אנשים שמגיעים לראיון עבודה ונשאלים "איזו תכונה שלילית יש לך?" הורגלו כבר לענות שהם פרפקציוניסטים מפני שזה הדבר הכי טוב שהם חושבים שהם יכולים להגיד על עצמם, תחת מעטה של מאפיין שלילי כביכול. בפועל, השאיפה לשלמות היא באמת מאפיין שלילי, הרסני ומעכב בחיים שלנו, ולא דבר שכדאי להתפאר בו. הפרדוקס הוא שכאשר אנחנו חיים תחת תפיסת עולם של "הכל או כלום" ו"להיות או לחדול", אנחנו לרוב לא מציגים את המיטב שבנו, אלא דווקא את ההחלטה להימנע ולדחות מתוך נוקשות אין סופית והר של ציפיות בלתי אפשריות. אלו מכם שישחררו את ההרגל המגונה של הלחץ הקבוע וחוסר הסיפוק המתמיד, יצליחו להספיק יותר, להיות רגועים יותר ולמרבה ההפתעה אולי אף לעשות עבודה טובה יותר. אלו הם הדברים הנפלאים שיקרו לכם בחיים ברגע שתחליטו להרפות מהשאיפה לשלמות וגם הסבר לגבי הקשר של כל זה ליציאה לחופשות...
1. תורידו את רמת הלחץ
להיות פרפקציוניסט זה דבר מאוד מלחיץ עד כדי נזק לבריאות הנפשית והפיזית שלנו. במוח של אדם השואף לשלמות יש קול קבוע וטורדני שמצווה עליו לעשות תמיד יותר – יותר טוב, יותר חכם, יותר מרשים. המצב המתמשך הזה של חוסר סיפוק תמידי ודחיקה לקצה מוביל לשחיקה ולהתנהלות כללית עמוסה בלחץ ומתחים. במהלך החיים אנחנו פוגשים מספיק אנשים שיש להם משהו ביקורתי להגיד עלינו, כך שאין שום צורך שנמשיך את העבודה שלהם גם באמירות שלנו כלפי עצמנו. אפשר לומר שבאופנים מסוימים הפכנו לקול של ההורה הזועף של עצמנו – אם תרצו לחשוב על זה כך. אם נפתח מודעות כלפי אותו קול מזיק, נצליח לעצור אותו לפחות בחלק מהמקרים ולשנות אמירה דוחקת כמו "למה לא הספקתי לעשות יותר היום בעבודה?" לאמירה עוטפת כמו "טוב שהצלחתי לסיים את המשימה הגדולה".
2. תתחילו בעשייה
בגישה שדוגלת ב"הכל או כלום", פעמים רבות הכלום ינצח. אם אנחנו לא יכולים לרדת 40 קילו במשקל אז למה לטרוח על 10? אם אני לא יכול לכתוב ספר שיהפוך לרב מכר למה שאטרח על כתיבת עמוד אחד? אנחנו מכילים בתודעה את המטרות שאנחנו מציבים לעצמנו, קורסים מהציפיות הגבוהות עוד בטרם התחלנו ומרגילים את עצמנו לחיי הימנעות. אם נחבק את ההישג "הבינוני", את המאמץ והדרך ולא נבנה מגדלי ציפיות על גבנו הרעוע, נגלה שאנחנו מצליחים לממש הרבה יותר. כדי להתניע את עצמנו לעשייה, אנחנו חייבים להרפות מהדקדקנות ולאותת לנפש שלנו ש"השטח פנוי" והמעשים שלנו לא יתקבלו בשיפוט מחמיר. התוצאה שתתקבל באופן מידי היא תחושת נוחות שתאפשר לנו לפעול למען הדברים שאנחנו רוצים. זו אגב הסיבה לכך שההמתנה ל"רגע המתאים" להתחיל פרויקט או שאיפה אף פעם לא מסתיימת, לא בגלל שהרגע לא מגיע, אלא בגלל שהוא "מפחד" מכמה שאנחנו בונים עליו.
3. תפסיקו לפחד מכישלון
השאיפה לשלמות מיוחסת לאנשים שאפתניים, רציניים וקפדנים, אך המקור של אותה שאיפה איננו באמונה ב"הכי טוב" אלא דווקא בחשש מפני כישלון. תחשבו על זה כך: מה יעשה אדם שיש לו שאיפות וחלומות שהוא משתוקק להגשים אך חושש שייכשל בהם? לצערנו התשובה היא שסביר להניח שהוא ישים לעצמו מכשולים בדמות השאיפה לשלמות שתספק לו תירוצים טובים לגבי למה הוא נמנע מהגשמה עצמית. הפרפקציוניזם הוא למעשה התירוץ שמספק לו את היכולת לחמוק מהדבר שהכי מפחיד אותו – הסיכוי להיכשל. המשפט המפורסם "מי שלא עושה – לא טועה", מתאר במדויק את עיוות המחשבה של פרפקציוניסט ממוצע שמאמץ את התפיסה שאם לא יעשה כלום, לא יטעה לעולם. הדבר בולט במיוחד כאשר אנו שוקלים להתחיל משהו חדש שאנחנו חוששים ממנו, ועם צורת חשיבה פרפקציוניסטית – נוטים לוותר עליו ולפספס אין ספור הזדמנויות בחיים.
4. תעמדו במשימות
אחרי שהבנו את ההרס העצמי שהפרפקציוניסט מטיל על עצמו, זה לא מפתיע לגלות שהשאיפה לשלמות גוררת עיכובים אין סופיים במשימות וסידורים שחייבים להיעשות והשלמתם ברגע האחרון ובאופן חלקי בדרך כלל. הסיבה שזה קורה היא שאנחנו רוצים להשתחרר מהלחץ לזמן קצר של דחיינות ובד בבד לייצר לעצמנו מצב שהסידורים אף פעם לא נגמרים - כך שאיננו יכולים להתפנות לדברים האמתיים – כמו הגשמת שאיפות לדוגמה. את רשימת הסידורים המתארכת אנחנו מאגדים יחד וניגשים אליהם שוב, תוך כדי הצבת יעד קשה מדי לביצוע כמו עמידה בריבוי משימות, ובכך מספקים לעצמנו את התירוץ שלא לצלוח אותם. אחרי שתשברו את המעגל הקשה הזה של פחד – דחיקה – והימנעות, תגלו שאתם מצליחים לעמוד במטלות ולפזר אותן בלוח הזמנים שלכם באופן הגיוני.
5. תצליחו להתנתק
מי ששואף לשלמות, בדרך כלל לא מגיע אליה ולכן אנחנו נמצאים במרדף מתמיד שלא מאפשר לנו לקחת רגע להתנתקות. המחשבה על יציאה לחופשה לדוגמה מעוררת בנו חוסר נחת, מפני שהרגלנו את עצמו לחיות בלחץ מתמיד. עוד נדבך באישיותם של השואפים לשלמות היא לדחוק גם באחרים לעמוד באותן אמות מידה שהם מיישמים על עצמם וליצור לעיתים מעגל של נוקשות ואומללות בקרב סביבתם. כאשר אנחנו הופכים את עצמנו לסמל של שיפוט לחומרה, אנחנו גם צריכים לעבוד קשה כדי שלא יראו את הטעויות שלנו ולהימנע מהפגנת קלילות כלפי עצמנו וכלפי הקרובים לנו. אומרים שלכל אדם יש תחליף אך זה לא מה שפרפקציוניסטים רוצים לחשוב, ולכן הם לא יעניקו לעצמם רגע של שחרור. אם נרפה מהמרדף אחר השלמות לא נקבל תוצאה רשלנית כ"עונש", אלא נקבל אותה כחלק מהזכות שלנו להיות אנושיים ואפילו להתאוורר מדי פעם על ערסל בארץ רחוקה.
6. תהפכו להחלטיים
כאשר אנו חיים בנוקשות תמידית, כל החלטה היא הרת גורל ומעוררת חשש מכישלון שבוודאי לא נסלח לעצמנו עליו. זו הסיבה שפרפקציוניסטים מתקשים לקבל החלטות שונות שהרי גם לבחור בין מנה אחת לשנייה במסעדה הוא עניין של חיים ומוות עבורם. החשש מקבלת החלטה שגויה גורם לנו לנתח דברים שוב ושוב ולהתלבט עד אין סוף, כאשר הכל מכוון למטרת הקצה שהיא הימנעות משגיאות. כמובן שהדבר לא בהכרח מתבטא בכל היבט בחייו של פרפקציוניסט אלא בדברים שמשמעותיים וסמליים יותר עבורו, וייתכן שבאזורי הנוחות שלו הוא יצליח להפגין דימוי של שליטה עצמית. אימוץ תחושה של סיפוק גם מדברים שאינם הטובים ביותר שיכולנו להשיג לדעתנו, יאפשר לנו את החופש להפוך לאנשים הרבה יותר החלטיים ונטולי חרטות.
7. תסיימו משימה
דחיינות היא "המחלה" של הפרפקציוניסט שנוטה להתלהב מרעיון ואפילו להתחיל משימה אך במקרים רבים הוא זונח אותה באמצע הדרך. ציפיות גבוהות שאינן ניתנות למימוש גורמות לו לתחושה שדברים הם אף פעם לא מספיק טובים בשביל שהוא ימשיך להתאמץ עבורם. המחסום הזה מאפשר למי ששואף לשלמות להשלים בעיקר משימות קצרות או דברים שהוא חייב לעשות – כמו לעבוד, אך לדחוק לפינה כל דבר שאפתני יותר שעשוי לקדם אותו. אחד הדברים המצערים יותר בחיים הוא לראות פוטנציאל מבוזבז, חוסר מימוש ומשמעות – וגזר הדין הקשה הזה מונח לפתחו של כל מי שאיננו יכול להתגבר על המרדף אחד השלמות. כל הישג בחיים כרוך בעמידה במשימה והמפתח לעשות זאת נמצא בחיזוק המאמץ ולא במצוד אחר תוצאה נטולת רבב.
8. תצליחו לסרב לבקשות
כאשר אנחנו חייבים להיות מושלמים לתפיסתנו, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להגיד לא ולסרב לבקשות – שהרי זהו סימן ההיכר שלנו – אנחנו אמורים לתת עוד ולהיות טובים יותר. התחושה שאנחנו חייבים לרצות את האנשים שיש להם ציפיות מאיתנו, מחוברת בעוצמה לתחושה שעלינו לעמוד גם בציפיות של עצמנו ולכן אנחנו משתעבדים לה. הבעיה הנוספת שמתלווה בדרך כלל ליחסים שכאלה היא שלאנשים יש נטייה לזהות אדם ששואף לשלמות ומוכן להקריב יותר מכפי שהוא יכול או צריך ולגרום לו לחוש אשמה אם הוא לא עומד בכך, ולמעשה להגביר אצלו את הרצון לרצות. ברגע בו נוכל להציב גבולות לסביבה נשדר לעצמנו שזה בסדר לא להיות מושלמים וההבנה הזאת תונצח גם ביחס שלנו כלפי עצמנו.
9. תלמדו לסמוך על אחרים ולהאציל סמכויות
אדם "מושלם" לא יכול להישבר מכיוון שלפי תפיסת עולמו הוא אמור לעשות הכל ולעמוד בכל משימה, הגילוי שמישהו אחר יכול לעשות עבודה לא פחות טובה ממנו ללא נוקשות – עלולה להיות קשה עבורו. אנשים שנוטים לפרפקציוניזם מתקשים להאציל סמכויות ולסמוך על אחרים מפני שכל תפיסת עולמם מבוססת על המחשבה שרק דרך סגפנות, לחץ ושליטה ניתן להגיע לתוצאות ואותו חשש מכישלון מתבטא גם בפחד להיווכח שהעיקרון הזה איננו נכון. אם נצליח לשחרר את הרסן ולגלות שהעולם לא מתרסק, נצליח להעביר חלק מהסמכות שלנו לאחרים. כשנלמד לחיות עם חוסר הסיפוק שלנו מהדרך בה הם ביצעו את המשימה, נוכל להפגין את אותה גישה סלחנית גם כלפי עצמנו ונעלה את רמת התפוקה, ההצלחה והאושר שלנו בחיים.
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: