מדוע אנחנו לא זוכרים את עצמינו כתינוקות?

כמעט לאף אחד מאיתנו אין זכרונות מהשנים הראשונות של הילדות המוקדמת. האם זה בגלל שאנחנו לא יודעים לאסוף מידע כילדים צעירים, או שמא זה בגלל שהמוח שלנו עוד לא יודע לאגד מידע לתוך דפוסים עצביים מורכבים שאנו מגדירים כזכרונות?

ברור שלילדים קטנים יש זכרון. הם יודעים מי ההורים שלהם, הם יודעים איך להפעיל את הצעצועים שלהם, הם לומדים כיצד להתנהג, איך קוראים לדברים שבסביבתם וזוכרים שירים. כל הזכרונות הללו אסופים תחת השם זיכרון סמנטי.

זיכרון סמנטי מבוסס על איסוף מידע והוא בא לידי ביטוי בידיעת שפה, עובדות ומושגים בסיסיים הנמצאים על פי רוב בסביבתו של התינוק.

עד גיל שנתיים-ארבע, לילדים יש זיכרון סמנטי מפותח וזיכרון אפיזודי צר מאוד. זיכרון אפיזודי לצורך העניין, הוא הזיכרון המבוסס על היכולת שלנו לקודד את הידע של הזיכרון הסמנטי לכדי רצף אוטוביוגרפי של אירועים. כאשר הזיכרון האפיזודי מפותח, הרי שיש לנו זכרונות ברורים יותר של חוויות אישיות ואירועים, הנטמעים לטווח הארוך.

מרגע שאנו נולדים, הזכרונות מאוחסנים בכמה חלקים על פני השטח של קליפת המוח. לדוגמא, הזיכרון המרחבי מקושר לאונה הימנית של המוח והזיכרון הצלילי מקושר לאונה השמאלית. החלקים האלה נותרים כך גם כשאנו מתבגרים, אלא שאז, ההיפוקמפוס מפקד עליהם בגאון. "אם אנחנו חושבים על קליפת המוח כמו ערוגת פרחים", אומרת פטרישיה באואר מאוניברסיטת אמורי באטלנטה "יש פרחים בכל רחבי החלק העליון של הראש שלנו. ההיפוקמפוס שתחוב במרכז המוח, מושך את כל אלה יחד וקושר אותם לזר".

על בסיס הקבלה זו, הזיכרון הוא זר פרחים - דפוס של קשרים עצביים הנמתחים בין חלקי המוח והאסופים יחד לכדי זכרונות חיינו.

אך מדוע הזיכרון האפיזודי של הילדים לא מפותח עד גיל שנתיים-ארבע?

הפסיכולוגית נורה ניוקמב מאוניברסיטת טמפל בפילדלפיה, טוענת שההיפוקמפוס מתחיל לתפקד רק בתקופת זמן זו, ועל שום זה, אין לנו זכרונות מאירועים ספציפיים כתינוקות. לטענתה, אין זה חיסרון פיזיולוגי. "זיכרון אפיזודי עשוי להיות מורכב מדיי לתקופה בה הילד רק לומד איך העולם עובד. המטרה העיקרית של השנתיים הראשונות היא לרכוש ידע סמנטי, ומנקודת מבט זו, זיכרון אפיזודי באמת עשוי להוות גורם הפרעה".

אם כן, הזכרון הסמנטי הוא זכרון ראשוני מבחינה אבולוציונית והוא המסייע לנו לאסוף ידע בסיסי במטרה שזה ישמש במרוצת השנים כתשתית ליצירת זיכרון אפיזודי. אחד מחלקיקי המידע הסמנטיים הראשונים שאנו לומדים כתינוקות הוא המילים "אמא" ו"אבא". מדוע אלו המילים הראשונות של כל תינוק?

המילים הראשונות של כל תינוק הן לעיתים קרובות "אמא" ו"אבא " או: MAMA ו-DADA. מדענים סבורים כי הם מצאו את הסיבה מדוע.

מעבר למובן מאליו שאמא ואבא נמצאים סביב התינוקות והתינוקות מפתחים אליהם קירבה, נמצא כי לא מדובר בצירוף מקרים גרידא. הסיבה שאלה הן המילים הראשונות, מבוססת בעיקרה על העובדה שברוב השפות והתרבויות בעולם, זוג ההורים נקראים בשמות בעלי חזרה צלילית. כך למשל אומרים אבא בשפות שונות: PAPA בספרדית, TATA בקרואטית, BABA בטורקית.

במחקר שנערך לפני שנתיים באוניברסיטת קולומביה הבריטית, ערכו החוקרים סריקות מוח ל-22 ילודים (בני יומיים עד 3 ימים). החוקרים השמיעו לילודים מילים שחלקן הסתיימו בחזרה צלילית של הברות כמו: MUBABA או PENANA, וחלקן ללא חזרה צלילית, כמו: MUBAGE ו-PENAKU.

סריקות המוח הראו כי בכל פעם שהתינוקות שמעו את הצלילים החוזרים נרשמה פעילות מוחית מוגברת באזורים השמאליים הקדמיים של המוח. כאשר שמעו מילים ללא חזרות, לא התקבלה כל תגובה ייחודית מהמוח.

הממצאים הללו מראים כי המילים "אמא" ו"אבא" הן מילים מתאימות להתפתחות של התינוק, כמו גם מראות את היכולת שלנו לזהות צלילים החוזרים על עצמם ולקודד אותם מגיל צעיר מאוד. "זה לא מקרי שבשפות רבות מרחבי העולם יש הברות שחוזרות על עצמן בשימוש הילד" אומרים החוקרים. ואכן, אם נחשוב על זה, נוכל למצוא עוד הרבה מילים שחוזרות על עצמן בשפת התינוקות.