איך לזהות "ערפדי אנרגיה" ואיך להתמודד איתם

יש שיחות שמשאירות אתכם עם חיוך הרבה אחרי שהן מסתיימות. אחרות גורמות לכם לבהות בטלפון ולתהות איך "שיחה קצרה" הפכה לשעה של תלונות, ביקורת ובעיות שמשום מה מצפים מכם לפתור. אם אי פעם סיימתם מפגש בתחושה שאתם יותר פסיכולוגים ללא תשלום מאשר חברים, אתם בטח מכירים את החוויה.

אנשים נוטים לכנות אדם שמשאיר אותם מותשים רגשית באופן קבוע "ערפד אנרגיה" (או שואב אנרגיה). הביטוי הזה קליט, אבל כדאי להתייחס אליו בזהירות. זו אינה אבחנה נפשית, והקטלוג לא באמת מסביר למה אנשים מתנהגים כפי שהם מתנהגים. מה שהוא כן יכול לעשות, זה לעזור לכם לשים לב לדפוס לא נעים ולחשוב מה צריך להשתנות.

יום קשה או דפוס התנהגות בעייתי?

כולם זקוקים לפעמים לתמיכה אקסטרה. אובדן, מחלה, בדידות או צרות במשפחה יכולים לשאוב גם את האדם המתחשב ביותר ולהשאיר אותו בלי פניות לשאול לשלומכם. מערכות יחסים לא חייבות להיות מאוזנות באופן מושלם בכל יום.

נורת האזהרה נדלקת כשיש חוסר התחשבות עקבי ברגשות, בזמן ובגבולות שלכם. האם אתם יכולים לא להסכים מבלי לחטוף עלבונות? האם אפשר לסיים שיחה מבלי שיוציאו אתכם חסרי לב? כשאתם מסבירים שמשהו פוגע בכם, האם הצד השני בכלל מנסה להבין?

השאלות האלה מועילות הרבה יותר מאשר לנסות להחליט אם מישהו ראוי לתווית מסוימת. הנה 8 התנהגויות ששווה לשים אליהן לב:

1. הם תמיד מוצאים את מי להאשים

קצר בתקשורת הוא תמיד אשמתכם. פספוס פגישה קרה כי לא תזכרתם אותם. ויכוח יצא מכלל שליטה כי "גרמתם" להם להתעצבן. לא משנה מה המצב, האחריות תמיד נופלת על מישהו אחר.

יש הבדל בין להסביר מה השתבש לבין לסרב לקחת חלק באחריות. כשמצפים מכם להתנצל על שני הצדדים של הוויכוח פעם אחר פעם, קשה מאוד לפתור את הבעיה האמיתית.

משהו שאולי תשמעו: "לא הייתי מתפוצץ עליך אם לא היית מעלה את זה."

תגובה שכדאי לנסות: "אפשר לדבר על מה שהכעיס אותך, אבל אני עדיין מבקש שתדבר אליי בכבוד."

2. כל בעיה שלהם הופכת למקרה חירום שלכם

חברה מתקשרת לספר על ריב עם ועד הבית. עוד לפני שזה נפתר, יש פיצוץ עם קרוב משפחה, ואחריו משבר בעבודה. מצפים מכם להקשיב מיד, לקחת צד, ולעזור לתקן את הנזק.

רצף של בעיות לא אומר שהאדם בהכרח מייצר דרמות בכוח – לאנשים באמת יכול להיות רצף של מזל נאחס. אבל שימו לב אם הם מניחים באופן קבוע שהמצוקה שלהם דוחה את כל ההתחייבויות שלכם.

משהו שאולי תשמעו: "מה שאתה לא עושה עכשיו יכול לחכות. אני צריכה שתתקשר אליה הרגע."

תגובה שכדאי לנסות: "אני מצטער שזה קרה. אני אוכל להקשיב מאוחר יותר, אבל אני לא מתכוון להתערב בוויכוח הזה."

3. הבשורות הטובות שלכם הופכות לתחרות

אתם מספרים שסוף סוף התחלתם ללמוד משהו חדש שרציתם (נניח, גרמנית), והשיחה מיד עוברת להישגים שלהם. אתם משתפים משהו מרגש על המשפחה, והם מסבירים למה אצלם זה אפילו יותר מדהים.

לשתף חוויה דומה יכול להיות דרך ידידותית לחלוטין להתחבר. ההבדל הוא האם הרגע שלכם מקבל תשומת לב אמיתית לפני שהשיחה ממשיכה הלאה. אם כל הישג שלכם מוקטן, מסויג או מבוטל, באיזשהו שלב פשוט תפסיקו לשתף בדברים שעושים לכם טוב.

משהו שאולי תשמעו: "זה נחמד, אבל חכה שתשמע מה קרה לי."

תגובה שכדאי לנסות: "אני אשמח לשמוע על זה, אבל תן לי לסיים לספר את החדשות שלי קודם."

4. אף פעם אין מקום לבעיות שלכם

יש אנשים שמתחרים על צרות באותה קלות שבה הם מתחרים על הישגים. השבוע הקשה שלכם גורר הסבר מפורט למה השבוע שלהם היה גרוע יותר. העייפות שלכם מבוטלת כי כביכול יש לכם "פחות על הראש".

אתם לא צריכים לנצח בתחרות סבל כדי להיות ראויים לקצת הבנה. מערכת יחסים צריכה לתת מקום לקשיים של שני הצדדים בלי לדרג אותם.

משהו שאולי תשמעו: "אתה חושב שאתה עייף? בוא תנסה לחיות את החיים שלי."

תגובה שכדאי לנסות: "אני יודע שגם לך קשה. כרגע אני פשוט צריך כמה דקות לפרוק את מה שעובר עליי."

5. טובות מהעבר הופכות לפנקסנות מתמשכת

נדיבות מתחילה להרגיש לא נוחה כשכל טובה נשלפת בהמשך כסיבה לכך שאתם חייבים להסכים למשהו. אולי בן משפחה מזכיר לכם שוב ושוב את כל מה שהוא הקריב, או חבר מתייחס למחווה ישנה כאל שטר חוב על הזמן שלכם.

אנשים בהחלט יכולים להרגיש שלא מעריכים אותם, וזה דורש שיחה. הבעיה מתחילה כשהכרת תודה הופכת לחובה שאי אפשר לפרוע לעולם.

משהו שאולי תשמעו: "אחרי כל מה שעשיתי בשבילך, ככה אתה מחזיר לי?"

תגובה שכדאי לנסות: "אני מעריך את העזרה שלך, אבל אני עדיין לא יכול לעשות את מה שאתה מבקש."

6. להגיד 'לא' הופך למבחן נאמנות

אתם מסרבים להזמנה או לא יכולים לענות לטלפון, ופתאום האהבה שלכם עומדת למשפט. במקום לדבר על הבקשה עצמה, אתם מוצאים את עצמכם מגנים על התפקוד שלכם כחברים, בני זוג, אחים או הורים.

אכזבה היא מובנת. אבל להשתמש באכזבה הזו כדי להכריח אתכם להוכיח אהבה דרך ציות - זה כבר סיפור אחר.

משהו שאולי תשמעו: "אם באמת היה אכפת לך, היית מוצא דרך."

תגובה שכדאי לנסות: "אכפת לי ממך, והתשובה שלי היא עדיין לא."

7. ביקורת מוסווית כדאגה או הומור

הערה חסרת טאקט פה ושם זו תופעה מוכרת. אבל הערות חוזרות על המראה, האינטליגנציה, הבחירות או היכולות שלכם יכולות לגרום לכם להרגיש שאתם צריכים להצטדק כל הזמן.

כשאתם מתלוננים על זה, אולי יגידו לכם שאתם רגישים מדי או שאין לכם חוש הומור. השאלה השימושית היא האם האדם הזה לוקח את חוסר הנוחות שלכם ברצינות ומשנה את ההתנהגות שלו.

משהו שאולי תשמעו: "אני אומר את זה רק לטובתך. כולם במילא חושבים ככה."

תגובה שכדאי לנסות: "ההערות האלה על המראה שלי לא עוזרות לי. בבקשה תפסיק להעיר לי על זה."

8. אתם מסכימים רק כי אתם מפחדים מהתגובה

אם אתם בוררים כל מילה בפינצטה כדי להימנע מצעקות, השפלות או איומים, הבעיה חמורה הרבה יותר מ"שיחה מתישה". יכול להיות שאתם מסכימים כי פשוט לא מרגיש בטוח לא להסכים.

צריך לקחת הפחדה ברצינות. אם אתם חוששים מנקמה, פנו לתמיכה חשאית מאיש מקצוע או מקווי סיוע מקומיים לפני שאתם מתעמתים עם האדם או מכריזים שאתם עוזבים. הביטחון האישי שלכם חשוב יותר מלתת את ה"תגובה המושלמת".

איך להגן על הזמן והאנרגיה הרגשית שלכם

לזהות דפוס זה שימושי, אבל להחליט מה לעשות הלאה יכול להרגיש מביך, במיוחד מול אדם שאוהבים. אתם לא חייבים לשנות את כל מערכת היחסים בשיחה אחת.

בחרו גבול אחד ספציפי. החליטו מה אתם צריכים, והסבירו את זה פשוט ולעניין: "אני יכול לדבר רבע שעה" או "בבקשה תסמס לפני שאתה קופץ אליי". בקשה ברורה קלה יותר להבנה מאשר לקוות שמישהו ישים לב שאתם מוצפים.

הסבירו מה תעשו. אתם לא יכולים לגרום לאדם אחר להפסיק להרים את הקול, אבל אתם כן יכולים להגיד: "אם הצעקות ימשכו, אני אנתק את השיחה". בחרו פעולה שאתם באמת מסוגלים לעמוד בה.

היו עקביים בלי להיות נוקשים מדי. אם הבקשה חוזרת, פשוט חזרו על התשובה שלכם ברוגע. מגננה ארוכה יכולה להפוך גבול פשוט וברור למשא ומתן מתיש. גבולות בריאים שומרים על מערכות יחסים כי הם עושים תיאום ציפיות.

הציעו תמיכה שאתם באמת מסוגלים לתת

לפני שאתם מסכימים לעזור, תחשבו מה באמת ריאלי מבחינתכם. אולי אתם יכולים להקשיב קצת, אבל לא יכולים להתחייב לשיחות טלפון יומיומיות. אולי אתם יכולים לעזור למישהו לחשוב על האופציות שלו, אבל מבלי לדבר עם אנשים אחרים במקומו.

נסו להגיד: "היית רוצה שאקשיב, או שאעזור לך לחשוב מה כדאי לעשות?" זה יכול לנקות את האווירה בלי להפוך אתכם אוטומטית לאחראים לפתרון הבעיה.

היו כנים לגבי הזמינות שלכם. "אני לא פנוי הערב" זו סיבה מספיק טובה; אתם לא צריכים להמציא מחלה או תור לרופא. אתם גם לא צריכים להיות קרים ואנטיפתים כדי שהגבול יהיה משמעותי. מותר לאהוב מישהו ועדיין לרצות ערב שקט בלי הפרעות.

שימו לב למה שקורה אחר כך

מישהו שלא קלט איך ההתנהגות שלו השפיעה עליכם עשוי להקשיב, להתנצל, או להתחיל לשנות גישה בהדרגה. יכול להיות שהוא גם ירגיש נבוך או מאוכזב בהתחלה. שיחה אחת לא נוחה לא מעידה בהכרח על איך הדברים ייראו בהמשך. תראו מה קורה לאורך זמן. האם יש יותר מקום לצרכים שלכם? האם מכבדים את הגבולות שלכם? האם אתם יכולים ליהנות מהחברה אחד של השני בלי לחזור לאותו דפוס מתיש?

אם העלבונות, הלחץ או החדירה לפרטיות נמשכים, אולי כדאי לצמצם את המפגשים, להוריד את תדירות הקשר או לתפוס מרחק. בחלק ממערכות היחסים, ניתוק קשר הוא צעד שאין מנוס ממנו. התייעצות עם איש טיפול יכולה לעזור בקבלת החלטות כאלה, במיוחד כשמדובר בקשרי משפחה או מחויבויות משותפות שהופכות את המצב למורכב. אתם לא צריכים להוכיח שמישהו הוא "אדם רע" לפני שאתם לוקחים את הצרכים שלכם ברצינות. חברות, נאמנות משפחתית וטוב לב בהחלט כוללים בתוכם נדיבות – אבל הם לא דורשים מכם להיות בכוננות קריאה 24/7.