התנהגות פאסיבית-אגרסיבית היא תופעה שרובנו נתקלים בה מפעם לפעם - במערכות יחסים, בעבודה ובחברת המשפחה. בבסיסה, התנהגות זו מתבטאת בהבעת רגשות שליליים - כמו תסכול או טינה - בצורה עקיפה. במקום להביע את הרגשות באופן ישיר, אנשים נוטים להעביר ביקורת מרומזת, לתת מחמאות מזויפות או להשתמש בציניות וטון דיבור שלילי כדי להעביר את המסר שלהם. לעתים קרובות היא כה מעודנת, שקשה לזהות אותה ברגע האמת. לפעמים אנחנו אפילו לא שמים לב שאנחנו עצמנו מתנהגים באופן פאסיבי-אגרסיבי.
בעוד שהערות פאסיביות-אגרסיביות מזדמנות שנכנסות לשיחות ולמערכות היחסים שלנו עשויות להיראות תמימות, כאשר סגנון תקשורת שכזה הופך להרגל, הוא עלול ליצור בלבול ומתח במערכות יחסים. לכן כדאי להכיר ולהימנע מכמה מהמשפטים הפאסיביים-אגרסיביים הנפוצים ביותר, וללמוד דרכים טובות יותר להביע את עצמנו. זכרו, בסופו של דבר גישה שכזאת באה לידי ביטוי בטון דיבור ואינטונציה, כך שלא כל משפט מהרשימה הבאה הוא בהכרח מזיק, אך בהחלט כדאי להיזהר ממנו.
#1 "כל הכבוד לך"
לעיתים משתמשים בביטוי זה בכנות כדי לברך מישהו. אולם בהקשר פאסיבי-אגרסיבי, הוא לעיתים קרובות מלווה בנימה של טינה או קנאה. למשל, כשאומרים "שנינו עבדנו קשה על הפרויקט הזה, אבל אתה קיבלת את הקידום. כל הכבוד לך", ברור שאתם מרגישים שהמצב לא הוגן.
דרך בריאה יותר להתמודד עם רגשות אלה היא להכיר גם בתסכול שאתם חווים וגם בהצלחה של האדם השני. במקום ציניות, נסו לומר: "ברכות על הקידום, רציתי גם, אבל הפעם לא הצלחתי - יש לך עצות בשבילי לעתיד?" גישה זו שומרת על שיחה פתוחה ופרודוקטיבית.
#2 "בלי לפגוע, אבל..."
ביטוי זה בדרך כלל מאותת לצד השני בשיחה שעומדת להגיע אמירה פוגענית. הכוונה היא אולי לרכך את ההשפעה של אמירה ישירה, אך במציאות זה פשוט הופך אותה ליותר פאסיבית-אגרסיבית ולא באמת מקל על האדם שאיתו אתם מדברים. בשימוש קבוע, זו אמירה שמהר מאוד עלולה להזיק לקשרים חברתיים ולהימאס על אנשים שאיתם אתם מדברים.
במקום להשתמש בביטוי זה כמגן לביקורת, כדאי לנסח מחדש את המחשבות שלכם בצורה בונה יותר. אם יש לכם משוב, נסחו אותו בכנות, למשל: "יש לי נקודת מבט שונה על זה. האם תרצה לשמוע את המחשבות שלי?" כך השיחה נשארת מכבדת ועדיין מאפשרת לכם להביע את עצמכם ולתת משוב לצד השני.
#3 "אני מצטער שאתה מרגיש ככה"
ניסוח שכזה נשמע כמו התנצלות תמימה, אבל עם הטון הלא נכון או אם האדם איתו מדברים נמצא במצב רגיש, הוא למעשה מעביר את האחריות במקום להכיר בטעות. זה ניסוח שרומז לאנשים שהרגשות שלהם הם הבעיה, במקום להתייחס למצב שגרם להם.
דרך יעילה יותר להתמודד ולהגיב במצבים שבהם אתם מתפתים להגיד דבר מה שכזה, היא לקחת אחריות על המילים או המעשים שלכם. במקום להתחמק, נסו לומר: "לא התכוונתי לפגוע ואני מתנצל אם המילים שלי פגעו. זו לא הייתה כוונתי." כך אתם מכירים ברגשות של האדם השני מבלי לבטל אותם.
#4 "מה שאתה חושב"
לפעמים תשובה או תגובה שכזאת היא דרך להביע כבוד, אבל היא גם עלולה לשדר חוסר רצון למעורבות ואכפתיות. שימוש בניסוח כזה עלול לרמוז שלא אכפת לכם מספיק כדי לתרום את דעתכם, שאתם מטילים את כל האחריות על האדם השני או שאולי זה לא באמת משנה לכם מה האדם השני חושב, אתם פשוט רוצים להתנתק מההחלטה באופן מופגן. זכרו, מה שחשוב הוא לא רק הכוונה שבה הדברים שלכם נאמרים, אלא גם האופן שבו הם עלולים להיתפס על ידי הצד השני בשיחה.
אם יש לכם דעה, אל תחששו לשתף אותה. במקום להתנער מההחלטה, נסו לומר: "אני סומך על השיקול שלך, אבל הנה מה שלדעתי כדאי לקחת בחשבון...". תגובה שכזאת מעודדת שיתוף פעולה ושומרת על שיחה מאוזנת ומשתפת.
#5 "הכל בסדר איתי"
אנשים רבים משתמשים בביטוי זה כשהם מוטרדים, אבל לא רוצים להסביר למה. אם אתם מתמודדים עם משהו ולא רוצים לשתף זה בסדר גמור, אך אם ניכר שמשהו קרה ואתם מתכחשים לכך, זה עלול להשאיר את האדם השני מבולבל או מתוסכל, במיוחד אם הוא מרגיש שמשהו לא בסדר.
במקום לחסום את השיחה ואת הבעת הדאגה, נסו להגיד באופן כללי מה מפריע לכם ואיך אפשר לעזור. אמירה כמו "אני מרגיש מוצף כרגע וצריך קצת מרחב", או "הייתי רוצה לדבר על זה מאוחר יותר, כשיהיה לי זמן לעכל את הדברים", מאפשרת כנות בלי ליצור עימות מיותר.
#6 "אם אתה אומר"
ביטוי זה לרוב מבטל ורומז שאתם לא מאמינים למה שהאדם השני אומר, אבל לא רוצים להתווכח על זה. זו דרך עדינה לשלול את נקודת המבט של האדם איתו אתם משוחחים בלי לאתגר אותה ישירות.
במקום לבטל אנשים באמצעות אמרות ומשפטים שכאלה, שקלו לשמור על ראש פתוח במקביל להפגנת הגמישות האפשרית בהתאם למצב. תגובה טובה יותר יכולה להיות: "אני מבין את הנקודה שלך, אבל יש לי נקודת מבט שונה. נוכל לדבר על זה?" כך השיחה נשארת בונה במקום מבטלת.
#7 "אתה פשוט רגיש מדי"
לומר למישהו שהוא רגיש מדי מבטל את הרגשות שלו ומטיל עליו את האשמה במקום להתמודד עם הבעיה שהוא מציג בפנינו. כמו אמרות פאסיביות-אגרסיביות אחרות, זה משפט שרומז שהתגובה של הצד השני היא הבעיה, במקום לשקול שהמילים או המעשים של הדובר אולי פגעו בהם.
תגובה מתחשבת יותר תהיה: "לא התכוונתי לפגוע בך, אבל אני מבין שבכל זאת משהו פגע בך. תוכל לספר לי מה כדי שאוכל להבין טוב יותר?" כך אתם מכירים ברגשות של האנשים איתם אתם מדברים תוך עידוד תקשורת פתוחה.
#8 "מה שתגיד" / "לא משנה"
זהו לא באמת משפט אלא יותר ביטוי או תגובה קצרה, שלרוב נאמרים כשמישהו מרגיש שלא מקשיבים לו או כשהוא מתוסכל אחרי שהסביר את עמדתו שוב ושוב ללא שינוי את התקדמות. זו מעין משיכת כתפיים מילולית, שמאותתת בו-זמנית על כניעה ועל רוגז, "נועלת" את השיחה ומזיקה למערכת היחסים עם האדם שכלפיו היא מופנה.
במקום לומר "מה שתגיד" ולתת לטינה להצטבר, נסו להתמודד עם הנושא שבמוקד השיחה בצורה ישירה יותר. למשל: "אני מרגיש שאנחנו לא מבינים אחד את השני. אפשר לדבר על למה אנחנו רואים את המצב אחרת ולמצוא דרך להתפשר באמצע?"
#9 "לא, זה קשה באשמתי"
במבט ראשון, זה משפט שנשמע כמו לקיחת אחריות שהיא מעשה חיובי, אבל לרוב משתמשים בו בציניות או כדי לעורר רגשות אשם, וזאת גם הסיבה לכך שאנשים עלולים לקבל ממנו את הרושם הלא נכון. במקום לקבל את האשמה בכנות, זו יכולה להיתפס כדרך להעביר את הנטל לאדם השני ולגרום לו להרגיש רע על כך שהעלה נושא, הביע דעה או גרם לטעות.
דרך יעילה יותר להתמודד עם תסכול או לקחת אחריות על טעויות היא להיות כנים ולהסביר את הסיבה לקביעה: "הייתה בינינו אי-הבנה ולכן קרתה טעות, אפשר לעבור על שוב על מה שסיכמנו?" או ניסוח למצבים דומים בסגנון: "שנינו טעינו, אבל אני חושב שיש לי יותר אחריות, אפשר לנסות ללמוד ביחד איך להשתפר להבא".
#10 "זה לא חשוב" / "אני לא כועס"
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: