיקים, בדיחות קרש, בדיחות טפשיות, בדיחות משטרה, בדיחות של שורה אחת ועוד המון בדיחות מצחיקות.
גבר חוזר הביתה מהעבודה מוקדם מהרגיל ולפתע שומע מחדר השינה קולות מוזרים. הוא רץ למעלה ומגלה את אישתו ערומה על המיטה, מזיעה ומתנשפת.
"מה קורה פה?" הוא שואל.
"אני עוברת התקף לב!" עונה לו האישה.
הגבר ממהר למטה כדי להזמין אמבולנס. ברגע שהוא מתחיל לחייג, בנו בן ה-4 רץ אליו וצועק: "אבא, אבא, הגנן מתחבא בארון שלך!" הגבר טורק את הטלפון וחוזר למעלה בריצה. הוא ניגש לארון, פותח אותו בכוח ומגלה שם את הגנן בדיוק כמו שאמר הבן.
"אתה לא מתבייש? חוצפן!" צועק הגבר, "אישתי עוברת התקף לב ואתה עסוק בלשחק מחבואים עם הילדים?!"
בשעת בוקר מוקדמת מאוד אישה שיכורה וערומה לחלוטין נכנסה לתוך מונית בניו יורק וביקשה לנסוע לביתה… נהג המונית היה מוישה, יהודי מזדקן שחשב שהוא כבר ראה את הכל בעיר, אך ברגע שהאישה נכנסה למונית שלו הוא רק בהה בה ולא אמר דבר, לא התניע את הרכב ולא התחיל בנסיעה. האישה פנתה אליו ואמרה: "מה קורה, הכל בסדר איתך מותק? אף פעם לא ראית אישה ערומה או שכבר שכחת איך זה נראה?".
"אני מאוד מתנצל גברת" ענה מוישה, "אבל אני לא רגיל לדברים כאלה ואני לא חשבתי על מה שאת אולי חושבת שאני חשבתי כשהסתכלתי עלייך. זה כבר לא משנה לאנשים כמוני".
האישה השיכורה החלה לצחוק והשיבה "שטויות! זה לא משנה לך? אני רואה אותך מסתכל עלי במראה! עכשיו צא מהחלומות שלך ותתחיל לנסוע".
מוישה השתהה לרגע ולבסוף אמר "תראי גברת… אני מסתכל עלייך ומסתכל עלייך ואני אומר לעצמי 'מוישה, האישה הזאת פשוט לא לובשת שום דבר, רואים לה את הכל... אז איפה לכל הרוחות יש לה ארנק עם כסף כדי לשלם לי על הנסיעה הזאת?'"
קשיש וקשישה נפגשו במועדון יום והתחילו שיחה ביניהם. במהלך השיחה, גילו שלשניהם יש חיבה לדייג. מאחר ששניהם היו אלמנים, הם החליטו ללכת לדוג ביום שלמחרת.
הקשיש לקח את הקשישה לנהר, שם חיכתה להם סירת דיג. הם עלו על הסירה והחלו לשוט בנהר. הקשיש חיבק את הקשישה בזרועותיו בזמן שהחזיק בחכת הדיג, ולפתע הגיעו לפיצול בנהר.
הקשיש שאל את הקשישה: "ימין או שמאל?". בלי אזהרה מוקדמת, הורידה הקשישה את בגדיה והחלה לנשק את הקשיש. כשסיימו לעשות את מה שעשו, הקשיש לא האמין למה שקרה. הוא חווה את הסקס הכי טוב שהיה לו מימיו.
הסירה המשיכה לשוט, והם הגיעו לעוד פיצול. שוב הקשיש שאל: "ימין או שמאל?", ושוב הקשישה התפשטה והחלה לעשות איתו אהבה. הקשישה הרשימה מאוד את הקשיש, והוא קבע לצאת לדוג איתה שוב ביום שלמחרת.
ביום שלמחרת נכנסו הזוג לסירה, הקשיש החזיק את הקשישה בין ידיו בזמן שהחזיק את חכת הדיג, ואז הגיעו לפיצול בנהר. "ימין או שמאל?" שאל הקשיש, "שמאל" ענתה הקשישה. זה נראה היה קצת מוזר לקשיש, וכשהגיעו לפיצול השני, שאל שוב "ימין או שמאל?", והקשישה ענתה "ימין".
הקשיש היה ממש מבולבל, שיחרר את הקשישה מאחיזתו ושאל: "מה קרה? אתמול בכל פעם ששאלתי אותך אם להמשיך לימין או לשמאל, עשית איתי אהבה בתשוקה, והיום אני לא מקבל כלום!"
הקשישה ענתה: "אהההה.... עכשיו הכול ברור. אתמול פשוט הייתי בלי מכשיר השמיעה שלי, והייתי בטוחה שאמרת 'מין או ליפול'!"
יעקב סוף סוף יצא לפנסיה, והוא החליט שברצונו לעבור לגור במקום שקט שבו יוכל להעביר את ימיו ברוגע ובנועם ולישון בכל אחר צהריים כמו תינוק. הוא רכש בית ברחוב שקט, לא רחוק מבית ספר. הבעיה היא שבמשך שבוע שלם, בכל יום אחרי הצהריים ובדיוק בשעה שבה ישן, עברו ליד ביתו שלושה ילדים עם מקלות בידיים, אותם הם דפקו על פחי אשפה והרעישו בקולי קולות.
יעקב החליט שזה חייב להיפסק, והיה לו רעיון מושלם. הוא חיכה שהילדים יגיעו, וכשאכן הופיעו כהרגלם, הוא יצא אליהם ואמר להם, "אתם ילדים ממש נהדרים, גם אני הייתי כמוכם כשהייתי בגילכם – הייתי דופק מקלות על כל דבר שראיתי. אתם מזכירים לי את עצמי כשהייתי קטן – תעשו לי טובה, אם תעברו פה בכל יום ותעשו את זה, אני אתן לכל אחד מכם 5 שקלים".
הילדים כמובן שמחו ואמרו לו שהם יחזרו בכל יום וירעישו כמה שיותר.
עברו מספר ימים בהם יעקב שילם לילדים 5 שקלים כפי שהבטיח, ויום אחד הוא יצא לפגוש אותם עם פרצוף עצוב. הוא אמר להם, "תראו ילדוד'ס, אני ממש מצטער, אבל נבלע לי כרטיס האשראי ולא הצלחתי להוציא כסף. אין לי מספיק כדי לתת לכם הרבה, אז תצטרכו להסתפק ב-2 שקלים לכל אחד". הילדים כמובן לא היו מרוצים, אך קיבלו את התשלום והמשיכו לדפוק על הפחים כהרגלם.
עברו עוד מספר ימים, בהם הילדים הרעישו ככל יכולתם עבור 2 שקלים ליום. יצא יעקב לפגוש אותם יום אחד, ופניו היו קודרים מאוד. "תראו...", אמר להם, "אני ממש מצטער, אבל לא קיבלתי את כספי הפנסיה שלי החודש. אני אאלץ להביא לכל אחד מכם רק חצי שקל".
"זהו?!" אמר המנהיג של החבורה. "נראה לך שאנחנו נבזבז את הזמן שלנו על חצי שקל? השתגעת! אין מצב! אנחנו לא נחזור לפה עוד, זה לא שווה את זה!".
ומאז, יעקב ישן בכל אחר צהריים כמו תינוק...
חייל, רופא ופוליטיקאי טיילו ביערות של ארץ מרוחקת ונחטפו על ידי שבט של מקומיים. ראש השבט האכזר הודיע לשבויים שלו שהדרך היחידה בשבילם לצאת לחופשי היא לעבור את "מבחן הנחש" של בני עמו. כל אחד מהם צריך להחזיק למשך עשר דקות את הנחש הגדול והתוקפן ביותר שחי ביער. אם הוא יכיש אותם הארס שלו יהרוג אותם בתוך שניות, ואם הם יסרבו למבחן הוא ובני השבט שלו יאכלו אותם. בלית ברירה השלושה הסכימו להתמודד עם המבחן...
ראשון ניגש החייל וניסה להתגנב מאחורי הנחש התוקפן והמסוכן כדי לתפוס את ראשו במהירות ולהצמיד אותו לקרקע. אך הנחש היה מהיר ממנו, בתוך שבריר שנייה הוא הכיש את ידו של החייל, ואותו שבוי מת כעבור רגעים ספורים.
רועד מאימה, ניגש הרופא בזהירות אל הנחש וקירב את ידו באיטיות אל גופו הארוך כדי להרים ולהחזיק אותו. הגישה העדינה הזאת לא הרגיעה את הנחש התוקפן, שמיד הכיש את הרופא והרג אותו במקום.
אחרון נשאר הפוליטיקאי שפשוט צעק שנמאס לו מהשטויות האלו, קם ממקומו והרים את הנחש הענק על הכתפיים שלו. ראש השבט וכל אנשיו היו בהלם שהנחש לא רק אפשר לו לעשות זאת, אלא גם לא הכיש אותו או פגע בו כלל למשך 10 דקות מורטות עצבים.
אחרי שהפוליטיקאי שוחרר, הביט ראש השבט על הנחש ושאל: "למה לא הרגת את האיש האחרון?".
"אדיבות מקצועית", ענה הנחש.
בבית משפט בעיירה דרומית שכוחת אל בטקסס, עורך הדין של התביעה קורא לעדה הראשונה שלו, סבתל'ה מבוגרת, לדוכן העדים.
הוא ניגש אליה ושואל אותה "האם את מכירה אותי, גברת ג'ונס?"
והיא עונה: "כן, כמובן שאני מכירה אותך מר וויליאמס, הכרתי אותך מאז שהיית ילד קטן, ולמען האמת אתה אכזבה גדולה מבחינתי. אתה משקר, בוגד באשתך, אתה מניפולטיבי ומדבר על אנשים מאחורי הגב. אתה חושב שאתה איזה סיפור הצלחה ואין לך את השכל להבין שלעולם לא יצא ממך כלום. כן אני מכירה אותך".
עורך הדין נעמד במקום המום, לא בטוח מה לעשות. לבסוף הוא מצביע לצדו השני של האולם ושואל "גברת ג'ונס, האם את מכירה את עורך הדין של ההגנה?"
והגברת שוב עונה: "כן, כמובן. אני מכירה את מר בראדלי מאז שהיה צעיר, גם כן. הוא עצלן, דו פרצופי ויש לו בעיית שתייה. הוא לא מסוגל לנהל מערכת יחסים נורמלית, והוא אחד מעורכי הדין הגרועים במדינה. שלא לדבר על זה שהוא בגד באישתו עם שלוש נשים שונות. אחת מהן הייתה אשתך. כן, אני מכירה אותו"
עורך הדין מטעם ההגנה כמעט מתעלף במקום.
פתאום השופט מבקש מעורכי הדין לגשת אליו לדלפק ובקול מאוד שקט הוא אומר להם:
"תקשיבו מטומטמים, אם אחד משניכם שואל אותה אם היא מכירה אותי, אני שולח את שניכם לכיסא החשמלי!"
מרוקאית אחת התחילה לסבול מכאבי ראש נוראיים אז היא קבעה תור אצל הרופא שלה. אחרי שיחה קצרה וכמה שאלות, הרופא שולח אותה לעשות בדיקת דם ולחזור אליו עם התוצאות.
אחרי כמה ימים המרוקאית חוזרת והרופא מבשר לה: "גילינו את הבעיה, יש לך מחסור חמור בוויטמינים. הדבר הכי חשוב שאת צריכה להתחיל לעשות זה לקחת כל יום כדור B12".
"אוי דוקטור אני מצטערת אני לא יכולה" השיבה המרוקאית, "בישתיים עשרה אני חייבת לאסוף את הילד מהגן!"
בחור טייל ברחובות פריז ולפתע ראה כלב רוטוויילר תוקף ילדה קטנה. מיד קפץ הבחור על הכלב, נאבק בו וחנק אותו. הילדה יצאה בשריטות קלות בלבד וכך גם הבחור.
מיד הגיעו כתבי טלוויזיה נלהבים ושאלו את הבחור: "אמור לנו מה שמך? כל פריז תשמע עליך, והכותרת הראשית בעיתון מחר תהייה: גיבור פריזאי הציל ילדה משיני כלב טורף!"
אמר הבחור: "אבל אני לא מפריז."
אמרו הכתבים: "אוקי, אז כל צרפת תשמע עליך והכותרת מחר בעיתון תהיה: גיבור צרפתי הציל ילדה משיני כלב טורף!"
אמר הבחור: "אבל אני לא מצרפת."
אמרו הכתבים: "אוקי , אז כל אירופה תכיר אותך והכותרת תהיה: גיבור אירופאי הציל ילדה משיני כלב טורף!"
אמר הבחור: "אבל אני לא מאירופה."
אמרו הכתבים: "אז מאיפה אתה!?
ענה הבחור: "אני מישראל."
אמרו הכתבים: "אוקי, אז כל העולם ישמע עליך והכותרת מחר בכל העיתונים תהיה: ישראלי הרג כלב של ילדה קטנה".
בעל שעובד בחו"ל כתב מכתב לאשתו:
אהובתי! אני לא יכול לשלוח לך החודש את משכורתי, לכן, אני שולח לך 100 נשיקות. אוהב אותך! בעלך, חיים.
אישתו ענתה לו: אהובי שלי! הרבה תודות על 100 הנשיקות. להלן רשימת ההוצאות:
1. החלבן הסכים לספק חלב, תמורת 2 נשיקות...
2. החשמלאי הסכים להחליף פיוז, רק אחרי 7 נשיקות...
3. בעל הבית, בא כל יום, בשביל 2 או 3 נשיקות במקום שכר דירה...
4. בעל המכולת, לא הסכים לנשיקות בלבד, אז נתתי לו, עוד כמה דברים...
5. הוצאות אחרות – 4 נשיקות...
אל תדאג לי, יש לי עוד 35 נשיקות, ואני מקווה, שזה יספיק לי עד סוף החודש. האם עלי לתכנן אותו דבר גם לחודש הבא? בבקשה תענה לי מהר. אוהבת אותך! אישתך, שרה.
במסגרת משפט רצח שהתנהל בארה"ב בפני שופט וחבר מושבעים, כולם הבינו שלנאשם אין סיכוי.
אמנם הגופה של הנרצח מעולם לא נמצאה, אך ראיות שונות קשרו את הנאשם למעשה. גם לשופט ולחבר המושבעים היה ברור שהרשעה והוצאה להורג הן רק עניין של זמן...
בדיון האחרון, שנייה לפני שהסתיים המשפט, פנה השופט לסנגור ושאל "לפרוטוקול" האם יש לו מה להוסיף. להפתעת כולם קם הסנגור ואמר בביטחון: "רבותיי, בית המשפט עומד להרשיע היום אדם חף מפשע באשמת רצח שלא ביצע, ואני עומד להוכיח לכם את זה. אני מבקש מכולכם כרגע להסתכל היטב על דלת האולם, כי בעוד מספר שניות ייכנס ממנה 'הנרצח' בכבודו ובעצמו כשהוא בריא ושלם".
השופט, חבר המושבעים ושאר יושבי האולם עצרו את נשימתם והסתכלו על הדלת בדריכות. חלפה חצי דקה, חלפה דקה, אך איש לא נכנס.
פנה השופט בזעם לסנגור: "אף אחד לא נכנס, האם אדוני מנסה לעשות צחוק מבית המשפט?"
ענה הסנגור: "כבודו צודק. אף אחד לא נכנס וגם לא ייכנס, אבל העובדה שכולכם הסתכלתם לעבר הדלת, משמעותה שהאמנתם שקיימת איזושהי אפשרות שכלל לא בוצע רצח. די בכך כדי לבסס ספק סביר ולזכות את הנאשם".
השופט ויו"ר חבר המושבעים הסתכלו זה על זה בתדהמה. השופט הורה לחבר המושבעים לצאת ולהכריע בדבר אשמתו של הנאשם.
לאחר חמש דקות חזר חבר המושבעים והתיישב במקומו. דממה השתררה באולם. השופט פנה לחבר המושבעים ושאל: "האם קיבלתם החלטה?"
קם יו"ר חבר המושבעים ואמר: "כן כבודו. קיבלנו החלטה פה אחד".
"ומהי החלטתכם?" שאל השופט.
ענה יו"ר חבר המושבעים: "אשם!"
הסנגור ההמום ניתר ממקומו וצעק: "אבל מה בדבר הספק הסביר? הרי כולכם הסתכלתם על הדלת!"
ענה יו"ר חבר המושבעים: "אנחנו הסתכלנו על הדלת, אבל הקליינט שלך לא..."
דוד, בעל חברה קטנה לביטוח, שם לב שלאחרונה העובדים במשרד שלו מתבטלים יותר מדי ולא עוסקים מספיק בעבודתם. אז הוא החליט שהגיע הזמן להפסיק עם זה, ותלה ברחבי כל המחלקות במשרד שלט ברור באותיות גדולות: "במשרד הזה מתעסקים רק בעבודה!". עבר שבוע, דוד עשה סיבוב במשרד ולא שם לב לאיזשהו שינוי בקרב עובדיו או בהתנהגות שלהם.
אז הוא החליט להחמיר בעניין ולהיות תקיף יותר. הוא הסיר את שלטי "מתעסקים רק בעבודה!", ובמקומם תלה שלטים חדשים שבהם נאמר: "מי שלא יעסוק אך ורק בעבודה שלו בזמן שהוא במשרד – יפוטר לאלתר!". אחרי שבוע דוד הסתובב במשרד וראה שהעובדים הזוטרים והחדשים אכן עסוקים בענייני עבודה, אבל הבכירים והוותיקים יותר עדיין מתעלמים מההוראות שלו ועוסקים בשלהם.
ברוב תסכולו, דוד החליט שאולי כדאי לנסות טקטיקה אחרת. הוא הקשיב לכמה הרצאות בנושא עידוד עובדים בכירים, פסיכולוגיה חיובית והעברת מסרים קצרים וקולעים, ואז החליט לעשות מעשה – הוא הסיר את שלטי "מי שלא יעבוד יפוטר" ושם במקומם בכל המשרד שלטים שעליהם נכתב: "פשוט תעשו את זה עכשיו!".
אחרי שבוע, חבר ותיק של דוד הגיע לבקר אותו במשרד שלו. הוא ראה את כל השלטים שדוד תלה ושאל אותו האם התוכנית שלו באמת עבדה כמו שצריך. דוד התייפח קלות ואמר: "טוב, לא בדיוק בדרך שציפיתי. רואה החשבון שלי גנב מהקופה 250,000 שקל ונעלם, מנהלת המשרד ברחה עם הסגן שלי כדי להתחתן בקפריסין, וכל שאר העובדים באו לדרוש ממני העלאה..."
מורה לביולוגיה לימדה את הכיתה שלה על לווייתנים. היא סיפרה לכיתה שמבחינה פיזיולוגית זה בלתי אפשרי שלוויתן יבלע בן אדם שלם, כי למרות שזו חיה עצומת מימדים הבטן שלה קטנה מאוד. באותו שלב אחת התלמידות בכיתה הרימה את ידה וביקשה לדבר.
״אבל המורה, בשיעור תנ״ך למדנו שלוויתן בלע את יונה הנביא בשלמותו.״
"תגידי לי באיזה שיעור אנחנו? התעצבנה המורה על התלמידה, והמשיכה להתעקש שלוויתן לא באמת יכול לבלוע בן אדם במציאות.
אז התלמידה אמרה: ״אוקיי, כשאגיע לגן עדן אני אשאל את יונה״.
המורה, שרצתה להתחכם קצת, אמרה לה: ״ומה אם יונה הלך לגיהנום?״
״במקרה הזה את תוכלי לשאול אותו״.
אני שואלת אם השמנתי...
מצד שני יש רק תשובה אחת שמותר לו לענות
אני אוהבת להשמיץ את המשפחה שלי...
מצד שני אוי לו אם הוא מסכים.
גם את המשפחה שלו אני אוהבת להשמיץ...
ואם הוא לא מסכים איתי, הוא עיוור!
כשהוא לא מנקה, זה מעצלנות.
כשאני לא מנקה, זה מתשישות.
אם לא נאה לו, אפשר להתגרש...
מצד שני רק לי מותר לחשוב על זה.
אני לא צריכה להגיד, הוא צריך לדעת!
מצד שני, אם הוא לא אומר לי, איך אני אדע?
צריך לטפח את הזוגיות.
מצד שני צריך לישון.
הוא לא יודע לבקש סליחה.
אני יודעת לבקש סליחה, אבל אף פעם אין לי על מה.
מה יש אם יוותר כשזה חשוב לי.
מצד שני הכל חשוב לי.
כשהוא לא מגיב אני צועקת שיגיד משהו.
כשהוא מגיב אני צועקת שישתוק.
זה מרגיז כשהוא לוקח לי מהצלחת.
מצד שני אני רק רוצה לטעום.
כשאני מחליטה על הילדים, חשוב שהוא יתן לי גיבוי.
כשהוא מחליט על הילדים, טוב שהם ישמעו מגוון דיעות...
אסור לו לצעוק על הילדים ככה!
אסור לילדים לגרום לי לצעוק עליהם ככה!
מה יש אם הוא יכין לי קפה?
מצד שני אני לא המשרתת שלו.
כשהוא קונה, הוא מבזבז..
כשאני קונה, אני חיה רק פעם אחת.
מורה בבית ספר נכנס יום אחד לפאב, מתיישב מול הבר ומזמין בירה. ״אני כל כך שחוק״ הוא אומר בקול עייף ונרגן לברמן, ״מערכת החינוך בישראל בקושי מתפקדת וכל בתי הספר מנוהלים בצורה כל כך מחפירה עלובה״.
״אם ככה אז אני מניח שזה באמת נכון מה שאומרים...״ אומר לו הברמן.
שואל המורה: ״מה אומרים?״
עונה לו הברמן: ״שבית הספר מכין אותך לחיים האמיתיים!״
יום אחד נכנס לחנות הפארם של יפית בחור, וביקש לדעת היכן נמצא מדף ההיגיינה הנשית. יפית הנחתה אותו אל המעבר שבו ממוקם המדף, הבחור ניגש אליו, הביט בו בתמיהה למשך מספר רגעים, ואז פנה שוב ליפית ושאל אותה: "סלחי לי, איפה יש לכם כאן צמר גפן?", יפית כיוונה אותו למקום הנכון, ואחרי כמה דקות ראתה אותו חוזר עם מספר שקיות מן המוצר.
"יש לכם פה אולי חוטי תפירה?" שאל הבחור את יפית, שבתגובה הצביעה לכיוון עמדת מוצרי התפירה ושלחה אותו אליה; הבחור חזר משם עם חבילת חוטי תפירה לבנים. "אולי יש לכם גם במקרה איזה קופסת קרטון קטנה" שאל הבחור את יפית. "אני אבדוק מאחור" השיבה, הלכה, ולאחר כמה רגעים חזרה עם הקופסה המבוקשת.
הבחור שם את כל המוצרים שלקח בקופסה שהביאה לו יפית, וביקש ממנה לעשות לו חשבון. "שמע, אני לא רוצה להיות חוצפנית" אמרה לו יפית לפני שהתפנתה לעריכת החשבון, "אבל אני חייבת לשאול: כשנכנסת לפה ביקשת לדעת איפה מדף מוצרי ההיגיינה הנשית, ואז ניגשת אליו, הבטת בו, אבל בסוף לא לקחת ממנו כלום. בסוף, אתה בא אליי עם מלא מוצרים לא קשורים בכלל. מה בדיוק הסיפור?"
ענה לה הבחור: "תשמעי, זה פשוט - חברה שלי שלחה אותי לקנות לה טמפונים. בהתחלה חשבתי באמת להביא לה בדיוק את מה שביקשה, אבל אז נזכרתי שאתמול, כשביקשתי ממנה להביא לי חפיסת סיגריות, היא חזרה הביתה עם חבילת טבק וכמה ניירות לגלגול. אז פתאום הבנתי – אם היא חושבת שאני יכול לגלגל את הסיגריות לעצמי, אז גם אני יכול לחשוב שהיא מסוגלת לגלגל את הטמפונים לעצמה".
זוג חרדים הגיעו לגן החיות בניו יורק עם כל שמונה עשר ילדיהם, אבל בכניסה נאמר להם על ידי הקופאי שהשעה מאוחרת וגן החיות כבר סגור.
ההורים: "אבל הבטחנו להראות לילדים את הגורילה"
הקופאי: "כל הילדים האלה שלכם?"
ההורים: "ברוך השם, כן"
הקופאי: "אז תמתינו כמה דקות כאן אני אביא את הגורילה לכאן. היא חייבת לראות את זה!"
מורה בבית ספר יסודי שאלה את כל התלמידים בכיתה, במה עוסק אביהם.
כמובן שהתקבלו כל התשובות הנפוצות: נהג, מתכנת, רופא, איש מכירות...
רק ילד אחד שישב מאחור לא ענה.
"ומה איתך?" שאלה המורה.
הילד הנבוך ענה בהיסוס: "אבא שלי... הוא רוקד בעירום במועדונים של הומואים, ולפעמים, אם הם מציעים ממש הרבה כסף, הוא גם שוכב איתם"
המורה, מזועזעת עד עמקי נשמתה, שלחה את שאר הילדים לשחק בחצר.
מיד לאחר מכן לקחה את הילד לצד ושאלה אותו: "חמוד, זה באמת מה שאבא שלך עושה??"
"לא" ענה הילד, "הוא חבר כנסת... אבל התביישתי להגיד את זה מול כל הילדים"
איש בא לרופא לבדיקה רפואית שנתית.
"מצב בריאותך תקין ומתאים לגילך", אמר הרופא, "אלא שאתה שמן מדי, ורצוי שתתחיל להקפיד על אכילה נכונה".
"לפני שאני מתחיל בדיאטה", הגיב האיש, "אני מעונין לשמוע דעה נוספת".
"בסדר", אמר הרופא, "אתה גם די מכוער".
מוחמד בן ה-6, שמתגורר עם הוריו בפריז, עולה לכיתה א' והולך בפעם הראשונה לבית הספר. בשיעור הראשון של היום, המורה מבררת את שמו של כל אחד מן התלמידים בכיתה. כשהיא מגיעה אל מוחמד, היא מסתכלת עליו ושואלת: "מה שמך, חמוד?" והוא עונה לה בתגובה: "מוחמד". המורה המופתעת מעקמת מעט את פרצופה, ואומרת לו: "פה בצרפת אין שם כזה מוחמד. מהיום השם שלך הוא ז'אן פייר".
בסיומו של יום הלימודים חוזר מוחמד לביתו, ואיך שהוא פותח את דלת הבית ונכנס, אימו קוראת אליו: "מוחמד מתוק, איך היה בבית הספר? מה תרצה לאכול לארוחת הצהריים?". עונה לה הילד בהחלטיות: "מהיום לא קוראים לי מוחמד יותר, שמי הוא ז'אן פייר".
אימו של מוחמד מגיעה במהירות לסלון, מסתכלת בזעזוע על הילד וצועקת עליו: "איך אתה מדבר? יום אחד בבית הספר וכבר שכחת את כל המורשת שלך?" ומורידה לו שתי סטירות, "חכה שאבא יגיע וישמע על זה". כשאבא של מוחמד חוזר הביתה מעבודתו ושומע מה הילד אמר, גם הוא מתעצבן ומוריד למוחמד 4 סטירות, שתיים על כל לחי.
יום לאחר מכן שב מוחמד לבית הספר, וכאשר הוא נכנס לכיתה והמורה מבחינה בו, היא ישר שואלת אותו בבהלה: "ז'אן פייר, מה קרה לך? למה כל הפנים שלך אדומות ונפוחות?"
"תראי מה זה, המורה" עונה לה מוחמד, "לא עבר יום אחד מאז שנהייתי צרפתי וכבר שני ערבים תקפו אותי".
שלום, כאן סבתא. אני לא בבית כרגע. אם ברצונכם להשאיר הודעה, אנא עשו זאת כעת.
אם הנך אחד מילדי – אנא הקש 1.
אם אתה זקוק לבייביסיטר – הקש 2.
אם המכונית שלך במוסך וברצונך להשתמש בשלי – הקש 3.
אם היום יום שישי, לא קנית חלה ואני צריכה לרוץ לקנות עבורך – הקש 4.
אם עלי לקחת את הנכדים לגן, לבית הספר, למשחק כדורגל, לבלט, לחוג שחייה או לקייטנה – הקש 5.
אם עלי להחזיר את הנכדים מהגן, מבית הספר, ממשחק כדורגל, מבלט, מהשחייה או מהקייטנה – הקש 6.
אם אתה בישיבה ולא תגיע הביתה בזמן ורצונך להיעזר בי כדי לקחת את הנכדים לרופא שיניים, שיעורי עזר, קלינאי תקשורת או פסיכולוג ילדים – הקש 7.
אם ברצונך שהנכדים יבואו לישון אצלי למרות שהערב אני משחקת רמי עם החברות – הקש 8.
אם את אחת מחברותיי – מה את חושבת? למי יש זמן לדבר אתך?! אני סבתא!
עמית ויונתן דיברו אחד עם השני בזמן ההפסקה בבית הספר.
עמית אמר ליונתן: "אני ממש מודאג, אבא שלי עובד 12 שעות ביום כדי שיהיה לי גג מעל הראש ואוכל חם על השולחן"
"נו ו..?" שאל יונתן.
"ואמא שלי מבלה כמעט את כל היום בבישול וניקיונות עבורי. אני ממש מודאג!", אמר עמית בחשש.
יונתן המבולבל אמר לעמית: "מה יש לך לדאוג? נשמע כאילו שהחיים שלך די מסודרים וכיפיים"
עמית אמר בבהלה: "ומה אם הם ינסו לברוח? על זה לא חשבת?!"
כיצד לא הבחנתי בו, בגבר האידיאלי, והוא כה קרוב אלי, ממש מתחת לחוטמי.
הוא גבוה ונאה, בעל מקצוע חופשי ובעל ממון, אדיב, רגיש ומתייחס.
הוא מעולם לא דחה אותי, תמיד שמח לשמוע את קולי,
מתעניין בשלומי בלבביות, גם אם חלפו חודשים רבים מאז התקשרתי אליו לאחרונה.
הוא ממהר לקבוע עמי פגישה מיד לאחר שהזדהיתי בטלפון.
מעולם לא מאחר לפגישה איתי, ותמיד מחכה לבואי.
הוא מכניס אותי אל חדרו הממוזג, מגיש לי מיד כוס מים קרים,
מושיב אותי על הכורסא הנוחה ובעצמו מתישב על שרפרף ללא משענת.
הוא מחזיק בידי, מלטף את מצחי, מסיר בעדינות את שפתוני מעל שפתי,
וגורם לי תמיד פעימות לב מוגברות.
הוא כותר לי כתרים, מספר לי סיפורים
ואינו מצפה כי אשיב בדברי חכמה.
הוא דואג לדיאטה שלי וגורם לי לצום לאחר כל פגישה עימו.
הוא משוחח עמי על גשרים, על זהב ועל כסף – ותמיד במאות ובאלפים,
הוא הגבר היחיד בעולם שאינו מנסה להשתיק אותי ולסגור את פי – להיפך!!
הוא תמיד תמיד רוצה לראותני שנית,
וממהר לקבוע עמי פגישה לשבוע הבא, שמא אתחרט.
הגבר האידיאלי, איך לא הבחנתי בו, והוא ממש מתחת לחוטמי…
רופא השיניים שלי.
אב נכנס עם בנו לחנות ספרים, בעוד שהבן שלו משחק עם מטבע של חצי שקל. לפתע האבא רואה שהבן בלע בטעות את המטבע ופניו הופכות לכחולות. האב נכנס להיסטריה וצועק לעזרה. לפתע קמה אישה בחליפת עסקים בבית הקפה הסמוך, ותוך שהיא מקפלת ומניחה בצד את העיתון שקראה, צועדת באלגנטיות לעבר החנות, מגיעה אל הילד, מורידה לו את התחתונים ותופסת אותו בביצים. בהתחלה בעדינות ולאט לאט מהדקת את ידיה בחוזקה סביבן, עד שהילד מקיא את המטבע.
האישה צועדת חזרה לבית הקפה מבלי לומר מילה ושבה לקרוא בעיתון שזנחה. האב ההמום, לאחר שווידא שלבנו לא נעשה נזק, רץ לכיוונה, הודה לה ושאל: "גבירתי, הצלת את הבן שלי! אני רק לא מבין מה עשית, את רופאה?"
"לא", ענתה האישה, "עורכת דין לענייני גירושין".
אחרי שנים רבות של נישואים, זוג פנסיונרים קשישים החליט לצאת קצת מהבית וללכת לראות ביחד סרט בקולנוע. הם הגיעו מוקדם, החליטו להתפנק וקנו לעצמם פופקורן, שתייה וממתקים, ונכנסו לאולם.
כמה דקות אחרי שהסרט התחיל פתח הבעל חבילת דובוני גומי והתחיל לאכול בהנאה, אך במקום להמשיך לשבת וליהנות מהסרט הוא פתאום החל לזוז מצד לצד ולחפש משהו מסביבו.
"למה אתה זז כל כך הרבה, מה קרה?" שאלה האישה.
"נפלה לי סוכריה על הרצפה" ענה הבעל.
הבעל ממשיך בחיפושים במשך כמה דקות ולבסוף מתחיל לזחול על הרצפה ולהאיר אותה עם הטלפון הנייד שלו.
"אתה מוכן להסביר לי מה אתה עושה שם? אתה מפריע לכולם לראות את הסרט!" נזפה האישה בבעלה.
"אמרתי לך, נפל לי דובון גומי על הרצפה" השיב הבעל.
"שב במקום ותפסיק להיות ילד" התעצבנה האישה, "גם ככה הרצפה מטונפת אז לא יהיה לך מה לעשות איתו".
"אבל..." החל הבעל להגיד, אך אשתו השתיקה אותו במהירות והכריחה אותו להישאר במקומו, שם הוא ישב עם הבעת פנים חמוצה במשך כל שאר הסרט ולא אכל דבר...
בסוף הסרט הבעל מיד החל לזחול שוב על הרצפה ולחפש. "משה, זאת רק סוכריית גומי אחת קטנה ומסכנה, אתה מוכן פעם אחת בחיים להפסיק להיות כזה קמצן ולקום?" אמרה האישה.
"היא שווה הרבה יותר ממה שאת חושבת" ענה הבעל.
"איך זה ייתכן שהיא שווה כל כך הרבה?"
"כי השיניים שלי נדבקו אליה!"
נהוג לספר כי ביוון העתיקה רבבות אנשים היו פונים מדי יום לפילוסוף הידוע סוקרטס, כדי לשמוע את תובנותיו החכמות ולבקש את עצתו לגבי החיים. יום אחד, רץ אליו אחד ממכריו בהתרגשות ואמר: "סוקרטס אתה יודע מה שמעתי על דיוגנס?"
"חכה רגע", ענה לו סוקרטס, "לפני שאתה מספר לי, הייתי רוצה שתעבור מבחן קטן שנקרא מבחן המסנן המשולש".
"המסנן המשולש?" התפלא האיש.
"בדיוק", אמר סוקרטס "לפני שאתה מדבר איתי על דיוגנס בוא נעצור רגע כדי לסנן את מה שאתה עומד להגיד. המסנן הראשון הוא אמת. האם אתה בטוח לחלוטין כי מה שאתה רוצה לספר לי הוא דבר אמת?"
"ובכן לא לחלוטין", הודה האיש לאחר מחשבה קלה, "שמעתי על זה רק עכשיו ורצתי לספר לך!"
"בסדר", המשיך סוקרטס, "אז אתה לא באמת יודע אם זה נכון או לא. עכשיו נעבור למסנן השני - המסנן של הטוב. האם מה שאתה עומד לספר לי על דיוגנס הוא טוב?"
"לא, למעשה זה אפילו קצת רע..." ענה האיש.
"אם כן..." אמר סוקרטס בטון כועס, "אתה רוצה לומר לי משהו על דיוגנס שעלול להיות רע, למרות שאתה לא בטוח שהוא נכון?"
האיש משך בכתפיו במבוכה וסוקרטס המשיך: "אתה עדיין עשוי לעבור את המבחן אם תצלח את המסנן השלישי - שימושיות. האם מה שאתה רוצה לספר לי על דיוגנס הוא דבר שאוכל לעשות בו שימוש ממשי?"
"לא, לא ממש..." גמגם האיש.
"ובכן", סיכם סוקרטס, "אם מה שאתה רוצה לספר לי אינו בהכרח דבר אמת, הוא לא טוב ואפילו לא שימושי, למה לספר לי אותו או למישהו אחר?"
האיש נשאר חסר מילים והמשיך לעמוד נבוך ומבויש, עד שלבסוף סוקרטס סובב אליו את גבו והלך.
מהסיפור הזה ניתן ללמוד 2 דברים:
1- כמה חכם היה סוקרטס - פילוסוף דגול אשר זכה להערכה רבה אז וגם היום.
2- מדוע למרות כל חכמתו, סוקרטס מעולם לא גילה שדיוגנס ניהל רומן עם אשתו...
כולם מדברים על חשיבות הכושר למבוגרים. אנחנו מדברים על חשיבות המנוחה... אוסף משפטים מצחיקים!
- הליכה יכולה להאריך את חייך. בגיל 85, זה מאפשר לך לבזבז עוד 5000 ש"ח בחודש למשך חצי שנה בדיור מוגן...
- סבא שלי התחיל ללכת 5 ק"מ ביום בגיל 70. היום הוא בן 90 ואין לנו מושג איפה הוא.
- אני אוהב הליכות ארוכות. במיוחד כשאנשים מעצבנים עושים את זה ממני והלאה.
- הסיבה היחידה שיש לי ללכת מהר, היא שזו הפעם היחידה שאני יכול להנות מנשימה מהירה שוב.
- אין כמו לקום להליכה מוקדם בבוקר, כשהמוח עוד לא מבין את הטעות שהוא עושה.
- הצטרפתי למכון כושר לפני חצי שנה ועוד לא ירדתי גרם! מסתבר שצריך ממש להיות שם...
- בכל פעם שאני אומר את המילה הגסה "התעמלות", אני מיד רץ לשטוף את הפה עם קצפת ושוקולד.
- אמנם יש לי שרירים רופסים, אבל למזלי הכרס מכסה אותם...
- היתרון היחידי להתעמל בגיל מבוגר, הוא למות חטוב.
- כולנו נהיים כבדים יותר עם השנים. זה בגלל כל המידע שמצטבר במוחנו. זו הגרסא שלי ואני דבק בה!
- בכל פעם שאני חושב על המראה שלי יותר מדי, אני נכנס לפאב ואחרי שעתיים אני כבר נראה הרבה יותר טוב.
- אשתי שאלה אותי "מה אתה עושה?" אז אמרתי "כלום". היא התעצבנה ואמרה ש"זה בדיוק מה שעשיתי אתמול!" אז אמרתי לה שעוד לא סיימתי...
אתם יכולים להריץ את הבדיחה הזו בין החברים שלכם, אבל למה להריץ אם אפשר סתם לשלוח...??
באולימפיאדת הנכים נערכו השחיינים למקצה השחייה. היות ומדובר באנשים עם נכויות, עבר נציג מחבר השופטים ובדק שאכן כולם כשירים להתחרות.
הוא ניגש לשחיין הראשון, ראה שחסרה לו יד שמאל מהמרפק ומטה ואישר אותו.
ניגש לשחיין השני, ראה שחסרה לו רגל ימין מהברך ומטה ואישר אותו.
בחן את השחיין השלישי, ראה שחסרות לו שתי כפות רגליים ואישר אותו.
כך הוא המשיך ועבר בין השחיינים, עד שהוא הגיע לשחיין האחרון. הוא הרכין ראשו וגילה חצי דמות, ללא ידיים או רגליים, רק גוף וראש.
הוא פנה אליו באדיבות ואמר: "תראה, זו אמנם אולימפיאדה לנכים, אבל גם כאן יש קריטריונים ואתה לא עומד בהם".
השיב לו השחיין: "אל תדאג, יהיה בסדר!"
השופט כחכך בגרונו והתעקש: "ראה, זה לא עניין אישי, מדובר בנושא בטיחותי ואני חושש לשלומך מרגע שתקפוץ למים..."
השחיין הרגיע אותו ואמר בביטחון: "אל תדאג, כבר 4 שנים אני מתאמן, זו לא תהיה השחייה הראשונה שלי, אני יודע מה אני עושה..."
השופט מהסס קצת, אך לבסוף מתרצה ומאשר גם אותו. בינתיים, עברה דיילת סיוע והלבישה על השחיינים הנכים את המשקפות וכובעים.
שריקת הזינוק נשמעת וכולם קופצים למים. שתי שניות לאחר מכן, כולם חותרים במרץ לעבר הקצה השני ורק השחיין האחרון שוקע בכבדות כמו אבן לקרקעית ומתפתל במים.
מיד קופצים שני מצילים ושולים אותו מהבריכה כשהוא יורק מים ונאבק לנשום...
"מפגרת! מטומטמת! משוגעת!" הוא צועק עם מעט האוויר שנותר בריאותיו.
"מה קרה?" שואלים אותו סביב.
הוא מצביע עם הסנטר על הדיילת ואומר: "4 שנים לקח לי ללמוד לשחות עם האזניים והיא באה ותוקעת עלי כובע!"
ביום הראשון של הלימודים באוניברסיטה, הדיקן דיבר מול כל הסטודנטים והבהיר להם כמה כללים חשובים. "לבנים אסור להיכנס למעונות של הבנות, ולבנות אסור להיכנס למעונות של הבנים", הוא אמר. "כל מי שיפר את החוק הזה ישלם קנס של 50 ש"ח בפעם הראשונה. אם תיתפסו בפעם השנייה תשלמו 100 ש"ח קנס, בפעם השלישית 200 ש"ח, בפעם הרביעית 400 ש"ח וכן הלאה. יש שאלות?"
"כן", הצביע אחד התלמידים ושאל, "כמה עולה מנוי חופשי-חודשי?"
בעל מרוקאי אומר לאשתו: "כשאני מתעצבן עלייך ומתחיל לריב איתך, את אף פעם לא רבה בחזרה. איך את מצליחה ככה לשלוט בכעס שלך?"
האישה משיבה בנינוחות: "אני פשוט מנקה את השירותים".
מופתע מהתשובה שואל הבעל המרוקאי: "מנקה את השירותים? איך זה בדיוק עוזר?"
אשתו עונה: "זה עוזר מאוד, כי אני עושה את זה עם מברשת השיניים שלך..."
לפני שנים רבות, רצה האפיפיור לגרש את כל היהודים מאיטליה. היהודים התקוממו, ובעקבות זאת החליט האפיפיור לערוך עימות בינו לבין נציג מטעם היהודים. במידה ונציג היהודים ינצח בעימות, יוכלו היהודים להישאר באיטליה. הקהילה היהודית בחרה ברב חזקיהו הזקן לייצג אותה בעימות, אך הרב חזקיהו לא ידע לטינית, והאפיפיור לא ידע יידיש. על כן הוחלט לקיים עימות שקט ללא מילים.
ביום העימות ישבו האפיפיור והרב חזקיהו אחד מול השני, ולאחר דקה הרים האפיפיור את ידו והראה שלוש אצבעות. הרב חזקיהו הרים בתגובה יד והראה אצבע אחת. לאחר מכן האפיפיור סובב את ידו באוויר מעל ראשו, והרב חזקיהו הצביע לכיוון הרצפה. אז הביא האפיפיור לחם קודש וגביע יין. הרבי חזקיהו הוציא מכיסו תפוח. בשלב זה קם האפיפיור על רגליו ואמר באיטלקית "הרבי ניצח, היהודים יכולים להישאר!"
הקהל היה המום ולא הבין מה קרה. האיטלקים ניגשו כולם לאפיפיור ושאלו אותו מה קרה בעימות. "בהתחלה הראיתי שלוש אצבעות על מנת להזכיר את השילוש הקדוש. הרב הגיב בהרמת אצבע אחת על מנת להזכיר שיש אלוהים אחד לכולנו. אחר כך הנפתי את ידי מעל לראשי כדי לסמל שאלוהים נמצא סביבנו. הרב הצביע לרצפה כדי לסמל שאלוהים נמצא ממש פה איתנו. לבסוף הבאתי את הלחם הקדוש והיין כדי להגיד לו שאלוהים סולח לנו על חטאינו. הוא מצדו הוציא תפוח כדי להזכיר לי את החטא הראשון של האדם. הייתה לו תשובה לכל דבר, מה יכולתי לעשות?"
גם הקהילה היהודית הייתה המומה ודרשה הסבר מהרב חזקיהו. "בהתחלה הוא אמר לי שיש לנו שלושה ימים לעוף מפה, אז אמרתי לו "ת'קע אצבע". אחר כך הוא אמר שכל איטליה צריכה להתרוקן מיהודים, אמרתי לו שאנחנו נשארים ולא הולכים לשום מקום!"
"נו ומה קרה אז?" שאל מישהו
"מאיפה לי לדעת..." אמר הרב חזקיהו. "יצאנו להפסקת צהריים"