זה מוזר ולא נתפס לקבל את המוות של עצמך בגיל 26. זה פשוט אחד מאותם דברים שאת מתעלמת מהם. הימים חולפים ואת פשוט מצפה שהם ימשיכו להגיע, עד שהבלתי צפוי קורה.
תמיד דמיינתי את עצמי מזדקנת, עם קמטים ושיער לבן, מוקפת משפחה והרבה ילדים שתכננתי להביא עם אהבת חיי. אני רוצה את זה כל כך שזה כואב.
אני בת 27 עכשיו. אני לא רוצה למות. אני אוהבת את החיים שלי. אני שמחה. אני חייבת זאת לאהוביי, אבל זה לא בשליטתי.
לא התחלתי את המכתב הזה במילים "מכתב לפני מותי", משום שתמיד קיים חשש מהמוות. אנחנו מתייחסים למוות כמו טאבו, משהו שלעולם לא יקרה לאף אחד מאיתנו. אבל זה הקטע בחיים, הם קצת קשוחים לפעמים.
אני רק רוצה שאנשים יפסיקו לדאוג כל כך בגלל הלחצים הקטנים וחסרי המשמעות בחיים, שיזכרו שלכולנו מצפה אותו גורל בסופו של דבר, עשו את מה שאתם יכולים כדי לגרום לזמן שלכם להיות משמעותי ונהדר, התעלמו מכל רעשי הרקע המיותרים מסביב.
בכל פעם שאתה מתלונן על דברים מגוחכים פשוט תחשוב על מישהו שבאמת יש לו בעיה. תהיה אסיר תודה על הבעיה הקטנה שלך. אל תתעכב עליה ואל תיתן למצב הרוח שלך להרוס לאחרים את היום.
צא החוצה ונשום נשימה עמוקה. הבט וראה כמה השמיים כחולים וכמה ירוקים העצים, זה יפה כל כך. תחשוב כמה אתה בר מזל שאתה יכול לעשות בדיוק את זה - לנשום.
אולי נתקעתם בפקק היום או שלא ישנתם טוב בגלל שהתינוקות היפהפיים שלכם הפריעו לכם לישון, אולי הספרית שלכם קיצצה את השיער יותר מדי. יכול להיות שנשברה לך הציפורן עם המניקור הטרי, החזה שלך קטן מדי, או שיש לך צלוליט על הטוסיק והבטן שלך רופסת. אל תשימו לב לכל השטויות האלה. אני מבטיחה לכם שלא תחשבו על כל הדברים האלה כשיגיע הזמן למות. זה כל כך חסר חשיבות כשמסתכלים על החיים כמקשה אחת.
אני רואה איך הגוף שלי מתפוגג לי מול העיניים ואין דבר שאני יכולה לעשות לגבי זה. כל מה שהייתי רוצה עכשיו זה רק עוד יום הולדת או לחגוג חג עם המשפחה שלי, או רק עוד יום אחד עם בן הזוג שלי והכלב.
אני שומעת אנשים שמתלוננים על כמה נורא בעבודה או על כמה זה קשה להתעמל. תהיו אסירי תודה שאתם בכלל מסוגלים לעשות את זה. עבודה והתעמלות עלולים להישמע כמו דברים כאלה טריוויאליים, עד שהגוף שלך לא מאפשר לך לעשות אף אחד מהם.
כל חיי ניסיתי לשמור על דרך חיים בריאה, למעשה זאת הייתה אחת התשוקות שלי. העריכו את גופכם, אפילו אם הוא לא אידיאלי לדעתכם. תזיזו אותו ותזינו אותו באוכל בריא, אך אל תהיו אובססיביים לגביו. זכרו שיש עוד היבטים של בריאות טובה חוץ מההיבט הגופני. תעבדו קשה באותה המידה כדי להשיג גם אושר נפשי, רגשי ורוחני. רק כך תבינו כמה זה חסר חשיבות להיות הבעלים של "גוף הרשתות החברתיות" המושלם, ואל תיתנו לאף אחד את האפשרות להשפיע על הרגשתכם לרעה.
תהיו אסירי תודה על כך שלא כואב לכם דבר, אפילו בימים שאתם לא מרגישים כל כך טוב. תבכו פחות, ותעזרו אחד לשני יותר.
תנו, תנו, תנו. כמה זה נכון שנתינה גורמת יותר אושר לעושה אותה מאשר לזה שמקבל אותה. זה נכון והלוואי שהייתי עושה את זה יותר לפני המחלה. מאז שחליתי פגשתי אנשים נדיבים ואדיבים להפליא שתמכו בי יותר מכפי שאי פעם אוכל לגמול להם, לעולם לא אשכח אותם ואהיה אסירת תודה לנצח.
זה מוזר כשיש כסף לבזבז לקראת הסוף, כשאת גוססת. זה גורם לך להבין כמה טיפשי זה שאנחנו חושבים ששווה לבזבז כל כך הרבה כסף על בגדים חדשים ו"דברים" בחיים שלנו.
תקני לחברה שלך משהו נחמד במקום עוד שמלה, מוצרי טיפוח או תכשיט לחתונה הבאה, אם את שואלת למה, זה כיוון שלאף אחד לא אכפת אם את לובשת את אותו הדבר פעמיים וגם משום שזו הרגשה טובה.
הזמינו את האנשים היקרים לכם לארוחה או אם אתם טובים במטבח, בשלו עבורם סעודה בריאה, קנו להם צמח, עשו להם מסאז' נעים או נר מעוצב וריחני. אמרו להם שאתם אוהבים אותם כאשר אתם מעניקים להם את המתנה.
הוציאו את כספכם על חוויות. או לכל הפחות, אל תפספסו חוויות בגלל שבזבזתם את כל כספכם על מותרות חומריות.
העריכו את הזמן של הזולת. אל תתנו לאנשים לחכות לכם רק בגלל שאתם לא מסוגלים להגיע בזמן. אם אתם מאותם אלו שמאחרים באופן קבוע, פשוט תצאו מהבית מוקדם יותר. החברים שלכם רוצים לבלות את זמנם אתכם, לא לבד בציפייה שתגיעו כבר, והם בתמורה יכבדו את זמנכם חזרה.
התאמצו מעט וצאו לטיול אל החוף שתמיד רציתם להיות בו ועדיין לא הספקתם. הכניסו את רגליכם למים, חפרו עם בהונות הרגלים בחול, הרטיבו את פניכם במי הים המלוחים וצאו לסיורים בחיק הטבע.
נסו פשוט ליהנות מרגעים יפים וחוו אותם במציאות ולא דרך מסך הטלפון שלכם. החיים לא נועדו לכך שנחייה אותם דרך מסך ולא ש"נתפוס" את הרגעים הללו בתמונה מושלמת. תיהנו מהרגע אנשים! תפסיקו לנסות ולהנציח אותם בשביל כולם. שאלה רטורית אליכן בנות, האם כל השעות שבזבזתן על השיער והאיפור, כל ההתארגנות לבילוי באמת היו שוות את זה? מעולם לא הבנתי את העניין הזה אצל נשים.
התעוררו מוקדם מדי פעם, עם הזריחה, האזינו לציוץ הציפורים בזמן שאתם מביטים על הגוונים היפהפיים של השמיים כשהשמש זורחת.
האזינו למוזיקה, אבל ברצינות. מוזיקה זו תרפיה, בעיקר הישנה. לטפו את הכלב שלכם. זה משהו שכל כך אתגעגע אליו.
דברו עם החברים שלכם ותשאלו לשלומם, אם אתם עם חברים, הניחו את הטלפון הנייד שלכם ודברו.
תעבדו כדי לחיות, אל תחיו כדי לעבוד.
תאכלו את העוגה, בלי שום נקיפות מצפון.
אם אתם לא מעוניינים לעשות דבר מסוים, פשוט אמרו לא בלי להתבייש.
אל תהיו בלחץ לעשות את מה שאנשים אחרים מאמינים שהוא הדבר המשמעותי לחיים מאושרים, אלא אם אתם רוצים לחיות חיים בינוניים, ואם כך אתם רוצים, אז זה בסדר!
אמרו ליקיריכם בכל הזדמנות שאתם אוהבים אותם, ואהבו אותם בכל לבכם.
כמו כן, זכרו תמיד שאם יש משהו שגורם לכם אומללות – בעבודה או באהבה או מה שזה שלא יהיה - ויש לכם את היכולת לשנותו, עשו זאת. אתם לא יודעים כמה זמן נותר לכם לחיות, אז אל תבזבזו אותו בלהיות אומללים. אני יודעת שתמיד אומרים את זה, אבל זאת האמת.
למרות שאלה הן הצעות של בחורה צעירה, אתם יכולים להשתמש בהן ולהפיק את המיטב או להתעלם מהן, לא ממש אכפת.
דבר אחרון בהחלט, עשו טובה לאנושות כולה (וגם לי), ותרמו דם באופן קבוע, זה גם יגרום לכם להרגיש טוב עם עצמכם וגם יכול להציל חיים. תרומת דם אחת יכולה להציל שלושה בני אדם! תרומות הדם שקיבלתי אפשרו לי לחיות עוד שנה – שנה שלנצח אהיה אסירת תודה שזכיתי לחיות בה על האדמה הזו עם משפחתי, חבריי והכלב שלי. שנה שבה חוויתי כמה מהרגעים היפים בחיי.
עד שניפגש שוב...
חיבוקים ונשיקות הולי.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: