איך באמת מוזיקה משפיעה על תינוקות?

כל מי שנולדו לו ילדים ב-10 השנים האחרונות, בוודאי שמע על התופעה שנקראת בייבי מוצארט – אותן קלטות (היום כבר תקליטורים) המשלבות תמונות וסרטונים עם נעימות קלאסיות, המיועדות לפעוטות.
רוב האנשים מעולם לא טרחו לברר מה עומד מאחורי הרעיון, פרט לעובדה המאוד בסיסית, שבמחקר כזה או אחר נמצא קשר ישיר בין התפתחותו השכלית של הפעוט, לבין חשיפתו למוזיקה קלאסית.
אז הנה לפניכם הסיפור על "אפקט מוצארט", מה עומד מאחוריו? עד כמה הוא מדוייק? ובכלל, מה באמת ההשפעה של מוזיקה על תינוקות, ולאו דווקא שכלית?

אפקט מוצארט
אפקט מוצרט הוא כינוי שניתן לתוצאותיו השנויות במחלוקת של מחקר, המעיד שהאזנה לסוגים מסוימים של מוזיקה מורכבת עשויה לגרום לשיפור קצר מועד (15 דקות) בביצוע של משימות קוגניטיביות הידועות כ-"חשיבה מרחבית-טמפורלית".
גרסאות עממיות של התאוריה טוענות ש"האזנה למוצרט הופכת אותך לחכם יותר", או שלחשיפה מוקדמת למוזיקה קלאסית בילדות יש השפעה מועילה על ההתפתחות השכלית.
את מושג "אפקט מוצרט" תיאר החוקר הצרפתי ד"ר אלפרד טומטיס בספרו מ-1991 – "מדוע מוצרט?", שבחן את היישום הנרחב, בייחוד של מוצרט, להשגת תוצאות בעבודה בת שלושים השנה של טומטיס עם ילדים לקויי למידה, בשיטה הקרויה על שמו.
אמצעי התקשורת האמריקנים שמו לב למונח לראשונה בסדרת מאמרים משנת 1993 שכתבו פרנסס ראושר, צ'לנית ופסיכולוגית והפיזיקאי גורדון שואו מאוניברסיטת קליפורניה. המאמר הראשון דיווח שחשיפה קצרה לסונאטה ברה מז'ור לשני פסנתרים של מוצרט גרמה לגידול זמני בציוני החשיבה המרחבית. ראושר ערכה ניסויים דומים גם בעכברי מעבדה - העכברים נחשפו לאותה סונאטה בהיותם ברחם וחודשיים לאחר שנולדו, ואז שוחררו במבוך. קבוצה זו של עכברי מעבדה מצאה את דרכה מתוך המבוך מהר יותר מאשר שלוש קבוצות אחרות של עכברים שנחשפו לרעש לבן, לדממה, או לקטע חדגוני של מוזיקה.

ב-97 הודיעו ראושר ושאו כי הם מצאו הוכחה מדעית לכך, שנגינת פסנתר ושירה משפרות יכולות חשיבה מרחבית, יותר משיעורי מחשב. על פי המחקר קבוצת ילדים בני שלוש וארבע שקיבלו שעורי פסנתר פרטיים במשך חצי שנה השיגו תוצאה גבוהה ב-34% במבחני "חשיבה מרחבית-טמפורלית" מאשר קבוצת הבקרה שכללה ילדים שקבלו שעורי מחשב, שעורי שירה או שלא קבלו שעורי העשרה בכלל.

אך קיומו של "אפקט מוצרט" הוטל בספק על ידי צוותי חוקרים ב-1999: אחד החוקרים טען כי הניתוח שערך מראה ש"כל התפתחות קוגניטיבית היא זעירה ואינה משקפת שום שינוי ב-IQ או ביכולת החשיבה באופן כללי, אלא שהיא נגזרת לחלוטין מביצוע של סוג מטלה קוגניטיבית ספציפית שלה יש הסבר נוירו־פסיכולוגי פשוט", הקרוי "עירור ההנאה". לדוגמה, הוא מצטט מחקר שמצא כי "האזנה למוצרט או לקטע מתוך סיפור של סטיבן קינג שיפר את ביצועי הנחקרים בקיפול ובחיתוך נייר (אחד מהמבחנים שראושר ושואו עשו בו שימוש רב) אבל רק לאלה שנהנו ממה ששמעו".
חוקרים אחרים מצאו כי "האזנה למוצרט הפיקה גידול של 3 נקודות יחסית לדממה בניסוי אחד וקיטון של 4 נקודות בניסוי אחר".

הביקורות ותגובות חוקרים אחרים כבר היו מאוחרים מדי, ההיסטריה כבר התפרצה:
"אפקט מוצרט" מוכר לציבור הרחב בעיקר דרך עבודתו של המוזיקאי דון קמבל. ספרו רב־המכר מ-1997 שתורגם גם לעברית, "אפקט מוצרט: לתעל את כוחה של המוזיקה לרפא את הגוף, לחזק את החשיבה, ולשחרר את רוח היצירה", הסביר בצורה עממית את התאוריה שהאזנה למוצרט, ובמיוחד לקונצ'רטי הפסנתר שלו תגדיל באופן זמני את ה-IQ של המאזין ותיצור השפעות ברוכות נוספות רבות על הפעילות השכלית. קמבל רשם את המונח "אפקט מוצרט" כסימן מסחרי רשום בטרם פרסם את ספרו ואחר כך כתב ספר המשך בשם "אפקט מוצרט לילדים", ויצר את המוצרים הנלווים, שאנו מכירים כיום.

ב-1998 כלל תקציב מדינת ג'ורג'יה שבארה"ב תוספת מיוחדת, על-מנת שלכל ילד במדינה תהיה קלטת או דיסק של מוזיקה קלאסית, ובפלורידה ובעוד מדינות בארה"ב כבר חוקק חוק, המחייב השמעתה של מוזיקה קלאסית לילדים במוסדות של המדינה!

היום כבר מסכימים כל החוקרים, כי השפעות שכליות מרחיקות לכת לטווח רחוק, לא קיימות בעקבות השמעת מוזיקה קלאסית, ואפילו השפעות קטנות רגעיות ומסוימות,  כמו אלו שהציגו ראושר ושאו במחקרם הראשון, מוטלות בספק רב מאוד.
אבל על דבר אחד כן מסכימים החוקרים בכל הנוגע להשפעות השכליות: השפעת המוזיקה איננה שלילית, ולכן גם אם אין זה מועיל, זה בוודאי לא מזיק.