כיצד תשפרו את תזונת ילדיכם ותמנעו מהם השמנת יתר באמצעות שאלה אחת קטנה

חשוב לדעת לא רק מה הילדים אוכלים – אלא גם כיצד

בעוד שחשוב ללמד את הילדים לחבב ולהעדיף מגוון רחב של מאכלים בריאים ומזינים, חשוב לא פחות לדאוג גם לאופן שבו הם אוכלים ולתדירות ארוחותיהם. במחקר שנערך בשנת 2008 התגלה כי ככל שילדים מתבגרים הם מאבדים את היכולת לווסת את צריכת המזון שלהם, כלומר שהם אוכלים יותר מדי או פחות מדי ממה שגופם צריך. במילים אחרות, התברר לחוקרים כי תינוקות ופעוטות יודעים לווסת את צריכת המזון שלהם בצורה טובה יותר מאשר ילדים בגיל בית הספר, אשר בתורם עושים זאת טוב יותר מאשר בני נוער, בעוד שאנחנו המבוגרים הגרועים ביותר בעניין זה! מחקרים נוספים שנערכו על הנושא הראו כי לאלו שבידם היכולת לווסת את אופן האכילה שלהם, ומכונים בשפה המחקרית "אכלנים אינטואיטיביים", ישנם ערכי מסת גוף (BMI) נמוכים יותר, הם סובלים פחות מהפרעות אכילה, בריאותם הכללית טובה ויותר ותזונתם נכונה ומספקת יותר.

לפיכך, דרך מצוינת לסייע לילדיכם הקטנים לפתח יכולות שכאלו ולהכווין אותם להכרה נכונה של תחושת הרעב אל מול תחושת השובע שלהם, היא פשוט מאוד לשאול אותם: "מה הבטן שלכם אומרת עכשיו?" ולהקשיב לתשובתם. חשוב במיוחד לעשות את זה במהלך כל אחת מהארוחות שאתם מקיימים יחד, כאשר הם מבקשים לקבל עוד אוכל או לחלופין לעזוב את השולחן. אם שאלתם אותם שאלה זאת והם אומרים שהם עדיין רעבים, פשוט תנו להם לאכול עוד. אם הם עונים שאינם רעבים כלל וכלל, תנו להם לאכול פחות או להתפנות ממקומם ליד השולחן. המפתח להצלחה הוא לאפשר להם להתנהל לפי תחושות הרעב והשובע שלהם, ולא לפי אותם הדברים שהתרגלנו לחשוב שהם נכונים - כדוגמת "אתה חייב לגמור מהצלחת" או "תפסיק לזלול תכף ומיד", מכיוון שבאופן הזה הילדים רק ישובו לנשנש מאוחר יותר, מחוץ לארוחה המסודרת.  

המכשולים בפני תזונה נכונה וכיצד להתגבר עליהם

ישם שלושה "מכשולים" עיקריים שיכולים לעמוד בדרככם בעת שאתם מנסים להטמיע בכם ובמשפחתכם את השיטה הזאת, שאמורה למנוע תופעות של השמנת יתר אצל ילדכם או את התפתחותן של הפרעות אכילה קשות כגון אנורקסיה או בולימיה. המכשול הראשון הוא התדמית של הילד אצל ההורה, השני הוא הרגלי האכילה של הילדים והשלישי הוא הימצאות הילדים בסביבת אוכל. נסקור בקצרה את שלושת הסוגיות הללו כדי להבהיר מה מהותן וכיצד ניתן להתגבר עליהן:

1. התדמית של הילד אצל ההורה – כהורים, אם אתם חושבים שילדיכם קטנים או גדולים מדי מבחינת ממדי גופם, יהיה לכם קשה מאוד לקבל את עדותם בנוגע לתחושת התיאבון שלהם, מכיוון שאתם חשים שלא בנוח עם מידותיהם. אך דעו שהמחקרים מראים באופן חד וברור שעל ידי הפעלת לחץ על הילד לאכול יותר או לצמצם באכילתו, לא תקבלו שום תוצאות חיוביות ואתם אפילו עלולים להוביל לתוצאות הפוכות לחלוטין ולהתפתחותן של בעיות אכילה. הדרך היחידה להתגבר על "מכשול" זה היא להפסיק  לנסות ולהכריח אותם לאכול בדרך מסוימת שכנראה לא מתאימה למידת הרעב שלהם או לצרכיהם, ולהתחיל לעודד אותם ולסייע להם להיות מודעים יותר לתחושותיהם, בעיקר על ידי שאילת השאלה הנכונה - "מה הבטן שלך אומרת?".

2. הרגלי האכילה של ילדיכם – דבר חשוב מאוד שאתם צריכים לזכור לגבי ילדים זה שהם מתבגרים בבת אחת, בפרצי גדילה המתרחשים "לפתע פתאום". במהלך אותם פרצים הם נהפכים לרעבים יותר וכאשר התהליך המהיר מגיע לסיומו הזמני, תחושת הרעב שלהם מצטמצמת. זה תהליך טבעי ולכן זה לא מציאותי לצפות שילדיכם יאכלו כל הזמן את אותה הכמות של אוכל, היות והיא לא בהכרח מתאימה לקצב ההתפתחות התזזיתי והמשתנה שלהם. ההתמודדות הנכונה עם הנושא תלויה ביכולתכם לסייע להם לשים לב להבדלים שבין אכילה הנובעת מרעב אמיתי ואכילה הנובעת מתחושות אחרות.

3. הימצאות הילדים בסביבת אוכל - אם הילדים מתרגלים לאכול אוכל רק מעצם היותו קיים בסביבתם, הם לא יידעו כיצד לנהל נכון את תחושת הרעב והשובע שלהם. מצד שני - אם אתם, כהורים, תסייעו לילדיכם לתכנן בקפידה את ארוחותיהם, הם ילמדו כיצד לנהל את סביבתם גם באופן עצמאי וישכילו לאכול נכון הרבה יותר. כך למשל אם ילדכם מתחיל את לימודיו בבית ספר חדש, שם הוא נחשף למאכלים חדשים - בין אם זה במכונות לממכר אוכל ושתייה הנמצאות במקום ובין אם זה בארוחות המסופקות על ידי המוסד הלימודי - פשוט בקשו ממנו לארוז ולהביא הביתה את אותם פריטי מזון חדשים שאליהם הוא נחשף שם - אלו שאוהב יותר וגם את  אלו שהוא לא מחבב. שבו יחד איתו ומצאו דרכים לשלב את כל פריטי המזון שהוא אוהב בארוחותיו הקבועות, ועם אלו שהוא אינו אוהב, למדו אותו שהוא יכול לוותר עליהם ולא חייב לאכול אותם.