נגישות
- דפדפן זה אינו תומך בניגודיות. אנא השתמש בדפדפן אחר כמו chrome או firefox
- ניגודיות עדינה
- ניגודיות גבוהה
- הדגשת קישורים
- גופן קריא (אריאל)
- איפוס
- הצהרת נגישות
|
זה הסיפור של דוק רוברטס, כלב חולה שנאסף מהרחוב ושוקם. מאז שיקומו דוק חי את חייו לצד כלבים בבית המחסה וחברים נוספים שאהבו אותו מאוד. קריסטן היא המטפלת האישית שלו שהייתה איתו לאורך כל הדרך. זהו יומו האחרון של דוק, וזה המכתב שהשאיר אחריו. |
|
היום הולך להיות היום האחרון של חיי |
 |
|
|
|
עשו לכבודי מסיבה, הכינו לי המון המבורגרים, |
 |
|
|
|
הבנתי כמה אני הולך להתגעגע למקום הזה |
 |
|
|
|
צחקנו המון, |
 |
|
|
|
אך גם היינו רציניים, כי בכל זאת... זו הפעם האחרונה שלנו יחד. |
 |
|
|
|
החברים שלי, טומי ודני, הגיעו למסיבה. הם תאומים. ואפילו שהציעו להם לטעום מההמבורגרים, הם שמחו להשאיר לי את כולם. |
 |
|
|
|
קריסטן הגיעה לראות אותי. קריסטן היא זאת שאחראית עלי ודואגת לי, חוץ מזה היא הבחורה המצחיקה ביותר שפגשתי... |
 |
|
|
|
בזמן שחיכינו לוטרינרית שתבוא, קריסטין רצתה לקחת אותי לסיבוב. היא לקחה אותי למקום שאני הכי אוהב בעולם – פארק המזרקות. |
 |
|
|
|
"את יודעת שאני הולך להתגעגע אליך, נכון?" |
 |
|
|
|
"וגם את אליי, נכון?" |
 |
|
|
|
"אני צריך שמעכשיו את תשמרי על המשפחה שלי" |
 |
|
|
|
"שמעת אותי? זה כל מה שאני מבקש ממך" |
 |
|
|
|
נרטבנו היום |
 |
|
|
|
חייכנו היום |
 |
|
|
|
שברנו חוקים |
 |
|
|
|
והרגשנו אסירי תודה על היום הזה. |
 |
|
|
|
שמעתי את הילדים משחקים בפארק, וחשבתי על הגורים שלי שמחכים בבית. כמה אני אתגעגע אליהם. לרגע הרגשתי כמה הם יהיו חסרים לי, ואני להם, אבל הם חזקים, כמוני. הם ייגדלו להיות כלבים חזקים ונפלאים. |
 |
|
|
|
אבל למרות הכל, היום אני רגוע במיוחד, |
 |
|
|
|
היום לא הרגשתי שום כאב, אפילו שהגידול נהיה ענקי וכמעט בלתי נסבל. |
 |
|
|
|
הרגשתי נאהב היום, |
 |
|
|
|
נפרדתי לשלום גם מהחברה שלי קירה שאוהבת אותי כל כך. |
 |
|
|
|
אבל לא אמרתי להם "שלום", אלא "נתראה כשנתראה"... |
 |
|
|
|
כמה מזל היה לי בחיים האלה, אמנם הם היו קצרים, אך כל כך מלאים. את נתת לי הזדמנות שנייה לחיות חיים אמיתיים ושמחים. החיים האלה, שבזכותך היו בעלי משמעות. אני תמיד אזכור אותך ואשמור עליך מלמעלה, מגן העדן של הכלבים. |
 |
|
|
|
אוהב תמיד, דוק |
 |
|
התמונות והסיפור נלקחו מהבלוג של הצלמת רובין ארוטי |
|
|
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: