ראשי > בריאות ומשפחה > הורות ומשפחה

תובנות מאירות עיניים של מורה וותיקה שגרמו לי להבין לראשונה את ילדיי

עורך: מיכל קובלסקי

189

גודל גופן:

א א

כאמא לשני ילדים, הייתי עדה לא פעם הן לתסכולם של ילדיי בעקבות הימים הארוכים אותם הם מעבירים בבית הספר והן למכתבים שצוות המורים נהג לשלוח לי על פעלתנות היתר של האחד ועל חוסר הקשב של השנייה. לאורך השנים ערכתי לא מעט שיחות עם הילדים שבסופן הם הבטיחו להשתדל להיות קשובים או רגועים יותר בזמן השיעורים בבית הספר, אך הבטחה זו מעולם לא החזיקה מעמד יותר משבוע אחד בלבד.

זו הסיבה שהחלטתי להפקיד את אמוני בידי המחשב והאינטרנט, והתחלתי לחפש אחר פתרונות יעילים שאולי יסייעו לילדיי להתמודד עם הקשיים שהם חווים. לא עבר זמן רב עד שנתקלתי במאמר שנכתב על ידי מורה בשם אלקסיס ויגינס, שנמצאת בתחום למעלה מ-14 שנים, וללא ספק זכיתי לשיעור מאיר עיניים שגרם לי להבין לראשונה את נקודת המבט של הילדים ואת המאבק היומיומי שהם מנהלים. במידה שאתם הורים לילדים, לבני נוער או מחנכים אני ממליצה לכם בחום לקרוא את התובנות הפיקחות של אותה המורה, ואולי עם הזמן נזכה לראות את אותן המסקנות מיושמות במערכת החינוך שלנו.

אלקסיס ויגינס התחילה את המאמר שלה עם ההודאה הטעונה "עשיתי טעות איומה". לאחר 14 שנים כמורה במערכת החינוך אלקסיס הפסיקה להעביר שיעורים בבית הספר, והייתה למאמנת למידה, כשתפקידה הוא לעבוד בסמוך למורים ולמנהלים על מנת לשפר את תוצאות הלמידה של התלמידים. בכדי לבצע את הטבילה הראשונית במים המנהל הציע לה להיות "תלמידה" במשך יומיים מלאים, כשעלייה להשלים את המטלות והמשימות השונות של תלמידי כיתות י' במשך יום אחד, וביום השני להתחקות אחר תלמידי כיתות י"ב. היא לקחה את הרעיון ברצינות, ועל כן העתיקה מהלוח, למדה כמו כולם ואף ניגשה למבחנים. לא לקח לה זמן רב בכדי להבין את הקושי הרב הכרוך בלהיות תלמידה בבית הספר, והיא אף טענה שהיא ממש פיללה לחזור אחורה בזמן בשביל לשנות מספר דברים בתקופתה כמורה.

בסיום היומיים שבהם הייתה תלמידה מן השורה, אלקסיס תיעדה את ממצאי המחקר הבאים, שכוללים את תיאור הבעיה ואת הפתרונות האפשריים שלדעתה יש ליישם במהרה:

1. התלמידים יושבים במשך מרבית היום, וישיבה היא פעולה מתישה

המורים, שרגילים להתרוצץ בכיתה במהלך השיעור, פוסעים לא מעט צעדים ביום או יושבים בזמנים שמתחשק להם, בעוד שהתלמידים יושבים בכיסאות לא כל כך נוחים, מה שמתברר כמתיש עוד יותר מהתרוצצות. אלקסיס מוסיפה ומשתפת שהרגישה תשושה, מרוקנת ולא יעילה במהלך היום כולו, וכי חוסר התזוזה היה קשה מאוד וכל שהיא יחלה לו זה לקום באמצע השיעור, להתמתח ולקפץ בכדי לשמור על בריאות הנפש שלה.

הפתרונות שהציעה:

לבקש מהתלמידים לקום באמצע השיעור ולבצע מתיחות.
לתלות סל בגב הדלת של הכיתה, ולעודד את הילדים בדקות הראשונות והאחרונות של השיעור לנסות את מזלם בקליעה לסל.
לבצע פעילויות בכיתה שדורשות תזוזה במהלך השיעור.

2. תלמידים מאזינים לשיעור באופן סביל כ-90% מהזמן

אלקסיס שמה לב שרוב התלמידים לא דיברו או השתתפו בדיון במהלך השיעור, מה שמעיד על העובדה שרוב יום הלימודים מוקדש לקליטת מידע באופן פסיבי. היא אינה מבקרת את המורים על כך שהכתיבו או הסבירו את החומר, אלא מדגישה את העובדה שלתלמידים אין כל בחירה בנוגע לנושאים הנלמדים, והפערים גדלים בצורת הלימוד הנוכחית, שלא מעודדת דיון פורה בכיתה.

הפתרונות שהציעה:

ניהול שיעורים פעילים שכוללים עבודה בקבוצות קטנות, תוך כדי שיתוף תובנות ומסקנות חשובות אליהם הגיעו התלמידים.
הצבת שעון עצר בכיתה שיודיע מתי המורה צריכה לסיים את ההרצאה, ובזמן שהצלצול נשמע מגיעה העת של התלמידים להשמיע את קולם.
לפתוח כל שיעור עם שאלות מהותיות או כלליות של הילדים, אשר מטרתם היא להבהיר נושאים שהם לא הבינו, לקבל מידע נוסף בנוגע לשיעור הקודם, או לדון בשיעורי הבית שביצעו.

3. תלמידים חשים שהם מהווים מטרד למורים מדי יום

אלקסיס נזכרת בפעמים הרבות שבהן המורים השונים ביקשו מהתלמידים להיות בשקט ולהקשיב. רק בנקודה זו היא הצליחה להבין את הקושי שבלשבת ולהיות בקשב מלא במשך יום שלם, ללא כל אפשרות "לברוח" ולצאת החוצה להירגע, לשוחח עם חבר, לגלוש באינטרנט או כל פעולה שתצליח לנתק אותם לרגע מהעובדה שהם מצויים בכיתה במשך שעות ארוכות. בנוסף, היא הבינה שלא מעט מורים נוהגים להשיב בציניות לשאלות התלמידים, מה שהוביל ללחץ, חוסר רצון לשאול שאלות, ואף ללחיים סמוקות מחוסר נעימות.

הפתרונות שהציעה:

לענות לשאלותיהם של התלמידים באותה הצורה והסבלנות שבה הם היו עונים לילדיהם האהובים.
להימנע מהערות ותשובות ציניות, כשעל התלמידים להעיר למורים בכל פעם שהם עושים זאת.
לעודד את הילדים לשאול שאלות שלא מובנות להם בתחילת המבחן, ולאחר 5 דקות של הסברים ותשובות מכווינות, התלמידים יוכלו להתחיל לבצע את המבחן או את הפעילות שנעשית בכיתה.

לאחר שסיימה לכתוב את ממצאיה החשובים, היא הודתה שפיתחה אמפתיה וכבוד רב יותר לתלמידים, וזאת לאחר יומיים בלבד בנעליהם. היא מוסיפה ואומרת שהיא לא מזלזלת לרגע בעבודה הקשה של המורים, אך בו בעת טוענת שגם התלמידים עובדים לא פחות קשה. היא מסיימת את דבריה בתקווה שהמחקר שביצעה והממצאים הללו יובילו מורים, מחנכים ומנהלים נוספים לבצע את אותו הניסוי, ושכמובן גם הם ימשיכו וישתפו את התובנות שלהם, למען חינוך יעיל, בונה, מעשיר, מציאותי ונעים.

כמה מילים לסיום...

המאמר הזה עורר דיון פורה ומרתק בקרב חבריי ההורים, שמתברר כי גם הם מתמודדים עם אותם הקשיים. ילדינו נאלצים להתמודד עם לא מעט גירויים שונים ובעל כורחם הופכים להיות פחות סבלניים, ועל כן מתקשים לעבור בשלום את השיעורים השונים. ככל הנראה, וזו דעתי בלבד, מערכת החינוך לא עברה מספיק שינויים שהתאימו את עצמם לקהל היעד המודרני שלהם, שמתפקד טוב יותר מול מסכים ומקשים, והישיבה הממושכת בכיתה ללא כל תזוזה או עידוד לניהול שיחה, הם אלה שמובילים לקשיים שילדינו חווים ומשפיעים בהכרח על הביצועים והתוצאות שלהם. הרי אין כל סיבה הגיונית לזינוק המופרז בכמות הילדים שמאובחנים כסובלים מבעיות קשב וריכוז, ועוד יותר בעייתית העובדה שריטלין הפך להיות עניין של מה בכך, במקום להתאים את התכנים ומערכי השיעור למציאות של הילדים. אותן המסקנות מאירות העיניים של אלקסיס הן רק חלק קטן מהשינוי שיכול להתחולל במסדרונות בית הספר, שלא רק יפתח ויעשיר את הילדים, אלא גם יקל בצורה בלתי רגילה על המורים. הרי אין דבר קשה יותר מלנסות להעביר שיעור שלא תואם ליכולות של הילדים, ולנסות לגרום להם להגיע לציונים ראויים.

אני מקווה, בדיוק כמו אלקסיס, שהכתבה הזו תגיע לכמה שיותר הורים, מחנכים ומנהלים, ואולי משהו יתחיל להניע את הגלגלים העייפים של מערכת החינוך. במקום להתווכח ולהתעכב על כל מילה שרשומה בספר האזרחות, כדאי שנתחיל לעורר שיח ודיון בנוגע לדרך שבה התכנים עוברים לתלמידים, ומה עלינו לעשות בכדי לגרום להם לראות את הלימודים בבית הספר כחוויה מעשירה ונעימה, ולא כתקופה שצריך להצליח לשרוד, לעבור ולשכוח.

תוכלו להיכנס לבלוג שבו הופיע המאמר של אלקסיס, במידה שתרצו להתעמק בדבריה.