במסגרת עבודתי כמרפאה בעיסוק, אני נתקלת פעמים רבות בהורים מיואשים שפונים אליי עם תלונות שהתקבלו מהמורה או הגננת של ילדיהם. בין התלונות הנפוצות שאני שומעת ניתן למצוא את: ״הבן שלי מתפרץ בזמני ההפסקות והשיעור, ורב עם ילדים אחרים״, ״הילד נושך ילדים אחרים בגן״ ואפילו ״הבת שלי לא מקשיבה בשיעור ונראה שהיא מעופפת ולא מחוברת לפעילות בכיתה״. התנהגויות אלו וגם אחרות - כמו רגישות לתחושה של תווית בחולצה או רגישות למגע של חול, דשא וכדומה ברגליים - ניתנות להסבר בהקשר לוויסות החושי. ויסות חושי תקין היא היכולת של הילד לסנן, לארגן, לווסת ולהתאים את התגובה ההתנהגותית שלו לגירוי חושי שמגיע מהסביבה בצורה מסתגלת ומותאמת.
ליקוי בוויסות חושי קורה כאשר הילד לא מצליח לווסת את עוצמת התגובה שלו, ולארגן את התנהגותו כך שתהיה מסתגלת ומותאמת לסביבתו. קשיים אלו עלולים להשפיע על השתתפותו במשחקים, יכולות חברתיות במסגרות או בשעות הפנאי ובכל תפקודיו בחיי היום יום. הקושי בעיבוד החושי מתייחס גם למימד פיזיולוגי - איך מערכת העצבים בגוף מגיבה ומעבדת את המידע שמגיע מהסביבה ומהגוף. בקצה אחד של ציר הרגישות החושית נמצאת תת-תחושתיות; ילדים שזקוקים לגירויים חזקים ובעוצמה משתנה על מנת להפיק תגובה מהסביבה שלהם. הביטוי ההתנהגותי לתת תחושתיות עלול להופיע בצורה דחיפות, נשיכות וכדומה. בצד השני של הציר נמצאת רגישות יתר; ילדים שמגיבים בעוצמה לכל גירוי סביבתי, ולו הקל שבקלים, מה שהופך אותם לילדים רגישים מאוד שעלולים להתפרץ בהתנהגויות שונות במצבים שונים בחיי היום יום.
ילדים מרביצים מול ילדים חולמניים
הילדים שלנו חווים את העולם דרך החושים – ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מגע קל (מישוש), מגע עמוק, תנועה ותחושה עמוקה. ילדים שסובלים מקושי בוויסות חושי (בשני הקצוות של הסקאלה), אינם מצליחים לעבד באופן נכון את הגירוי שאליו הם חשופים, ולכן עלולים להגיב באופן שאינו נראה מותאם לסביבה. אנו כהורים או כצוות חינוכי, נוכל לראות אצל ילדים אלו תגובות והתנהגויות שעלולות להצטייר כיוצאות דופן. ילדים המגיבים באופן אקטיבי, למשל, יהיו פעילים יותר בתגובה לגירויים. לדוגמה ילדים שמקפידים לאטום אוזניים כאשר נשמע רעש חזק מתמשך יכולים להיות בעלי רגישות יתר, או ילדים שנכנסים לחנות, נוגעים בכל דבר שנקרה בדרכם וממששים אותו, עשויים להיות בעלי תת-תחושתיות (ולכן הם מחפשים את התחושה שבמגע). מן העבר השני, ילדים המגיבים באופן פאסיבי עלולים להיראות לעיתים קרובות חולמניים ו״מנותקים״ אך בפועל הם בעצם זקוקים לגירוי חזק ״שיעורר״ אותם. אלו הילדים שהוריהם מקבלים פעמים רבות דיווח מהגננת שהם אינם נוטלים חלק באופן פעיל בפעילויות בגן.
דרכי הטיפול בקושי בעיבוד חושי
הטיפול בריפוי בעיסוק לילדים שסובלים מקושי בוויסות החושי, מתבסס על התאמה אישית של הגירויים לכל ילד, בהתאם לצרכיו החושיים ולמאפייניו ההתנהגותיים, ובהתחשב במיקומו על הציר שבין תת-תחושתיות לתחושתיות יתר. תפקידה של המרפאה בעיסוק הוא לאפשר לילד את הגירוי החושי באופן מותאם וכך לשפר את ההשתתפות שלו בחיי היום יום, במיוחד במצבים שבהם הוא נתקל בקושי בעיבוד חושי סביב תגובה לגירויים שונים.
הטיפול יכלול לרוב שימוש במשחקים או פעילויות מותאמות, כך שהילד ירגיש בסביבה בטוחה ונעימה, שתספק את הצרכים החושיים שלו במידה נכונה. במקביל, יש לבנות עבור הילד תוכנית התערבות במוסד החינוכי שבו הוא לומד (הגן או בית הספר), כדי לחבר את הטיפול לעולם האמיתי.
לדוגמה, לילדים אקטיביים שמחפשים את תחושת המגע ולכן דוחפים או פוגעים בילדים אחרים בגן, מומלץ לבנות תוכנית לגירוי חושי במסגרת הפעילות בגן, שתכלול עבודה עם פלסטלינה או בצק, כדי לספק לילד את תחושת המגע מבלי לפגוע בחבריו לגן. לעומת זאת, לילד שמתנהג בתוקפנות ובאלימות במהלך ההפסקה בבית הספר – התנהגות שעלולה להיגרם בשל רגישות יתר לרעש שנוצר בשעת ההפסקה - ניתן לבנות תוכנית טיפולית שתכלול כניסה לכיתה בליווי מורה על מנת להפחית את משך הזמן שבו חווה הילד את הקושי בעיבוד החושי שמוביל להתנהגות הלא רצויה.
במסגרת הטיפול בריפוי בעיסוק, תצפה המרפאה בעיסוק בסביבתו הטבעית של הילד, על מנת לזהות את הקשיים והחוויות הקשות שאולי נובעות מהרגישות החושית. כך, ניתן לתת פתרונות מותאמים לכל ילד על מנת לשפר את ההשתתפות שלו במסגרת החינוכית, את התנהלותו מול חבריו לגן או לכיתה ואת יחסו לסביבה. במקביל, גם הצוות החינוכי נדרש לקבל הדרכה וסיוע ביצירת המסגרת החדשה שתאפשר לשלב את הילד באופן מיטבי במסגרת.
לסיכום
הטיפול בריפוי בעיסוק נותן מענה לא רק לעניין הקושי בגירוי החושי אותו מציג הילד, אלא גם תוצאות משמעותיות בשיפור איכות חייו של הילד, תוך התייחסות רחבה יותר לכל מרכיבי אופיו בסביבות חייו השונות. תפיסת העולם בריפוי בעיסוק הינה תפיסה הוליסטית ולכן ההתייחסות ברוב המקרים היא לא רק לוויסות החושי, אלא גם לחלקים קוגניטיביים נוספים, כגון שיפור הקשב או חיזוק הזיכרון, שיפור תחושת המסוגלות, שיפור מיומנויות חברתיות וחיזוק תפקודי כולל שנותן מענה רחב לבעיות בסביבות השונות שבהן נתקל הילד - לימוד, משחק ופנאי.
הכותבת: שושי טאו, היא מרפאה בעיסוק התפתחותית מוסמכת M.Sc, מומחית בטיפול בילדים ובני נוער
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: