אין מי שלא מכיר את הפתגם "הכלב הוא חברו הטוב של האדם", ויש לכך לא מעט סיבות. הם מארחים לנו חברה, שומרים עלינו, משמחים אותנו כשאנו עצובים אבל מעל לכל, אוהבים אותנו ללא תנאים, והסיפור האמיתי שלפנינו ממחיש זאת בצורה הטובה ביותר. זהו סיפור שאמנם התרחש לפני שנים רבות, אך הוא מתאר את קורותיו של גיבור מיוחד שמרגש עד היום. שמו היה האצ'יקו, כלב מסוג אקיטה שהתפרסם בכך שמדי יום נהג ללוות את בעליו אל תחנת הרכבת בדרכו לעבודה, ובכל ערב היה חוזר לתחנה על מנת להמתין לשובו. זה סיפור על אהבה, חברות ובעיקר נאמנות עד אין קץ, וכמו כל סיפור טוב, הוא מתחיל אי שם בארץ רחוקה...
הכלב האצ'יקו נולד בטוקיו בשנת 1923. האצ'יקו, שפירוש שמו ביפנית הוא "הנסיך השמיני" היות ובלידתו היה הגור השמיני להגיח לאוויר העולם, אומץ על ידי הידסבורו אואנו, פרופסור לחקלאות. מאז שאומץ, ליווה הכלב את בעליו מדי בוקר אל תחנת הרכבת ממנה נהג לנסוע מדי יום אל מקום עבודתו באוניברסיטת טוקיו, ובסופו של כל יום היה הכלב הנאמן שב אל תחנת הרכבת, על מנת לקבל את פני בעליו.
למרבה הצער, בשנת 1925 נפטר בעליו של האצ'יקו, הידסבורו אואנו, כתוצאה מדימום מוחי בעת הרצאה שנשא באוניברסיטה בה הועסק, ולא שב עוד לביתו ולתחנת הרכבת, בה חיכה כלבו הנאמן על מנת לקבל את פניו. לאחר מותו, החליטה אלמנתו של אואנו לעזוב את ביתם המשותף ואת העיר טוקיו מאחור, מכרה את הבית ומסרה את הכלב למשפחה אחרת.
האצ'יקו, שהתקשה מאוד להתמודד עם הגעגועים העזים לבעליו האהוב, ברח מביתו החדש מספר פעמים ושב אל ביתו הקודם, מתוך תקווה למצוא שם את אואנו ולהתאחד עמו שוב. אך בכל פעם היה חוזר כלעומת שבא, עד שלבסוף הבין כי אואנו אינו מתגורר שם עוד. מאז, נהג הכלב המסור להגיע מדי יום ביומו אל תחנת הרכבת, באותה השעה בה נהג בעליו לחזור מעבודתו, כדי לקבל את פניו.
כך נמשכו הדברים במשך יותר מ-9 שנים. הכלב שנהג להגיע ולהמתין מדי יום לבעליו שלא ישוב עוד, שבה את ליבם של עובדי תחנת הרכבת והנוסעים, שטיפלו בו ודאגו לספק לו מזון. אחד מבאי התחנה היה תלמידו לשעבר של אואנו, שעסק בחקר כלבים מזן אקיטה ואף פרסם מספר מאמרים אודות הכלב, שהקנו לו פרסום רב. אחד מהם אף פורסם בעיתון והפך את שמו של האצ'יקו למוכר בכל רחבי יפן.
נאמנותו יוצאת הדופן של הכלב נגעה לליבם של רבים ברחבי המדינה, שהחלו להגיע אל התחנה רק כדי לחזות בכלב המפורסם, ללטפו ולהאכילו. שמו הפך לשם נרדף לאהבה ומסירות, ואף היה מוזכר בפני ילדים כדוגמה לשמירת אמונים.
לאחר כמעט עשור בו נהג להמתין מדי יום לשובו של אואנו, החליטו המקומיים, שהכירו ואהבו את הכלב הידוע, להנציח את האצ'יקו באמצעות פסל בדמותו, שנבנה והוצב בכניסה לתחנת הרכבת בשנת 1934. למרבה הצער, לאחר כל השנים בהן הוא המתין מדי יום ביומו לבעליו אותו לא זכה עוד לראות, נפטר האצ'יקו בגיל 11 שנים כתוצאה מגידול סרטני.
לאחר מותו, נשרפה גופתו של האצ'יקו ואפרו נטמן בבית העלמין אאויאמה מינטאו שבטוקיו, ליד קברו של פרופסור הידסבורו אואנו, על מנת שיוכל להתאחד שוב עם בעליו האהוב. פרוותו שומרה ופוחלצה וכיום היא מוצגת במוזיאון הלאומי למדעים שבטוקיו. פסל נוסף בדמותו הוצב ליד המוזיאון לכלבי אקיטה שבטוקיו, ואפילו קו הרכבת בו נהג אואנו לנסוע למקום עבודתו שונה וזכה לשם ''קו האצ'יקו''.
סיפורו המרגש של האצ'יקו נשא כנפיים והתפרסם ברחבי העולם. הופקו שני סרטי קולנוע אודות חייו של הכלב (הראשון יפני מ-1987 והשני אמריקני מ-2009 בכיכובו של ריצ'ארד גיר), ובשנת 2004 ראו אור שני ספרי ילדים העוסקים בסיפורו. בנוסף, מדי שנה ב-8 באפריל מתקיים טקס זיכרון לכלב המיוחד הזה, ליד פסלו שבתחנת הרכבת.
כיום, פסלו של האצ'יקו שליד תחנת הרכבת הפך למוקד עלייה לרגל, ורבים מבאי התחנה עוצרים להצטלם לצד המורשת של הכלב המפורסם. האצ'יקו אמנם מת לפני שנים רבות, אך סיפור חייו המרגש ואהבתו העזה לבעליו חצו את גבולות ארץ השמש העולה ונגעו לליבם של רבים בכל רחבי תבל, מה שמבטיח שסיפורו ימשיך ללוות אותנו לעוד שנים רבות, וייזכר כסמל לאהבה, נאמנות ללא גבול וידידות אמת.
מקור התמונות: Bored Panda
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא:
06
הייזל ריינה
ממש מרגש. אני כמעט בוכה
הגב05
חן
אני תמיד בוכה מהסיפור הזה. מרגש ברמות.
הגב04
יניב
ראיתי את הסרט כמה פעמים וכל פעם אני נרגש מחדש,לא סתם יש לי כלב ויהיו לי בעתיד פשוט אין על הנאמנות שלהם
הגב03
עמי קשת
מדהים
הגב02
י.ל.
האם מישהו מכיר סיפור על מנהיג פוליטיקאי נאמן ?
הגבHaggai Nahir
כולנו מכירים את ה'מנהיג' ; הכי נאמן: ביובי מושחתיהו! הוא נאמן למדינה ממש כפי שהוא נאמן לשרה-פרה, ה'רעיית' ; מס' 3; לרעיית מס' 2, לרעיית מס' 1, וכמובן - למדינה, שעל חשבונה ו.. קרא עוד
הגב01
ניב
סיפור מדהים,שאותי באופן אישי לא מפתיע,בתור מגדל אקיטה,ואחד שחי כל חייו עם כלבים,אין אהבה ללא תנאים של כלב,ולומר את האמת יש משהו מיוחד בסוג האקיטה!!
הגב