נגישות
- דפדפן זה אינו תומך בניגודיות. אנא השתמש בדפדפן אחר כמו chrome או firefox
- ניגודיות עדינה
- ניגודיות גבוהה
- הדגשת קישורים
- גופן קריא (אריאל)
- גופן מוגדל
- איפוס
- הצהרת נגישות
|
מאת: ירחמיאל טילס באדיבות: אתר בית חב"ד
חסיד רווק צעיר בשם מאיר בילה את תקופת החגים בחצר הרבי שלו, הרב דוב בער, המגיד ממעזריטש. כשהגיעה השעה להיפרד לשלום ונתנו לו להיכנס לחדרו של הרב, הוא התלונן על קשייו למצוא אישה. בשל מצבו הכלכלי העגום איש לא הציע לו שידוך.
"לך לשלום", אמר הרבי. "ואת הצעת הנישואין הראשונה שתבוא אליך – קבל".
בדרכו הביתה לן האיש הצעיר למשך הלילה בפונדק כפרי שבו הוא מצא קבוצת לא-יוצלחים שבזבזו את זמנם בשתייה ובבדיחות טפשיות. כיוון שהיה לו קר הוא מצא מושב בפינה ליד האח הבוערת. הוא ניסה שלא להתבלט, אך הפוחחים גילו אותו וביקשוהו לדעת מהיכן הוא מגיע ובמה הוא עוסק. הוא אמר להם מהי עיר הולדתו ואמר להם שזה עתה היה אצל המגיד ממעזריטש.
"מה רצית מן הרבי?" הם חקרוהו.
הוא אמר להם: "ביקשתי מן הרבי להתפלל לאלוקים שיעזור לי לפגוש את רעייתי המיועדת, ואז הוא אמר לי שאצטרך להסכים לשידוך הראשון שיוצע לי".
מששמע זאת אחד מן החבורה, הוא קפץ והכריז: "מצוין! יש לי שידוך מצוין עבורך. אחותי היא גרושה טרייה ויש לה נדוניה של מאה רובלי כסף – והיא אפילו נמצאת כאן! אם אתה מסכים, נוכל לסגור את השידוך תיכף ומיד!"
למעשה, לאותו לא-יוצלח לא היה שום קשר לאותה אישה צעירה. היא הייתה בתו של בעל הפונדק העשיר, שנעדר מביתו באותה שעה.
מאיר ענה בקור רוח: "טוב, אני מסכים".
הפוחח רץ לתוך המטבח, הסביר לבחורה את הבדיחה וביקש ממנה לשחק את תפקיד הרעייה המיועדת, באומרו שזה יהיה מצוין לעסקי הפונדק, שכן לבטח יוזמנו משקאות רבים כדי לחגוג את המאורע. בתמימותה, היא הסכימה לכך, וכאשר שבה לחדר האורחים קידמוה כולם בתרועות רמות ובמחיאות כפיים.
כדי לפנק את החסיד הצעיר לכבוד האירוסין הלא שגרתיים, הזמינה חבורת הפוחחים וודקה. הם שתו "לחיים" ובירכו את הבחור וכל העת צחקקו מאחורי גבו. ואז אחד מהם הציע הצעה נוספת: "למה שלא נארגן את טקס הנישואין מיד? נוכל לעשות מסיבה אדירה!"
אחד מחבריו התנגד לכך: "אבל אף אחד מאיתנו לא יודע כיצד לכתוב 'כתובה' (חוזה נישואין) ולערוך את טקס הקידושין".
מאיר, כששמע אותם, התנדב מיד ואמר שהוא יודע גם לכתוב את הכתובה וגם לערוך את הטקס. בשומעם זאת, הם החלו לצהול אף יותר. הם לקחו מפה לבנה, קשרו אותה לארבעה מקלות מטאטא והחזיקוה מעל ראשם של בני הזוג בתור חופה. החסיד רשם את הכתובה ולאחר מכן קידש כדין את האישה הצעירה והמצחקקת כאשתו החוקית כדת משה וישראל.
רעיו נהנו כעת מן הבדיחה שלהם עד כדי כך, שהם משכו בכובעו מכל עבר, לעגו לו ללא כל מעצורים ואפילו החלו להכותו מעט. כשראה את מצב הדברים, הצעיר נמלט משם והעביר את הלילה בצריפו של אחד מן הגויים בכפר. בבוקר הוא העז להתקרב לדלת הפונדק, אך חשש להיכנס פן יחטוף שוב מכות. בדיוק באותו רגע הוא שמע את אחד המשרתים באומרו, "הנה מגיע 'אבי הכלה'!"
הצעיר ניגש לבעל הפונדק ואמר לו, "מה שלומך, חותני?"
בעל הפונדק נרתע קצת. "מי זה? על מה הוא מדבר?" הוא שאל.
ביתו, שיצאה לקדם את פניו, הסבירה: "האיש הצעיר הזה שיעשע אותנו קצת, ואמש עשינו חופה וקידושין רק לשם השעשוע! אתה תשמח כשתשמע כמה אוכל ומשקאות חריפים מכרנו".
הדבר לא מצא חן בעיני אביה והוא חקר אותה כדי לגלות בדיוק מה התרחש. כאשר שמע את תשובותיה הוא צעק בחימה על מאיר: "מה עלה בדעתך להתחתן עם הגברת הצעירה הזאת? אולי האידיוטים האלה לא מבינים את ההשלכות של כתובה וטקס קידושין בפני עדים, אבל אם אתה באמת חסיד ותלמיד ישיבה כמו שאתה נראה, אז אתה בטח יודע היטב מה משמעותם. לא קלטת שהם עושים ממך צחוק?"
וכדי להבהיר את עצמו הוא סטר לצעיר התם על פניו. אולם במהרה הוא שינה את דעתו בעניין ואמר לעצמו, "מאחר שאני כבר תקוע עם הנווד הזה, אצטרך לדבר איתו בנימוס כדי שאוכל לצאת מהבלגן הזה. אחרת הוא עוד עלול לעגן את ביתי לנצח".
הוא שינה את נימת דיבורו, ביקש מן הצעיר לתת לבתו כתב גירושין והבטיח לו עשרים רובלי כסף עבור הטרחה. להפתעתו, הצעיר – שהיה נראה כעני מרוד – סירב. בעל הפונדק העלה את גובה ההצעה שלו מספר פעמים, אולם בכל פעם נתקל בסירוב דומה.
"אתה יכול להפסיק לשחד אותי", אמר מאיר לבסוף. "בוא ואסביר לך מה באמת קורה כאן. הרבי שלי אמר לי להסכים לשידוך הראשון שיוצע לי, וזה מה שעשיתי. אולי החבורה הזאת ראתה את כל העניין כבדיחה, אבל אני לקחתי את זה ברצינות. קיבלתי את ההצעה בהתאם להנחיותיו של הרבי ובהחלט לא אסוג מכך ללא הוראה מפורשת מן הרבי. אם אינך מסכים לשידוך, בוא ונלך לרבי יחדיו וניתן לו להכריע".
בעל הפונדק ההמום הבין שאין לו ברירה אלא לנסוע למעזריטש. בהגיעם לשם, הוא שטח תלונתו בפני המגיד. "יום אחד, כשנעדרתי מביתי, הגיע הקבצן הזה, האמין לחבורת הבדחנים שאמרו לו שבתי היא אחותם וקיבל את הצעתם לשאתה לאישה. לאחר מכן הם עשו חופה והוא נשא אותה בפני עדים! הצעתי לו מתנת כסף כדי שייתן לה גט, אבל הוא לא מסכים לכך ללא הסכמתך המפורשת. אני מוכן עכשיו להציע לו מאה רובלי כסף כל עוד יסכים לתת לבתי גט".
"אני אדון בכך עם הצעיר", אמר המגיד.
כאשר חזר בעל הפונדק לאחר שעות מספר, אמר לו המגיד: "שוחחתי בענין הגירושין עם הצעיר והוא מסכים – בתנאי שתיתן לו אלף רובלי כסף. אך מה ביחס לבתך? האם לא הגיעה השעה שהיא תינשא לאיש? הרשה לי להציע לך שידוך מצוין עבורה. אני מכיר אדם צעיר, יהודי מלומד וירא שמים, המגיע ממשפחה בעלת שושלת נאה וטובה והוא עצמו איש בעל אופי מצוין...".
"אני אקבל בשמחה כל אדם שתמליץ עליו, רבי", אמר בעל הפונדק, שרחש כבוד רב למנהיג החסידי המפורסם.
"לחתן המיועד יש רק חיסרון אחד", המשיך המגיד. "הוא קבצן, ובשל עוניו הוא עושה רושם עלוב ולא אטרקטיבי. אך עכשיו הסתדר גם עניין זה. אתה רואה, זה עתה הוא קיבל אלף רובלי כסף שהוא יביא עמו לנישואין. כך לא תפסיד כלום אם "תקנה" את 'הבעל הראשון'...".
"אתה רואה", סיכם הרבי דוב בער ואמר, "אין צורך בגט ובנישואין נוספים. אני מבטיח לך: זה שידוך מן השמיים. אני מאחל לשניכם לנסוע הביתה ולזוג הצעיר לחיות באושר".
בעל הפונדק לקח אל לבו את עצת הרבי והלך הביתה בשמחה עם חתנו, ובני הזוג הטרי חיו את חייהם המשותפים בהרמוניה וברוב טובה.
מוסר ההשכל: כפי שהרב הוכיח לבעל הפונדק, הפתרון הנכון נמצא לפעמים ממש מול עיניינו, אבל אנחנו חייבים לקחת צעד אחורה, ולשנות את הפרספקטיבה כדי לראות אותו.
|
עובד על ידי ירחמיאל טילס מתוך מקורות כתובים ושבעל-פה.
תמונה: Gryffindor
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: