לסבא שלי יש חלק גדול מאוד בזיכרונות הילדות שלי וסיפור החיים שלו תמיד סיפק השראה לכל המשפחה שלנו. בצעירותו, הוא והוריו ברחו מזוועת מלחמת העולם השנייה ועלו לארץ לאחר הקמת מדינת ישראל. הם התיישבו בנהריה, שהייתה באותן שנים מקום קטן ולא מפותח במיוחד, התמודדו עם החוסר, עם הפיגועים שהתרחשו באזור וגם עם מטחי רקטות "קטיושה" שעד היום קרובי משפחה רבים שלי זוכרים. לאורך השנים הוא הפך למורה, הקים משפחה משלו, נאבק במחלות והתמודד עם מוות לא פעם, אך המשיך לעבוד במשך שנים ארוכות, שמר על גישה מדהימה לחיים ונהג תמיד כאיש חינוך שרצה יותר מהכל להכין אותנו לחיים ולעודד אותנו לפעול בדרך הכי טובה שאפשר. אלו הם 11 מהדברים החשובים ביותר שלמדתי ממנו ושבחרתי לשתף...
1. לטקסים קטנים יש השפעה גדולה
לאורך השנים שמעתי הרבה סיפורים מאנשים שהיו תלמידים של סבי, כולם תיארו אותו בתור אדם רגוע וסבלני שרק לעיתים רחוקות איבד את שלוותו. גם מחוץ לגבולות בית הספר, אפילו ברגעים של משבר משפחתי, הוא הצליח להתנהג ככה ולהיות סלע שסביבו התאגדה כל המשפחה. אנחנו לא יודעים אם זה היה סוד הכוח שלו או לא, אבל תמיד שמנו לב לכך שהיו לו כל מיני "טקסים קטנים" במצבים שונים. בזמן ריב עם סבתא שלי הוא היה משקה את העציצים, בכל פעם שדיברו איתו על בריאותו הוא היה לוגם כוס מים ושיחות על כסף הוא תמיד ניהל עם הורי ודודי במרפסת, חצר או בסמוך לחלון. למרות שהם היו קצת מוזרים, כנראה שאלו הם הדברים שעזרו לו לשמור על שלווה ועד היום ההתנהגות הזאת מזכירה לי כמה כוח יש במעשים שכאלה.
2. טכנולוגיה זה דבר מדהים, אבל בני אדם יותר
למרות שהוא נפטר לפני לא מעט שנים, סבא שלי עוד הספיק לראות עולם שבו כמעט לכל אדם שני ברחוב היה טלפון סלולרי בכיס. כשאני וכל שאר הנכדים היינו יושבים על הספה ושולחים הודעות SMS, הוא תמיד היה נאנח ומנסה להוציא את הראש שלנו מהמסכים. "למה לכם לדבר עם אנשים אחרים שלא נמצאים כאן בזמן שכולנו ביחד?", ולא ממש הייתה לנו תשובה טובה בשבילו. באותן שנים לא הבנו מה הבעיה הגדולה שלו עם ההתנהגות הזו, אבל היום זה כבר ברור לי כמה זה חשוב להניח את הטלפון בזמן שיחות עם אשתי, לכבות את הטלוויזיה בזמן שהילדים מדברים על היום שלהם ובאופן כללי לשים את האנשים שסביבי במקום הראשון, לפני המסכים.
3. החלטות קטנות מקלות על שינוי גדול
החיים שלנו מורכבים משאיפות לשינויים ומהחלטות; למשל שאיפה לקניית דירה והחלטה על לקיחת משכנתא, או שאיפה לרדת במשקל והחלטה לאמץ דיאטה כזאת או אחרת. לכולנו יש שלל שאיפות, ובמקרים רבים קשה לנו לקבל את ההחלטות הנחוצות כדי להוביל לשינוי הרצוי. אפשר להחליט שמגבילים את ההוצאות המשפחתיות על בגדים כדי להקל על התשלום לבנק, או מוותרים על קינוחים במסעדות כדי להתחיל לאמץ הרגלי אכילה טובים יותר באופן הדרגתי. כל מקרה לגופו כמובן, אבל כמעט תמיד זה חכם יותר "לרפד" שינוי משמעותי בצורה שכזאת כדי להקל לעצמכם על החיים ולעזור להבטיח את הצלחתכם.
4. פעולות חיוביות עדיפות על דאגות
רוב הדברים שאנחנו חוששים מהם לאורך החיים לא מתרחשים בסופו של דבר, אך לעומת זאת לא מעט מהדברים שאנחנו משקיעים בהם הרבה דווקא כן מניבים תוצאות. המסקנה המתבקשת הייתה נטועה בבסיס של עצות רבות שקיבלתי לאורך השנים: עדיף להמשיך לקוות ולעבוד קשה, מאשר להשקיע אנרגיה וזמן בדאגות ופחדים. הדרך הכי טובה להבין זאת היא אם תנסו לעשות בעצמכם תרגיל פשוט מאוד. בפעם הבאה שכל מה שעובר בראש שלכם זה דאגות בקשר לדבר מה, נסו במקום זאת לקחת את האנרגיה ש"מתדלקת" אותן ולהפנות אותה לפעולה חיובית למען פתירת הנושא שמטריד אתכם.
5. תשווה את עצמך רק לעצמך
הרקע של סבי בהוראה כנראה תרם לכך שהתובנה הזאת הייתה ערך עליון בבית שלנו, וזה ברור לי מאוד כיצד היא נוצרה. במשך שנים הוא ראה כמה שהשוואה לאחרים הרסה את הביטחון והגאווה העצמית של התלמידים שלו ואפילו שנים רבות אחרי שהוא הפסיק ללמד בבעת הספר, עדיין היו סיפורים שהטרידו אותו על תלמידים שלא הצליחו להבין את התובנה הזאת ונפגעו בשל כך. עד היום הסיפורים האלו מזכירים לי תמיד למקד את המחשבות שלי בהשוואה רק אל מי שהייתי בעבר, כי אין לי מושג באמת עם אילו אתגרים מתמודדים האנשים שמסביבי או איזו עזרה הם מקבלים שלא עומדת לרשותי, שאולי רק בזכותה הם הצליחו להגיע לדברים שאני עוד לא זכיתי בהם.
6. להיות שמח בשביל אחרים לא עולה לך שקל
בהמשך ישיר לסעיף הקודם, אחרי שהבנתי מסבא שלי כמה חשוב להפסיק להשוות את עצמי לאחרים, גיליתי שהרבה יותר קל לי לשמוח בשמחתם ולשבח את ההצלחות שלהם בלב שלם. מבחינתי הסיבה לכך היא פשוטה למדי; ככל שאנחנו מוצאים יותר יופי וסיפוק אמיתיים בהצלחתו של האחר, ככה יש לנו פחות דחף להשוות את עצמנו אליו. מה החלק הכי טוב? להיות שמח בשביל אחרים לא מצריך מאיתנו דבר - זאת "מתנה" שתמיד אפשר להעניק וכאשר עושים זאת כמו שצריך היא ממלאת את הלב של הצד השני באושר.
7. לא תמיד צריך להגיד את המילה האחרונה
בכולנו יש מידה כזאת או אחרת של גאווה, אך אם אנחנו בוחנים את ההורים והסבים שלנו כנראה שיש בהם קצת פחות ממנה, וקצת יותר מוכנות לתת לצד השני מקום להתבטא ולהכתיב את הקצב. לאורך השנים ראיתי התנהגות שכזאת לא רק במשפחה שלי, והבנתי שלמרבה האירוניה - אנחנו בדרך כלל מפסידים בוויכוחים שהגאווה שלנו מתעקשת שננצח בהם. הדבר הראשון בסדר העדיפויות שלנו צריך להיות לא "לנצח" את המשפחה והחברים שלנו, אלא למצוא דרך להגיע להסכמה או לקבל את השוני וההבדל בתחומים מסוימים.
8. כדאי להתחיל כל יום בלהגיד תודה על הדברים שיש לך
בימי חורף קרים סבא שלי היה קוטף נענע מהאדנית, מכין לעצמו כוס תה, מתיישב על הכורסה האהובה עליו ומתפנה לשתות בנחת. מעולם לא דיברנו על זה איתו, תמיד האמנו שזה עוד אחד מהטקסים הקטנים שלו, וחשבנו שברגעים האלו הוא פשוט נהנה מהדברים הקטנים שיש לו ומוקיר עליהם תודה בדרך מודעת או אגבית. לאורך החיים ניסיתי לחקות את המנהג הזה, וגיליתי שזה לא משנה מתי עושים אותו או ביחס לאלו דברים, העיקר הוא הרגע הקטן של המנוחה והתודה שעושה טוב ללב ולמחשבות.
9. בכל רגע אפשר לפתוח דף חדש
אם נמשיל את החיים שלנו לספר, סביר להניח שיהיו בו פרקים רבים מאוד; ילדות, צבא, לימודים, שנות נישואים ראשונות וכדומה. למרות שרוב האנשים כנראה יסכימו עם הקביעה הזאת, הם לא מבינים כמה כוח היא יכולה לתת לנו. פרק אחד בחיינו לא מספר את כל הסיפור שלנו ואם אנחנו נמצאים בעיצומה של תקופה רעה, תמיד יש לנו את הכוח לפתוח דף חדש ולא לתת לטעויות העבר שלנו להגדיר אותנו. את הלקח הזה למדתי מסבי לאחר שהוא נפטר, בזמן שאני ומשפחתי קראנו את ספר הזיכרונות שהוא כתב. שמנו לב לכך שאחרי כל חלק בו הוא כתב על חוויותיו הקשות, הוא תמיד פתח פרק חדש שעסק בחלקים הטובים והמשמחים יותר בחייו.
10. אי ודאות יכולה להיות החברה הכי טובה שלך
"הדבר היחיד שאני יודע להגיד על העתיד הוא שאני לא יודע עליו דבר" אמר סבא שלי בכל פעם ששאלו אותו על עתידנו, וחייך חיוך קטן בזווית הפה. לא פעם הוא הסביר לי שהסיבה לכך הייתה שלדעתו אי הוודאות הזו היא משהו חיובי ואפילו מרגש. הוא תמיד ניסה ללמד אותי ואת כל שאר המשפחה שהמחסור בוודאות לא צריך להפחיד אותנו. הרי אנחנו לא יודעים איזה טעם יהיה למנה במסעדה או מה יהיה סוף של סרט, אך בכל זאת אנחנו מצפים לדברים האלו ולא מפחדים מהם. עד היום כשאני ניצב בחשש מול מצב של אי ודאות, אני נזכר שרק ככה אנחנו יכולים להימשך ולחשוף את הקסם של העולם ואת הדברים הטובים שיכולים להיות לנו בחיים.
11. תמיד תשתף את ניסיונך, אך תן לאחר לצבור ניסיון משלו
כפי שכבר אמרתי, לסבי היה ניסיון חיים עשיר ומלא בחוויות. בשל כך, כמעט תמיד אפשר היה לשמוע ממנו איזו עצה לחיים על בסיס ניסיונו האישי, ובסופה הוא נהג לומר: "אבל זה רק מה שקרה לי". במילים אלו הוא הזכיר לנו שלכל אדם יש את יכולת ייחודית לפלס את דרכו בעולם והיא אולי תהייה דומה לזו של אחרים, אך אף פעם לא זהה לחלוטין. כאשר הוא שיתף את הניסיון שלו, אף פעם לא הייתה בליבו ציפייה שאנשים ינהגו בדיוק כמוהו כדי להימנע מטעויות שהוא עשה או לזכות בהצלחות דומות לשלו. "לפעמים מהטעויות הכי נוראיות צומחות ההצלחות הכי גדולות", הוא היה נוהג להגיד ולא כעס אף פעם אם אנשים בחרו שלא להקשיב לו, כל עוד בסופו של דבר הם הצליחו ללמוד מניסיונם.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: