השרת מהכנסייה - סיפור חכם עם מוסר השכל!

פעם לפני הרבה שנים, בכנסייה של עיירה נידחת בספרד, היה שרת ששירת נאמנה את הכנסייה ושמו פרננדו. הכומר היה מאוד מרוצה מעבודתו של פרננדו ומאוד אהב אותו, פרננדו היה מגיע מוקדם בבוקר לכנסייה, מטאטא את הרחבה, שוטף את הספסלים ואת הדוכן, משקה את הפרחים, וכך עברו עליו מיטב שנותיו עד שהכומר מת.

פרננדו התאבל על מותו של הכומר הטוב, עד שהגיע כומר חדש.

הכומר קרא אליו את פרננדו ושאל אותו על עבודתו בכנסייה, פרננדו פירט באוזניי הכומר את עבודתו, והכומר אמר לפרננדו: "מהיום אנחנו שוכרים מנקה צעיר יותר, ואני הולך למנותך לאב הבית ולקניין."

כששאל פרננדו את הכומר מה פשר עבודה זו ומה עליו לעשות, אמר הכומר "פשוט מאוד, קח בידך נייר ועיפרון ותרשום מה שאומר לך לרכוש לכנסייה."

פרננדו אמר לכומר "אבי, אינני יודע קרוא וכתוב."

הכומר התפלא מאוד: "אם כך אמר הכומר אני נאלץ לפטר אותך". ואכן כך היה הכומר נתן בידי פרננדו מעט מזומנים פיצוי על שנות עבודתו ושילח אותו מהכנסייה.

התעצב פרננדו מאוד וחשב איך יוכל לפרנס את משפחתו ואין לו מקצוע. הוא ישב על ספסל ממול הכנסייה מכונס בתוך עצמו ובכה חרש, עבר לידו אחד המתפללים שהכיר את השרת הזקן, ושאל אותו לפשר בכיו, פרננדו גולל בפני אותו מתפלל את הסיפור, והמתפלל אמר לפרננדו: "אל יפלו פנייך ואל יתעצב ליבך, במעט הכסף שנתן בידך הכומר, קנה לך נייר וטבק, גלגל סיגריות ומכור אותן, כך תהיה לך פרנסה."

אכן כך עשה, קנה נייר וטבק גלגל סיגריות והתחיל למכור, מזלו שפר עליו והאיר לו פנים, ולאט לאט קנה יותר נייר ויותר טבק העסיק את בני-ביתו ולאחר תקופה התרחב והעסיק יותר אנשים ושכר חדר קטן לגלגל בו את הסיגריות, וכעבור שנים מספר קנה מבנה גדול והפך אותו למפעל ושמו של פררנדו חצה ימים וערים.

יום אחד הגיעה ספינה עמוסה בטבק שהיה מיועד למפעל מסוים, אבל המפעל פשט את הרגל, הקפטן חיפש מישהו שיקנה את הטבק, וכך הגיע לפרננדו, פרננדו בדק את טיב הטבק והחליט לרכשו, הקפטן הכין חוזה והביאו אותו לפררנדו לחתימה, פרננדו טבל את אצבעו המורה בכרית הדיו וחתם.

הקפטן התפלא הכיצד איש כזה עשיר חותם באצבע. שאל הקפטן את פרננדו באלה המילים "אדוני איש עשיר מאוד ובעל המפעל הגדול בספרד לסיגריות הכיצד אתה חותם באצבע, מה אינך יודע לכתוב?"

ענה לו פרננדו, "אילו ידעתי קרוא וכתוב הייתי היום אב הבית בכנסייה."

מוסר-השכל: המזל נוטה חיבה לנועז, וכשאלוהים סוגר דלת, עשר אחרות נפתחות. זכרו תמיד כי הייאוש הוא אבי כל הכשלונות.