האם יש דבר כזה יותר מדי התעמלות?

הקביעה כי ספורט יכול להיות מזיק היא מפתיעה. לרוב אנו שומעים על התועלת הרבה וההטבות הבריאותיות והנפשיות של פעילות גופנית. אולם מחקר חדש קובע כי פעילות יתר עלולה להזיק ללב. זה הזמן להרגיע ולומר - ספורט הוא בהחלט עיסוק בריא ומומלץ ביותר, אולם במינון סביר וללא הגזמה. נתוני המחקר ישפכו עוד אור על הנושא.

המחקר 

מחקרים שנערכו בתחום קובעים כי אימון כרוני למרחקים ארוכים ולטווח הרחוק עשויים להזיק ללב. לעומת זאת ריצה מתונה קשורה להורדת הסיכון למוות.  מתעמלים המתאמנים בצורה כרונית לתחרויות מרתון, טריאתלון ואירועים ארוכי טווח נוספים, עלולים לפגוע בבריאות ליבם. "מאמץ סיבולת כרוני קיצוני, כמו מרתונים, אולטרא מרתונים וטריאתלונים למרחקים ארוכים, יכולים לגרום לנזק קרדיווסקולרי לאורך זמן", אומר החוקר ד"ר ג'יימס ה. אוקיף, מנהל קרדיולוגיה מניעתית במכון הלב של מרכז ארה"ב במערכת הבריאות סיינט לוק בקנזס סיטי. "דפוסי אימון בריאים יותר, לא כוללים משך ועצימות קיצוניים כל כך" הוא מוסיף. הוא ביצע מולטי-מחקר שפורסם בירחון Mayo Clinic Proceedings.

במחקר נוסף מצאו החוקרים, כי ריצה בקצב מתון קשורה בסיכוי נמוך יותר למות מכל גורם שהוא, בהשוואה למניעה מוחלטת מריצה. אולם ריצה אינטנסיבית יותר לא הפיקה תועלת מרובה יותר. מחקר זה הוצג בכנס השנתי של המכללה האמריקאית לרפאות ספורט. המסר אינו לפחד מפעילות גופנית, אלא להתאמן בצורה מווסתת, אומר אוקיף.

לדעה זו שותף גם ד"ר קארל לאבי, המנהל הרפואי של שיקום לבבי וטיפול מונע במערכת הבריאות אושנר, ניו אורלינס, אשר השתתף  בשני מחקרי הריצה. "מה שאנו לא רוצים לשכוח הוא: אנשים שמתאמנים הם במצב טוב יותר מאנשים שלא מתאמנים", הוא אומר.
 

עדכון מחקר: אימוני סיבולת

החוקרים שביצעו את המחקר אומרים כי הראיות לאפקט הבעייתי של אימוני סיבולת כרוניים קיצוניים, מצטברות והולכות. גוף נתונים מתפתח מצביע על כך שאימונים כרוניים והשתתפות באירועי סיבולת קיצוניים "יכולים לגרום התרחבות ומתיחה של חלקי הלב, במיוחד בעליות ובחדר הימני", אומר אוקיף. יכולות השאיבה של החדר הימני יכולה לרדת. אינדיקטורים של דם המשקפים נזק ללב יכולים לעלות, הוא מוסיף. השינויים הללו בדרך כלל חוזרים למצב המקורי אחרי כשבוע. אולם אם האימון הוא כרוני, זה יכול להוביל לצלקות, התרחבות והתקשחות של הלב. בנוסף לכך, קיים סיכון לפתח קצב לב בלתי סדיר, כמו פרפור עליות, מצב המגדיל את הסיכון ללקות בשבץ מוחי.

באחד ממגוון המחקרים המצוטטים במחקר הראשי, השוו החוקרים בין 102 גברים בריאים הרצים, בגילאים 50-72, ל-102 גברים שלא נהגו לרוץ. כל אחד מהרצים ביצע לפחות 5 מרתונים בשלוש השנים האחרונות. כ- 12% מרצי המרתון, סבלו מצלקות לבביות, פי 3 מקבוצת ההשוואה שלא רצה. במחקר המשך אחרי שנתיים, לרצי המרתון היה סיכוי גבוה יותר ללקות בהתקף לב או בעית לב אחרת.

לאחרונה הלך לעולמו מישה טרו, אצן אגדי למרחקים ארוכים. בנתיחה שלאחר המוות התגלה כי הוא סבל ממחלה בשריר הלב. במצב זה, הלב מוגדל, מועבה או נוקשה.

רצים וסיכוני המוות

במחקר הריצה הראשי, החוקרים עקבו אחר 53,000 גברים ונשים אשר השתתפו במחקר ארוך טווח במרכז האירובי. כל אחד מהם נבדק רפואית במרפאת קופר בדאלאס, בין השנים 1971 ל-2002. הנחקרים ענו על שאלוני אורח חיים הנוגעים להתעמלות, אלכוהול ועישון. החוקרים אספו מידע על משקלם, לחץ הדם, הכולסטרול ונתונים חיוניים נוספים.

כ-27% מהנבדקים היו רצים, אשר דיווחו באיזו תדירות הם רצים, באיזו מהירות וכמה ימים בשבוע. ממוצע משך מחקר המעקב היה 15 שנים. בתקופה זו, לרצים היה סיכון הנמוך ב-19% למות מכל סיבה, בהשוואה לאלה שלא רצו. הסיכון הנמוך נמצא אצל רצים בתנאים הללו:

- רצו פחות מ-32 ק"מ בשבוע.
- רצו בין 9 ל-11 קמ"ש.
- רצו בין יומיים לחמישה ימים בשבוע.

אלה שרצו יותר ק"מ בשבוע, בקצב מהיר יותר או מעל 5 ימים בשבוע, לא השיגו תועלת בריאותית גבוהה יותר, כך מצא ד"ר לאבי.

פרספקטיבה

למרות שמספר מחקרים התמקדו בבעיות לב אצל ספורטאי סיבולת, אין הוכחה לקשר של סיבה ותוצאה, כך אומר ד"ר ארון באגיש, מנהל התכנית לביצועים קרדיווסקולרים בבית החולים ג'נרל, מאסצ'וסטס. "ידוע כבר עשרות שנים שאנשים המתאמנים בצורה כרונית לאירועי סיבולת, אינם חסינים לבעיות לב" הוא אומר. "האם האימון הגופני הוא זה שגורם לבעיות הלב, עדיין לא ידוע".

עוד הוא אומר כי האתלטים שנבדקו במחקר מייצגים קבוצה קטנה של אנשים הדוחפים את הגבולות מעל הרמה המומלצת.

מחקרו של באגיש פורסם בירחון The New England Journal of Medicine ומצא כי הסיכון לדום לב במהלך תחרויות למרחקים ארוכים, הוא נמוך יחסית ובהרבה פעמים קשור לבעיות קודמות. במהלך עשור הוא דיווח על 184,000 משתתפים במרתונים מלאים או חצאי מרתון, אשר לקו בדום לב. אלה שרצו מרתון מלא נמצאו בסיכון גבוה יותר.
ספורטאי סיבולת המתאמנים בצורה כרונית לתחרויות צריכים "לנהל דיון מתמשך עם הרופא שלהם לגבי המצב הבריאותי ולקחת את הסימפטומים ברצינות", אומר באגיש.

מנגד, פעילות גופנית של סיבולת בעצימות גבוהה, הנעשית בצורה כרונית, יכולה לעלות ביוקר, אומר ד"ר ראבי דייב, קרדיולוג במרכז הרפואי של אוניברסיטת קליפורניה בסנטה מוניקה, אשר גם היה שותף בהצגת המחקר. "כל דבר בחיים, בין אם זה לקחת ויטמין C, לאכול בננות או לעשות ספורט, צריך שיהיה לו גבול עליון בטיחותי", אומר דייב.

הוא מוסיף כי כנראה לא היה ממליץ, לאלה המעוניינים לרוץ חצי מרתון או מרתון מלא, פעם או פעמיים בשנה, להימנע מכך, אם הם בכושר ומתאמנים. "אני יותר מודאג מאלה המבצעים אימוני סיבולת גבוהה, בתדירות גבוהה לתקופות זמן ארוכות, כמו תחרות 'איש הברזל'. אלה האנשים המדאיגים אותי". אולם האחוז באוכלוסיה העונה לתיאור זה הוא נמוך, אומר דייב.
 

מרשם לספורט

אוקיף מציע לשאוף לדפוסי אימון בריאים יותר. "פעולות כמו גינון, הליכה, ג'וגינג, שחייה או יוגה. אלה הם צורות ההתעמלות האידיאליות".
הוא מוסיף כי יש לשים לב לעצימות האימון. ניתן לבצע טיול אופניים של יום שלם "אתם יכולים לעשות אפילו רכיבת אופניים של 160 ק"מ אם אתם לא דוחפים חזק מדיי". בכל אופן, אוקיף מעודד עצירות מנוחה.

לאבי מודה כי חלק מהאתלטים אוהבים את התחרותיות ולא יוותרו על אירועים ארוכים ומפרכים. הוא מעודד לבצע אימונים מוצלבים, לערבב בין כמה סוגים שונים של התעמלות. רצים צריכים לשקול להכניס ללוח האימונים שלהם כמה אימונים מתונים יותר כמו שחייה, רכיבת אופניים או הרמת משקולות במשקל נמוך, כך מייעץ לאבי.
 

סיכום

בשנים האחרונות נוסקת הפופולאריות של הספורט וטוב שכך. אולם כמו בכל תופעה חברתית, לעיתים הגבולות מטשטשים. מאמר זה לא בא להפחיד או למנוע, אלא ההיפך, להסדיר. כלומר הממצאים מעודדים מאוד לבצע פעילות גופנית, אך לעשות זאת בחוכמה, לא להגזים, לא לפתח הרגלים שעשויים לגרום לתוצאה הפוכה ממה שתכננו. בספורט, כמו הכל בחיים, הכל הוא עניין של מינון ואיזון.

שיהיו לכם אימונים מועילים ומהנים ושמרו על בריאותכם!

עריכה: בועז מזרחי

מקור: medicinenet.com

תמונות: freedigitalphotos.net

תרגום מאנגלית - מילה תרגומים